משנה ברורה/אורח חיים/שמה
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דין ארבע רשויות בשבת
ארבע רשויות וכו'. אקדים לזה הקדמה קצרה. והוא הנה הוצאה מרשות לרשות הוי מכלל שאר מלאכות שאסרה התורה לעשות ביום השבת והוא ככל גופי תורה שנמסרו למשה מסיני והביאו חכמינו ע"ז ראיה ג"כ מקרא דכתיב ויצו משה ויעבירו קול במחנה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מהביא אלמא דהבאה לכל אחד מרשותו שהוא רה"י לרשותו של משה שהיה ר"ה מפני שהיו רבים מצויין שם הוא בכלל מלאכה [רמב"ם ריש פי"ב] וה"ה דאסור להכניס מר"ה לרה"י ויש עוד רשות שלישי ששמו כרמלית שהוא אינו בכלל ר"ה וגם איננו רה"י שאין לו מחיצות כדין רשות היחיד וכמבואר בסי"ד ומן התורה מותר להכניס ולהוציא ממנו לרה"י ולר"ה אבל חכמים אסרוהו כדי שלא יבוא להתיר עי"ז מרה"י לר"ה שאין הכל בקיאים בדיני מחיצות ויש עוד רשות רביעי שנקרא מקום פטור וכדלקמן בסוף הסימן ומותר להכניס ולהוציא ממנו לכתחלה לרה"י ולר"ה וכמבואר הכל בסימן שמ"ו:
(א) רך מל. פי' כרמל הכתוב בתורה היינו שנמלל ביד ואינו לח ולא יבש לגמרי אלא כשמוללין אותו ביד הוא מתרכך לגמרי [ק"ע בשם הערוך בביאור הירושלמי]:
(ב) המוקף מחיצות. בסימן שס"ג יתבאר כמה מחיצות צריך שיהא שם ועוד כמה פרטים בענין זה:
(ג) ויש בו ד"ט וכו'. הנה מסי"ט (א) מוכח דבעינן שיהא בין המחיצות חלל ד' על ד' כי עובי המחיצות אין מצטרפות לזה וזהו דעת (ב) רוב הפוסקים. (ג) ויש מן הראשונים שכתבו דגם עובי המחיצות מצטרף לשיעור הזה ובא"ר הביא בשם הרשב"א [וכה"ג איתא ג"כ במלחמות] (ד) לחלק בענין זה דמחיצות עבות שראוי להניח מלמעלה דף על גביהם ולהשתמש שם מצטרף העובי עם החלל לשיעור זה כיון שראוי להשתמש שם ואם לאו אין מצטרף ועיין באחרונים (ה) שהסכימו דכ"ז לענין שיהא נקרא שם רה"י על עובי המחיצה מלמעלה אבל לענין חלל שבתוך המחיצות לכו"ע לא נקרא רה"י כ"ז שאין בחללו ד' על ד':
(ד) וכן חריץ וכו' וכן תל וכו'. וה"ה עמוד גבוה עשרה טפחים ורחב ד' על ד' וכל זה אפילו הם עומדים בר"ה וכדלקמיה בסעיף י':
(ה) גבוה עשרה וכו'. אבל אם התל או המחיצות הם פחותים מעשרה טפחים אף שהם רחבים הרבה לאו רה"י הוא וא"צ שיהיה התל זקוף בגובה אלא אפילו הוא משופע אם מתלקט עשרה טפחים בגובה מתוך שיפוע ד' אמות הוי כאלו זקוף כולו והרי הוא רה"י במקום גבהו [גמרא דף ק']:
(ו) הן ואלכסונן וכמו שיתבאר וכו'. ר"ל כמו שם לענין מעביר ד' אמות בר"ה אין חייב לכו"ע עד שיעביר שיעור ד' אמות עם אלכסון שעולה ביחד ה' אמות וג' חומשי אמה כן בעניננו לענין רה"י אין נקרא רה"י עד שיהיה שיעור רוחב ד' טפחים עם אלכסונן (ו) ועולה יחד ה' טפחים וג' חומשי טפח. והנה הלבוש השמיט היש אומרים זה מחיבורו ועיין בא"ר שכתב שיפה עשה שהשמיטו כי היא רק דעת יחידאה וכל הראשונים חולקים ע"ז וס"ל דאם הוא רק ד' על ד' מרובע חשוב רה"י ולא דמי לדלקמן סימן שמ"ט לענין העברת ד' אמות בר"ה ע"ש וכן הגר"א דחה הי"א הזה מהלכה וכתב ג"כ (ז) דלא דמי לדלקמן סימן שמ"ט ע"ש:
(ז) כתלים המקיפים רה"י. ר"ל שע"י הכתלים נעשה החלל שבפנים רה"י:
(ח) אפי' אינם רחבים ד'. ר"ל שעובי הכתלים אין רוחב עובין ד' טפחים כשיעור רה"י אפ"ה יש שם רה"י גם על עובין מלמעלה (ח) והטעם דכיון שהם עושין על ידי היקף שלהם את החלל שבתוכן רה"י ק"ו שהם עצמן יהיו רה"י:
(ט) שכלפי רה"י. ר"ל אפילו (ט) אם פונים גם לר"ה כיון שהחור הוא מעבר לעבר ונכנס גם כלפי רה"י דינם כרה"י וע"כ אסור להוציא איזה דבר שמונח על החור לר"ה או לכרמלית הסמוך לו ואם מכניס מר"ה לתוכו חייב. והנה דעת התוספות דלית חיובא אא"כ היה החור ד' על ד' טפחים אבל דעת (י) הרשב"א והמאירי דבחורי רה"י א"צ שיהי' רחב ד' דיש להם דין רה"י עצמה בכל גוונא:
(י) הם רה"י. מסתימת המחבר משמע דאפילו אם החורים הם למטה מעשרה טפחים כיון שמפולשים כלפי פנים דינם כרה"י וכן משמע מלשון רמ"א שכ' דאם אינם עוברים כלפי פנים נידונין לפי גבהן ורחבן משמע דאם החורין עוברין כלפי פנים אין אנו מסתכלין על גבהן ורחבן ולעולם כרה"י חשיבי וכ"כ המ"א ותו"ש ובא"ר כתב דדבר זה פלוגתא היא בין הראשונים דיש מן (יא) הראשונים דס"ל דכיון שהוא למטה מעשרה אין בני רה"י משתמשין בם מפני שכיון שהוא נמוך בני ר"ה משתמשין שם וע"כ דינם כחורי ר"ה המבואר לקמן בסי"ב וכן הוא ג"כ דעת הגר"א בביאורו בסימן זה ובסימן שנ"ג ע"ש:
(יא) לפי גבהן ורחבן. היינו אם הם גבוהים יו"ד טפחים ורחב ד' הוי רה"י ואם אינם גבוהים י"ט אז אם הם רחב ד' הוי כרמלית וא"ל הוי מקום פטור [ואף דמבואר דינא דרמ"א בהדיא בסי"ג נקטיה הכא כדי לבאר דאפילו חורי ר"ה כשמפולשין לרה"י דינם כחורי רה"י]:
(יב) עד לרקיע. ואפילו נעץ קנה ברה"י שגבוה ק' אמות אף שאין בו רחב ד' אם זרק מר"ה ונח על גביו חייב:
(יג) אפילו כלי וכו'. היינו אפילו היא עומדת בר"ה:
(יד) תיבה וכו' או כוורת. נקט שני מיני כלים מרובעים או עגולים:
(טו) אם יש בו לרבע. וע"כ בכוורת שהיא עגולה לא הוי רה"י עד שתהיה (יג) חללה מחזקת ה' טפחים וג' חומשי טפח דאז יש בחללה לרבע ד' על ד':
(טז) הוי רה"י. בין תוך חללה (יד) ובין גב הכלי מלמעלה וכנ"ל בס"ג וכלי שאין גבוה עשרה העומד בר"ה אין לו דין כרמלית דאין כרמלית בכלים (טו) אלא הוי כמו ר"ה דבטל לגבי רשות שהוא עומד בו [מ"א] ולפ"ז אם עומד הכלי בכרמלית דין כרמלית עליו מצד רשות שהוא עומד בו וכן מוכח לקמן בסימן שנ"ה (תו"ש וכ"כ בבית מאיר לדעת המ"א) וכלי (טז) המחובר לקרקע (יז) מקרי כרמלית אפילו הוא בר"ה:
(יז) רחובות. ודרכים שעוברין מעיר לעיר (יח) הוי ג"כ ר"ה משום דשכיחי בם רבים:
(יח) הרחבים ט"ז אמה. דילפינן מדגלי מדבר שמקום הילוך העגלות היה מחזיק ט"ז אמה וע"כ אם היה פחות מזה השיעור אינו ר"ה מן התורה (יט) אלא כרמלית:
(יט) ואינם מקורים. דדגלי מדבר לא היו מקורים:
(כ) מפולשים משער לשער. פי' שהשערים מכוונים זה כנגד זה ויש לאותו דרך המכוון משער לשער כל דין ר"ה (מ"א) ועיין בבה"ל:
(כא) ואין דלתותיו וכו'. ואם דלת (כ) אחת ננעלת בלילה עיין לקמן בסימן שס"ד במ"ב סק"ה:
(כב) נעולות. מלשון זה משמע דאם לא היו נעולות ממש אע"פ שראויות לנעול לא נתבטל עי"ז שם ר"ה והוא כדעה ראשונה המובא לקמן בסי' שס"ד ס"ב ע"ש:
(כג) וי"א שכל שאין ששים רבוא וכו'. סבירא להו דגם לזה בעינן דומיא דדגלי מדבר שהיו ששים רבוא ואף שהיה שם עוד ערב רב ונשים וטף (כא) לא חשבינן אלא מה שנמצא בכתוב בפירוש. ולענין הלכה (כב) מדעת המחבר דכתב דעה זו רק בשם י"א משמע דלהלכה לא ס"ל כן ומ"מ אין בנו כח למחות ביד הסומכין על דעה זו דדעה זו ג"כ לא דעת יחידאה היא כמו שכתבתי בביאור הלכה וכן צדדו (כג) כמה אחרונים (כד) וכל בעל נפש יחמיר לעצמו ועיין בסימן שס"ד במשנה ברורה סק"ז ובביאור הלכה כאן ושם:
(כד) בכל יום. חפשתי בכל הראשונים העומדים בשיטה זו ולא נזכר בדבריהם (כה) תנאי זה רק שיהיו מצויין שם ששים רבוא. ועיין מה שכתבנו בבה"ל בשם הרמב"ן והריטב"א:
(כה) בקצתן וכו'. ט"ס וצ"ל (כו) בקצתן או שאין בהן ט"ז אמה וארכן לאורך ר"ה י"א שהם ר"ה וביאור הדברים הוא דמתחלה כתב לענין מבוי שמתקצר במקצתו (כז) ואח"כ הוסיף עוד דאפילו אם אין בכל משך המבוי ט"ז אמה מ"מ כיון שאורכו לאורך ר"ה ומפולש לו ורבים (כח) בוקעים בו הרי הוא כחלק ממנו ועיין בבה"ל ומדלא פירש המחבר שיעורא משמע (כט) דאפילו אם המבוי קצר הרבה ואין מחזיק אפילו י"ג אמה ג"כ הוי ר"ה לדעה זו:
(כו) י"ג אמות ושליש. ס"ל דבשיעור זה (ל) ג"כ ניחא תשמישתא לרבים קצת ומהני כששני ראשיה מפולשין לר"ה שיתחשב גם מקום זה לר"ה ועיין בה"ל:
(כז) י"א שהוא ר"ה. דכיון דר"ה גמורה יש בשני ראשיה (לא) ובוקעין בה רבים ומהלכין מר"ה לר"ה דרך המבוי נמצא דהוי תשמיש דרבים גם בזו המבוי וחשוב כר"ה עצמה והא דמבואר לקמן בסימן שס"ד דמבוי המפולש בשני ראשיה לר"ה אין דינו כר"ה מיירי כשאין רחב י"ג אמה או דמיירי כשהמבוי מפולש משני צדדין (לב) לרוחב ר"ה דאין רבים בוקעין בו דמי שרוצה לכנוס מר"ה למבוי הוא צריך לעקם דרכו וכאן מיירי כשהמבוי הולך לאורך ר"ה והולכין דרך מבוי זו להדיא לר"ה האחר שכנגדו ולכן יש שם ר"ה גם על המבוי:
(כח) אפילו הם קוצים וכו'. דכל פחות משלשה קי"ל דאינה חולקת רשות לעצמה ובטל לגבי ר"ה:
(כט) ואם הוא גבוה שלשה וכו'. דאז אין רבים יכולין לדרוס עליו מצד גובהו נפקא מכלל ר"ה ולכלל רה"י לא בא עד גובה עשרה טפחים ונתנו עליה חכמים שם כרמלית שהוא רשות לעצמו ואסור להוציא ממנו לרה"י ולר"ה:
(ל) ואם אינו רחב ד' על ד'. ואפילו אם ארכה יותר מד' טפחים (לג) לא מצרפינן זה לרחבה דלא נחשבת רשות לעצמו אא"כ יש בו ד' טפחים באורך וד' ברוחב:
(לא) תשעה טפחים. דבשיעור זה דרך בני אדם בר"ה לכתף עלי' (לד) דאינו לא גבוה ולא נמוך אבל בפחות מט' שאינו ראוי לכתף עליו לא מהני לשוייה ר"ה אפילו אם רבים מכתפין עליו [רשב"א]:
(לב) מצומצמים. אבל יותר מט' לא הוי ר"ה (לה) אפילו רחב ד' על ד':
(לג) ורבים מכתפין עליו. אבל כשאין מכתפין עליו (לו) אע"ג דראוי לכתף עליו לא הוי ר"ה (לז) ואפילו רחב ארבעה:
(לד) אפילו אינו רחב ארבעה. דאע"ג דבעלמא לא הוי מקום חשוב בפחות מארבעה (לח) כאן דדרך רבים לכתף עליו אף בפחות מד' משוי ליה ר"ה:
(לה) דה"ה לגבוה מט' וכו'. הוא דעת הטור דס"ל דהא דאמרינן בגמרא עמוד ט' הוא בא רק לאפוקי פחות מט' לא הוי ר"ה אבל יותר מט' אין ה"נ דהויא ר"ה כשרבים מכתפין עליו:
(לו) הוי ר"ה. ולדינא (לט) נקטינן כסברא ראשונה דהרבה פוסקים חולקין ע"ז:
(לז) אם הוא רחב ארבעה. היינו ארבעה על ארבעה:
(לח) כדי לחוק. היינו (מ) כגון שהיה העמוד סמוך לכותל ממש אפ"ה לא אמרינן חוקקין להשלים וממילא הוי מקום פטור ומותר להוציא ממנו לרה"י ולר"ה:
(לט) אינה עמוקה שלש. אע"ג דרחבה כמה טפחים:
(מ) עד עשרה. ואפילו היו רבים משתמשין בו (מא) בגומא ההיא תשמיש ע"י הדחק הוא ולא שמיה תשמיש [גמרא]:
(מא) עמוקה עשרה. ואפילו (מב) מלאה מים או שאר דברים שאדם מסתכל בהם ורואה מה שבתוך המחיצות אבל אם (מג) מלאה פירות לא הוי רה"י כיון דאין המחיצות נכרות ואפילו (מד) דעתו לפנותן ופטור הזורק לתוכו מר"ה [ומ"מ (מה) איסורא יש בזה כיון דהפירות הוא דבר שיכול ליטלו משם בשבת לא נתבטל לגמרי הבור משמו] ולרשב"א דוקא פירות טבלים או שאר דבר שאסור לטלטל (מו) מבטל המחיצות:
(מב) שתהא רחבה ד'. ואם לאו הוי מקום פטור ואפילו עמוקה כ' אמה [א"ר]:
(מג) אלא עד עשרה. וע"כ (מז) הזורק בר"ה דבילה שמינה ונדבק בכותל למטה מעשרה חייב למעלה מעשרה פטור:
(מד) הוי מקום פטור. ר"ל דאפילו שם כרמלית (מח) אין חל על האויר שלמעלה מעשרה אמנם אם נעץ קנה בר"ה ובראשו כלי שגבוה יו"ד טפחים ורחב ד' (מט) אע"ג שתחתיה ר"ה מ"מ הכלי הוא רה"י:
(מה) כלפי ר"ה. ר"ל דאינם עוברים כלפי פנים דאם עוברים כלפי פנים דינם כחורי רה"י וכמ"ש בס"ד:
(מו) למעלה משלשה. דלמטה משלשה אפילו הם רחבים ד' על ד' נחשבים כקרקע ר"ה וכנ"ל בריש ס"י:
(מז) לפי מדותיהם. ביארתי לעיל בסקי"א ע"ש:
(מח) כגון ים. וה"ה (נ) נהר ואע"ג דמיא לא מבטלי מחיצתא כמו שכתבנו בסי"א י"ל דכל חריץ שאינו משופע כדי שיתלקט גבוה י"ט מתוך ד"א לא הוי רה"י ומצוי הוא שאצל שפתו אינו עמוק כ"כ תיכף [כ"כ המ"א] ובמאירי נזכר הטעם (נא) משום דהמחיצות רחוקות זו מזו מאוד אינן מצטרפות לעשות מה שביניהן רה"י ולפ"ז אפילו אם אצל שפתו הוא עמוק ג"כ אינו רה"י מן התורה מטעם זה [ונהר אע"ג דשתי מחיצות אינם רחוקות זו מזו כיון דאידך השנים הם רחוקות זו מזו כמה פרסאות אינם מצטרפות לאלו השנים] ואפילו לפי דברי המ"א מדרבנן כרמלית הוי בכל ענין כמו שמוכח ממנו בסוף דבריו ואם היה רקק מים בר"ה ור"ה מהלכת בו אם אינה עמוקה עשרה טפחים אע"פ שאינה רחבה ד' טפחים (נב) ועי"ז רוב מדלגין עליה ואין מהלכין בתוכה אעפ"כ הוי ר"ה [וה"ה אם היה דף מונח על הרקק ובני אדם עוברים עליה הוי ר"ה] וב[רש"י/שבת/ק/א|רש"י דף ק']] משמע קצת דלא הוי ר"ה אלא א"כ הרבה בני אדם עוברים בתוכה.
ואם הרקק עמוקה י' ורחבה ד"ט הוי כרמלית כמו ים [רמב"ם פרק י"ד] ועיין בפמ"ג דמסתפק לומר דרק לחומרא הוי ככרמלית שלא להוציא מתוכה לרה"י אבל מן התורה (נג) רה"י הוא:
(מט) ובקעה. מקום שדות שאין מוקף מחיצות:
(נ) שלפני העמודים. עמודים הם העומדים בר"ה ותולין בהם התגרים פרקמטיא ואצלם היו האצטבאות.
והנה מדברי המחבר שלא זכר דין דבין העמודים (נד) משמע דס"ל דבין העמודים עצמן נידון כרשות הרבים כדעת הרמב"ם אבל (נה) רוב הפוסקים פסקו דגם בין העמודים אע"ג דזימנין דדרסי רבים כיון שאין ההילוך נוח כ"כ (נו) שהיו העמודים הרבה בארך ורוחב זה שלא כנגד זה ככרמלית דמיא:
(נא) והיא רחבה וכו'. וה"ה (נז) לענין אצטוונית:
(נב) ארבעה וגבוה וכו'. דבאינה (נח) רחבה ארבעה היא מקום פטור ואם אינה גבוה שלשה היא ר"ה ואם גבוה עשרה היא רה"י וכנ"ל בס"י:
(נג) ועד עשרה. ומיירי (נט) בשאין רבים מכתפין עליה דאל"ה בתשעה וכן מתשעה עד עשרה לדעת הי"א הנ"ל בס"י הוי ר"ה:
(נד) כגון וכו'. ויש עוד (ס) פירוש ברש"י כגון שהכניס הבית לתוכו והניח מקרקעו לר"ה א"נ בית שפניו עומד באלכסון שזוית אחד סמוכה לר"ה והשנית משוכה מר"ה לפנים וזוית הבולטת מעכבת את הרבים מלכנס להדיא בתוך כניסה של זוית אחרת:
(נה) ואין להם לחי וכו'. דאי (סא) היה לחי היה רה"י גמור מן התורה לענין זריקה שהזורק מר"ה לתוכה חייב וגם שהיה מותר לטלטל בתוכה ככל רה"י דקי"ל לחי משום מחיצה ואפילו אי הוי שם רק קורה דהוי רק משום הכירא עכ"פ לכו"ע רה"י הוא לענין טלטול לטלטל בתוכה כמו בשאר רה"י (סב) וכ"ז הוא רק לדעת הרמב"ם אבל לשארי פוסקים ע"י ג' מחיצות נעשה רה"י גמור מן התורה והזורק מר"ה לתוכה חייב אלא לענין טלטול אסור מדרבנן ככרמלית:
(נו) שהוא מקורה. דאינו דומה לדגלי מדבר שלא היה מקורה מלמעלה:
(נז) שיש בו ד' על ד'. דאל"ה הוי מקום פטור כדלקמיה בסי"ט:
(נח) ואינו גבוה עשרה. ואם היה בצמצום ט' עיין לעיל בס"י:
(נט) ויש בו ד' על ד'. היינו בחללו דאי (סג) אין בחללו ד' על ד' תו אין (סד) על תוכו שם כרמלית:
(ס) תוכו כרמלית. כיון דמבפנים (סה) אין המחיצות גבוהות יו"ד:
(סא) וע"ג רה"י. כיון דגבוה שם עשרה:
(סב) ואם חוקק בו. בקרקע הבית בעומק להשלים שיהא גובה עשרה:
(סג) אפילו באמצע רחוק וכו'. ר"ל אפילו רחוק יותר משלשה טפחים דליכא למימר דהוא כלבוד אפ"ה סגי והטעם דגבי שבת עיקר הקפידא שיהא הרשות שבתוכה משתמרת ע"י המחיצות המקיפים אותה וכיון שהכתלים מבחוץ גבוהים עשרה טפחים ובתוך הגומא נמי יש גובה יו"ד טפחים עד הקורה מקרי הגומא רה"י גמורה ושאר צדדי החקק שסביב הגומא מקרי חורי רה"י דכרה"י דמו כדלעיל בס"ד [רא"ש] ומדבריו משמע דאם לא היו הכתלים גבוהים יו"ד טפחים מבחוץ אז (סו) לא הוי רה"י אא"כ הגומא סמוכה תוך ג' טפחים לכותל דאמרינן לבוד והרי היא כגובה יו"ד טפחים [מ"א] ובא"ר (סז) מסתפק בזה:
(סד) גג וכו'. כעין גג שלנו:
(סה) הבולט וכו'. הטעם דמה שנעשה הגג רה"י היינו משום דאמרינן גוד אסיק מחיצות התחתונות למעלה ונמצא הבית מוקף למעלה מארבעה צדדין וזה לא שייך אלא היכא שהמחיצות נכרות לעומד על הגג משא"כ כשהגג מכסה על המחיצות לא שייך גוד אסיק וממילא כיון דאין לו מחיצות אינו רה"י ואסור לטלטל עליו כ"א בתוך ד"א כשאר כרמלית:
(סו) ואפילו הוא גבוה וכו'. והא דאיתא לקמן בסי"ח דאין כרמלית תופס רק עד עשרה ולמעלה מזה הוי מקום פטור היינו דוקא היכא שהכרמלית מתחלת ממקום הנמוך מן הקרקע אז אמרינן שאינו תופס אוירה רק עד עשרה טפחים אבל כאן דשם כרמלית עלה מחמת שאין לה מחיצות כשאר רה"י חל עלה שם כרמלית אף שגבוה יותר מיו"ד מן הארץ [מיהו זה פשיטא דעל הגג גופא אינו תופס שם כרמלית על אוירו רק עד עשרה טפחים כדין בקעה] ועיין בא"ר שמפקפק על פסק השו"ע וכן הגר"א בביאורו הביא (סח) מכמה ראשונים דפליגי על דין זה וסברי דבכל גווני אין שייך שם כרמלית למעלה מעשרה וכן לענין זיזין המבואר לקמיה ג"כ דעתם דבכל גווני אין עליהם שם כרמלית כיון שהוא למעלה מיו"ד והסכים לדינא עמהם:
(סז) חלון פתוח לו. לגג דאפשר להשתמש על הגג דרך שם לכן נחשב כל הגג כחורי רה"י:
(סח) וכן זיזין וכו'. ר"ל אף שהם גבוהים למעלה מיו"ד כיון שאין עליהם מחיצות סביבם דין כרמלית עליהם ואסור להניח מר"ה וכן מרה"י עליהם:
(סט) פתוח להם. דאז נחשבים הזיזים כחורי רשות היחיד:
(ע) חורי כרמלית. היינו חורים שכלפי כרמלית (סט) כגון בית הסמוך לבקעה ויש בכותלה חורין הפתוחים לבקעה (ע) ומיירי שאינם עוברים מעבר לעבר דאל"ה הוי חורי רה"י וכדלעיל בסק"ט ע"ש במ"ב:
(עא) לפי גבהן ורחבן. היינו (עא) דאם רחבים ד' על ד' וגבהן משלשה טפחים ועד עשרה הוי כרמלית ואם לא הוי מקום פטור ואפילו הן גבוהין מן הארץ למעלה מעשרה וכ"ז כשגבהן שלשה אבל בפחות משלשה אף שאין בו ד' על ד' יש להם דין כרמלית דחשובין כקרקע הסמוך להן וכדלעיל בסי"ג לגבי חורי ר"ה:
(עב) גדר כרמלית וכו'. ר"ל כלל דין כרמלית:
(עג) שלא יהא וכו' ואינה תופסת וכו'. דאקילו בה (עב) מקולי ר"ה ומקולי רה"י מקולי ר"ה דאינה תופסת אלא עד עשרה טפחים וכדלעיל בסי"ב [ולא הוי כרה"י דעולם עד לרקיע כדלעיל בס"ה] ומקולי רה"י דלא יהא פחות מד' טפחים על ד' טפחים וכדלעיל בס"ב דאם העמוד מחזיק פחות מזה הוי מקום פטור וכדלקמיה בסי"ט:
(עד) ולמעלה מעשרה וכו'. ר"ל שאם העמוד היה רחב ד' על ד' ופחות מעשרה בגובה שיש עליו דין כרמלית וקלט (עג) מן האויר שעליו למעלה מעשרה מותר להוציא לר"ה או לרה"י דהרי קלט ממקום פטור וכן אם נעץ קנה בראש העמוד ועי"ז נעשה גבוה למעלה מעשרה (עד) הוי נמי מקום פטור ומותר ליקח מר"ה ומרה"י ולהניח עליו:
(עה) ממיא משחינן. ר"ל שאין מודדין העשרה טפחים מקרקעית הים אלא משפת המים ולמעלה:
(עו) הוי כרמלית. ואסור לטלטלן שם ד' אמות וכן להוציאן משם לרה"י ולר"ה:
(עז) למעלה מיו"ד וכו'. ר"ל שאם רוצה לטלטל המים שנטל מעל פני המים ולהוליכו ד"א באויר למעלה מיו"ד מותר דהרי הוא מוליך במקום פטור:
(עח) העומד בכרמלית. דאלו היה עומד בר"ה היה נחשב מקום פטור כשאין בו ד' על ד' וכלקמיה בסי"ט:
(עט) אפילו עמוק מאה אמה. ר"ל וגם רחב פחות מד' על ד' והטעם משום דהוא (עה) בטל לגבי הכרמלית שהוא עומד בו וכדלקמיה בהג"ה בדעה הראשונה והא דקי"ל דגדר כרמלית שלא יהא פחות מד' על ד' ע"כ איירי לדעת הג"ה זו היכא דהעמוד עומד בר"ה דאלו היה עומד בכרמלית אפילו הוא פחות מד' על ד' ג"כ שם כרמלית עליה דמצא מין את מינו ובטל לגביה:
(פ) אלא א"כ הוא רחב ד' על ד'. דאז הוי רה"י:
(פא) שאין בו ארבעה. טפחים רוחב (עו) אפילו הוא ארוך אלף אמה דמרובע ד' טפחים על ד' טפחים בעינן:
(פב) וגבוה משלשה ומעלה. דפחות משלשה בטל לגבי קרקע וכדלעיל בס"י:
(פג) ועמוק יותר משלשה. ט"ס צ"ל ועמוק (עז) שלשה ויותר:
(פד) ואין ביניהם ארבעה וכו'. מלשון זה משמע דאין עובי המחיצות מצטרף לד' וע"ל בסק"ג מה שכתבנו שם:
(פה) וכל זה וכו'. פי' כל הציורים המבוארים בסעיף זה דבאין בו ד' על ד' הוי מקום פטור דוקא בעומד בר"ה אבל בעומד בכרמלית אע"ג דלא הוי ד' הוי ככרמלית דמצא מין את מינו היינו המקום פטור מצא את הכרמלית שהיא מינו שהוא ג"כ מקום פטור מן התורה וניער ונתחזק ע"י מינו להצטרף עמו ולהיות כמוהו:
(פו) ודינו ככרמלית. ובעמוד או במחיצות הנ"ל (עח) לא הוי ככרמלית אלא עד יו"ד טפחים אבל בחריץ אפילו עמוק ק' אמה וכנ"ל בהג"ה בסי"ח:
(פז) לכולי עלמא דינו כרשות היחיד. שכל דבר שהוא בתוך רה"י הוא רה"י בין גבוה בין נמוך בין רחב בין קצר [ב"י] (עט) ועיין באחרונים שמצדדין להורות כדעה הראשונה ועיין בביאור הלכה:
< הקודם · הבא >