מחצית השקל/אורח חיים/שמה

מחצית השקל ‏ אורח חיים שמה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) מחיצות עסי"ט כו' דלא כע"ש דהע"ש דייק מדשינה הרב"י לשון הרמב"ם שכתב ויש ביניהם ד"ט על ד"ט דמלשון זה משמע דהחלל צריך להיות ד"ט על ד"ט והרב"י כתב בשלחן ערוך לשון הטור ויש בו ד"ט על ד"ט משמע דס"ל להרב"י עיקר כהפוסקים החולקים בזה על הרמב"ם וס"ל דגם עובי המחיצות מצטרפים לרוחב ואורך ד"ט אף שאין החלל לבד ד"ט ולזה כ' מ"א דע"כ זה ליתא דהא המחבר גופיה כ' בסי"ט שמקום פטור נקרא מחיצות הגבוהות כו' ואין ביניהם ארבעה משמע דאינו נקרא רה"י עד שיש ביניהם ארבעה והיינו לדעת הע"ש שיהי' החלל לבד ארבעה ואף שהט"ז כ' דמלשון אין ביניהם אין הכרע די"ל מ"ש ביניהם ר"ל בצירוף המחיצות מ"מ לדעת הע"ש דדייק מל' ביניהם שכ' הרמב"ם דס"ל להרמב"ם דאין המחיצות מצטרפים שפיר דחה מ"א מסעי' י"ט:

משמע מדברי כו' דס"ל ג' מחיצות סגי מן התורה דרה"י דאורייתא:

והזורק לתוכו מר"ה חייב אבל מ"מ אסור לטלטל בו מדרבנן. כ"כ הרא"ש פ"ק דסוכה סי' ט' אמר רבה סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי מצד א' הסוכה כשרה דמיגו דמהני האי מחיצה לענין שבת מהני גם לענין סכה דהוי סכה כשרה וכ' הרא"ש דע"כ מיירי במבוי מפולש דהיינו שיש לה שתי מחיצות זה כנגד זה ובשתי צדדיה זה כנגד זה מפולשת אלא שבצד אחד יש לחי דאי מבוי סתום מג' רוחות וברוח רביעי יש לחי מאי צריך לטעם מיגו דהוי דופן לענין שבת כו' הלא בסכה די כשיש לה שתי מחיצות כמין גאם ושלישית אפי' טפח א"ו דמיירי במבוי מפולש וס"ל לחי משום מחיצה וס"ל דמדאורייתא הזורק לתוכו מרשות הרבים חייב לכן מהני גם לענין סכה וכ' ואע"ג דבשבת דעלמא אסור לטלטל במבוי מ"מ משום מצות סכה התירו לטלטל כמו שהתירו משום פסי ביראות עכת"ד הרא"ש והרא"ש פסק כן וכדלקמן סי' תר"ל הרי דפסק מבוי מפולש שיש בה לחי הוי מדאורייתא רה"י:

וע' סי' שס"ג סי"א. ר"ל אע"ג דבגמ' איכא פלוגתא אי לחי משום מחיצה או משום היכרא ולא הוי מחיצה אולם לקמן סי' שס"ג מבואר דקי"ל כמ"ד לחי משום מחיצה (ע"ש במ"א ס"ק ח'):

ודעת הרמב"ם דג"מ הוי כרמלית ר"ל מדאורי' הוי כרמלית ולא רה"י דמדרבנן גם הפוסקים מודים דיש לו דין כרמלית ואסור לטלטל בתוכו אולם לשון כרמלית שכ' הוא לאו דוקא דמדאורייתא ליכא כרמלית אלא ג' רשיות או ר"ה או רה"י או מקום פטור אלא ר"ל דמדאורייתא לא הוי רה"י מ"מ גם ר"ה לא מיקרי מדאורייתא:

ועסי"ד בהג"ה שכ' רמ"א וז"ל כרמלית כגון מבואות שי"ל ג' מחיצות ואין להם לחי או קורה ברביעית עכ"ל אבל מל' זה אינו מבורר כמאן ס"ל דבין להפוסקים ובין לרמב"ם בג' מחיצות אסור לטלטל בתוכו עד שיעשה תיקון ברוח רביעית ע"י לחי או קורה והיינו מדרבנן ומחלקותם אינו כ"א לענין דין תורה אי הוי רה"י ביש לו ג' מחיצות אי לא אבל מדרבנן ודאי יש לו דין כרמלית:

כמו פסי ביראות דהיינו ארבעה דיומדין בארבע זויות *כזה וכל דיומד מושך לכל צד אורך אמה ובין דיומד לחבירו צריך שלא יהיה אויר יותר מי"ג אמה ושליש דהתירא דפסי ביראות הוא משום עולי רגלים כדי שיהיה אפשר להשקות בהמתם מן הבאר שהוא רשות היחיד ולמעלה חוץ לבאר שהוא ר"ה ואי אפשר להם לעשות בכל באר מחיצה והתירו ע"י פסין כנ"ל ונתנו שיעור הריוח בין פס לחבירו י"ג אמות ושליש כדי שיוכל לכנוס שני רבקות של ארבע' בקר דכל רבקה הוא שני בקר ושני רבקות יוצאים ופוגעים זה בזה דהיינו שמנה בקר ושיערו חז"ל עובי כל בקר הוא אמה ושני שלישים א"כ שמנה בקר הוא ח' אמות וט"ז שלישים וה"ל י"ג אמות ושליש (ובט"ז ס"ק ז' יש ט"ס) ואמרו בערובין דף כ' ע"ב דע"כ כה"ג הוי מדאורייתא רה"י דאל"כ האיך התירו חכמים משום עולי רגלים אע"כ דאין בו רק איסור דרבנן ולכן כ' מ"א דפסי ביראות הוי רה"י דאורייתא אפי' במקום דליכא באר. ע' סי' תר"ל דמה"ט אם סיכך ע"ג פסי ביראות הסכה כשרה ע"ש:

תל שהיא מתלקט הוא גמרא שבת דף ק ע"א. הוי רה"י דלא ניחא תשמישתיה כי מתוך שהוא זקוף הרבה קשה לילך ממטה למעלה ולכן אם למעלה הוא רחב ד"ט על ד"ט הוי למעלה רה"י כמ"ש בש"ע דתל שהוא גבוה י' ורחב ד' הוי רה"י אפי' לטלטל שם דאמרי' גוד אסיק מחיצות:

נעץ קנה כו' שהגדיים בוקעים בו דהוא פלוגתא דר' יוסי בר"י ורבנן דלר"י בר"י גם בכה"ג אמרי' גוד אחית מחיצות ולרבנן כיון דהגדיים בוקעים בו לא אמרי' גוד אחית וק"ל כרבנן ע' בשבת דף ק"א ע"א. אבל טרסקל (הוא סל) כו' גם מה שתחתיו רה"י ע"כ ט"ס יש כאן דז"ל התוס' בשבת דף צ"ט ע"א ד"ה שתי גזוזטראות כו' וכן עגלות (של משכן) הוי רה"י אע"פ שתחתיהן ר"ה לפי שיש מן העגלות עד למעלה מן הקרשים יותר מי"ט עכ"ל הרי אף שהעגלות היו למעלה גבוהים י' אעפ"כ תחתיהן ר"ה וכ"ה בגמ' שם ואף שכתבו תוס' דף ק"א ע"א ד"ה וזרק ונח כו' על מאי דאמרי' שם וס"ד דגם רבנן מודו לר"י בר"י בהאי דטרסקל דהוי למעלה רה"י ואייתי ראיה ממה שאמרו בעמוק גבוה כו' ואין בעיקרו ד' דהוי רה"י וכמ"ש מ"א מיד אח"ז ודחי שאני עמוד דליכא בקיעת גדיים אבל בטרסקל דאיכא בקיעת גדיים ס"ל לרבנן דל"א גוד אחית וה"ה בקיעת דגים במים לא מיקרי בקיעה ולא מבטלי מחיצה והקשו התוס' למאי דס"ד דגם רבנן מודו לר"י בר"י א"כ תיקשי לי' מתניתין דעירובין דף פ"ז ע"ב גזוזטר' (והוא דף הבולט) שהיא למעלה מן המים אין ממלאים ממנה בשבת אא"כ עשה לה מחיצה גבוה עשרה טפחים (ודינו מבואר לקמן רסי' שנ"ה) בלא מחיצה י' סגי כמו בטרסקל ותי' לחד תירוצ' דוקא ע"ג הוי לר"י בר"י רה"י אבל למטה תחת הטרסקל לא הוי רה"י אא"כ יש לטרסקל מחיצה י' לכן בעינן שם מחיצה י' עכ"ד התוס' והוא לכאורה כדברי מ"א אך זה ליתא דע"כ התוס' לא כתבו כן אלא לר"י בר"י ולס"ד דרבנן מודו ולא חיישי' לבקיעת גדיים אבל למסקנא לרבנן דקי"ל כוותייהו דהיכא דאיכא בקיעת גדיים מבטלי מחיצה אפי' טרסקל גבוה י' מ"מ למטה לא הוי רה"י ושאני מים דליכא בקיעת גדיים דבקיעת גדיים לא מבטלי כנ"ל וכמ"ש התוס' דף צ"ט בעגלות של משכן כנ"ל אע"כ ט"ס הוא וכצ"ל אבל הטרסקל עצמו גבוה י' ורחב ד' הוי רה"י הגם שמה שתחתיו הוא רה"ר והן דברי התוס' שבדף צ"ט שאע"ג שתחתיו הוא רה"ר מ"מ למעלה הוי רה"י כמו בעגלות כנ"ל:

כן הגהתי בימי חורפי ועתה מצאתי כן בספר ת"ש:

עמוד כו' הוא גמרא דף ק"א ע"א אלא שם מבואר עוד. ויש בקצר שלו שלשה. ופרש"י דלרבות' נקטיה הא דקתני ויש בקצר שלו שלשה וז"ל אותו קצר של עיקרו שאינו רחב ד' יש בו גבוה ג' והיינו רבותא דל"ל לבוד ממקום שכלה רחב ד' לקרקע אפ"ה הוי רה"י עכ"ל ואח"ז כ' בעמוד ליכא בקיעת גדיים שאין דרך להתחכך בו ולעבור תחת שיפועו שאינו אלא מעט עכ"ל ולפ"ז א"ש מה שהשמיט מ"א הא ביש בקצר שלו ג' דהא השתא אין זה תנאי וכ"ש אם אינו גבוה ג' דא"ל לבוד והוא הדין אם גבוה יותר מג' דמה שנא גבוה ג' או ד' כיון דיצא מתורת לבוד וכן שיעור הרוחב של מקום הקצר לא הוזכר משמע אפי' דק הרבה אולם התוס' השיגו על פרש"י וז"ל לפירש"י קשה דאם הוא דק הרבה כמו קנה דהוי כמו טרסקל ומבטלים בקיעת גדיים וגוד אחית ונראה לר"י דהאי בקצר שלו ג' היינו שיש בעובי הקצר ג' דכיון שיש בעובי הקצר ג' ולמעלה רחב ד' שייך ביה גוד אחית עכ"ל א"כ לפי התוס' האי ובקצר שלו ג' הוא תנאי דבעינן דוקא שלמטה עכ"פ יהיה רחב שלשה וה"ל למ"א להעתיקו:

תוס' שבת ד' ל"ט ע"ב ד"ה זרק דף כו' ודע דדין עמוד עם דין טרסקל שגבוה י' שהביא לפני זה אינן שוים ולכל אחד יש מעלה מה שאין בחבירו האי דטרסקל למעלה יש מחיצות י' ורחב ד' ובעמו' אין כל הי"ט רחב ארבע נגד זה יש מעלה בעמוד דליכ' בקיעת גדיים בין לרש"י ובין להתוס' ובטרסקל איכא למטה בקיעת גדיים אבל דיניהם שוה שלמעלה הוי רה"י ולמטה לא הוי רה"י:

(ב) (ס"ק ב) חורים ואפי' כו'. מיירי כאן בחורים ספונים ופתוחים לצד ר"ה אבל הם מעבר לעבר ועוברים גם לפנים לתוך רה"י וביאר הדברים דבשבת דף ז' ע"ב פליגי אביי ורבא וכ"ע ס"ל חורי רה"י כרה"י ובחורי ר"ה ס"ל לאביי דכר"ה דמי ורבא ס"ל דלאו כר"ה ופריך הש"ס לאביי מדתנן הזורק ארבע אמות בר"ה ונח על הכותל דהיינו בצדדי הכותל למעל' מי' כזרק באויר דהוי מקום פטור כדלקמן סי"ב ולכך פטור למטה מיו"ד טפחים כזורק בארץ וחייב והוינן אמאי כזורק בארץ הא לא נח ופרש"י וכי חזר' נפלה תוך ד"א דע"כ נסמכה בכותל קופצת לאחרי' עכ"ל ואר"י בדבלה שמנה שנו שנשארת דבוקה בצד הכותל ואי חורי ר"ה כר"ה לוקמי בצרור או חפץ ודנח בחור ומשני מתני' בכותל דלית ביה חור מדקתני ריש' למעלה כזורק באויר ואי אית ביה חור הא נח בחור ואי דלית ביה ד"ט על ד' טפחים והאר"י אר"ח זרק למעלה מיו"ד ונחה בחור כל שהוא מחלוקת ר"מ ורבנן לר"מ דא"ל לענין מזוזה אם אין הפתח רחבה ארבע ויש כותל מן הצד שאפשר לחוק בו ויהיה הפתח רחב ד' אמרי' חוקקים להשלים וכאלו נחקק דמי וחייב במזוזה וה"ה הכא חוקקים והוי הנחה ע"ג מקום ארבע ולרבנן דל"ל במזוזה חוקקים ה"ה דל"ל הכא גבי שבת חוקקים ולא נח ע"ג מקום ד' ופטור וסתם משנה ר"מ (כך פירש"י) א"כ למעלה מיו"ד יהיה חייב דהא מונח ע"ג מקום ד' וגבוה יו"ד והוי רה"י והוי זורק מרשות הרבים לרה"י א"ו דמיירי דליכא חור והקשו התוס' הא אמרי' התם במזוזה דר"מ ל"ל חוקקים אא"כ יש ברגלים ג' טפחים גובה שרחב ד' טפחים אלא שהז' טפחים האחרים שבגובה הפתח (ששיעור הפתח לענין מזוזה צ"ל גבוה יו"ד ורחב ד') אין רחבים ד' אז אמרי' חוקקים אבל בלא"ה לא אמרי' חוקקים והא הכא בחור ליכא בשום מקום רחב ד'. ואור"י דמיירי בחורים שדרכן לעשות בשעת בנין שמפולשים מעבר לעבר:

ובצד רה"י הם רחבים ארבע אבל לא בצד ר"ה ולכ"ע הוי רה"י דהא חורי רה"י הם ולא פליגי אלא א"א חוקקים וה"ל מקום ד' או לא וכ' ועוד דוקא החורים שלמעלה מיו"ד הוי חורי רה"י אבל שלמטה מיו"ד אין בני רה"י משתמשים שם מפני שבני ר"ה משתמשים שם ולא הוי חורי רה"י ומזה כ' הע"ש דהחורים שלמטה מיו"ד אם הם פתוחים מעבר לעבר אין להם דין חורי רה"י אבל מ"א חולק עליו דלא מצינו בשום פוסק שכ' לחלק בחורי רה"י בזה וגם התוס' מנ"ל להמצי' דין חדש כזה מסברא בלי הכרח אע"כ שגם התוס' לא כתבו כן אלא לס"ד דמקשן דאז הדבר מוכרח אבל למסקנ' מודים דאפי' למטה מיו"ד יש להם דין חורי רה"י והא דקשי' להתוס' דלמאי דבעי להוכיח דמיירי דלית ביה חור הא דלא מוקי בחור כ"ש ממש שאין רחב ד' בשום מקום וכה"ג גם לר"מ לא אמרי' חוקקים ותירץ דסתם חורים כך הם (וגם לתי' השני שכתבו הדבר מוכרח) וא"כ תיקשי ל"ל להוכיח דסיפ' מיירי בלית ביה חור דאל"כ תיקשי רישא ה"ל להוכיח מסיפ' גופה א"א דאית ביה חור והיינו שמפולשים מעבר לעבר. א"כ ה"ל חורי רה"י ודין רשות היחיד יש לו לכ"ע א"כ למה קתני הזורק ארבע אמות חייב הא אפי' פחות מארבע אמות ג"כ חייב דהא ה"ל זורק מר"ה לרה"י אע"כ דלמטה מיו"ד לא מקרי חורי רה"י כיון דבני ר"ה משתמשים שם ולכך הוצרך לו' דוקא שזרק ארבע אמות וליכא לדיוקי מסיפא והוצרך לדייק מרישא וי"ל דאין הדין ברור בעיניו דלמטה לא מיקרי חורי רה"י אלא דניחא ליה טפי לדייק מרישא דמסיפא היה מקום לבעל דין לדחות ולומר דלמטה מיו"ד לא הוי חורי רה"י ולכך עדיף לדייק מרישא דאין מקום לדחות אבל לעולם לפי האמת אפי' למטה מיו"ד הוי חורי רה"י דלא מצינו בשום מקום בש"ס או בפוסקים דכתב לחלק בין למעלה או למטה מיו"ד:

(ג) (ס"ק ג) עד כו' ואם נעץ כולי הוי רה"י וחייב אע"ג דלא נח ע"ג מקום ד' אמרי' רשות היחיד כמאן דמלא דמו וכאלו נח על גבי מקום ד' כך כתבו התוס' שבת דף ח' ע"א ד"ה אמר אביי כו' וכן פסק הרמב"ם פי"ד דין י"ז וכ' שם ה"ה וז"ל ומדברי רש"י וקצת גאונים נראה דברה"י אע"ג דבעינן עקיר' מעל גבי מקום ארבע הנחה ע"ג כל שהוא הוי הנחה עכ"ל:

(ד) (ס"ק ד') אפי' כ' רש"י בשבת ד' ח' ע"א ד"ה פחות מכן כו'. תוס' די"א עמוד ב' ד"ה אלא לאו כו':

(ו) (ס"ק ו) מפולשים כו' לשל רבים. ועיין סי' שצ"ב שם מבואר דין עיר של יחיד ושל רבים:

(ז) (ס"ק ז') וי"א כו' וכ"פ בש"ע סי' ש"ג סעיף י"ח ר"ל וודאי הרב"י סבירא ליה עיקר כדעה א' להחמיר ככלל המסור בידינו שכ"מ שכ' בש"ע דעה א' סתם והשניה בלשון י"א דעה ראשונה היא עוקר בעיני הרב"י אבל בסי' ש"ג מבואר בהרב"י גופיה דמנהג העולם כדעת י"א דהא כ' על מנהגנו דהנשים יוצאות בשבת בתכשיטי' שאסרו חכמינו זכרונם לברכה ואין מוחה הטעם דמוטב שיהיו שוגגים כו' ויש לומדים עליהם זכות דסבירא להו כמ"ד דלא אסרו לצאת אלא לרשות הרבים אבל לחצר שאינה מעורבת מותר וכיון דרשות הרבים שלנו דין כרמלית יש לו ודינו כחצר שאינה מעורבת ומותר הרי כ' תחל' מטעם מוטב שיהיו שוגגים כו' ועוד כ' טעם היתר הנ"ל משמע דלטעם זה עושים כדין וע"כ צ"ל דהמנהג כי"א שבכאן דלית לן ר"ה דבעי' ס"ר בוקעים בו אף דלהרב"י נראה עיקר דעה א' המנהג אינו כן וכן המנהג להשוות דין כרמלית לחצר שאינה מעורבת כהפוסקים דס"ל כן ועב"י סי' של"ד בזה:

(ט) (סק"ט) לחוק להשלימו כגון חור כו' ט"ס הוא וצ"ל וכן חור דודאי בש"ע מיירי שחורי ר"ה אין עוברים לפנים לצד רה"י ובכה"ג כ' בש"ע דהוי מקום פטור אבל בנדון שכ' מ"א אינו מקום פטור אלא הוי חורי רה"י ואסור להכניס לתוכו מר"ה אלא בדיעבד אינו חייב כיון דליכא הנח' ע"ג מקום ארבע אע"כ שט"ס הוא וצ"ל וכן חור כו' ר"ל כמו שבנדון שכ' בש"ע דהוי חורי ר"ה שאין עוברים עד לפנים לרה"י ובחוץ לית בהו ארבע לא אמרי' חוקקים והוי מקום פטור אליב' דכ"ע כנ"ל בס"ק ב' ה"ה חור שבכותל כלפי כו' הוא רחב ד' אע"ג דבמקום א' הוא רחב ד' ולר"מ כה"ג אמרי' חוקקים כדלעיל ס"ק ב' מ"מ לדידן דקיי"ל כרבנן גם כה"ג לא אמרי' חוקקים וניהו דהוי רה"י מ"מ דיעבד פטור דלא הוי שיעור מקום ולא נח ע"ג מקום ד' (ואע"ג דברה"י לא בעינן הנח' ע"ג מקום ד' מ"מ בחורין שבכותל בעינן מקום ד' כ"כ התוספות דף ח' ע"א ד"ה אמר אביי כו') ומה שהקש' בספר תוס' שבת על הרב"י שכתב על דין זה שכתבו הטור והביא עליו מחלוקת ר"מ ורבנן אי חוקקים להשלים וכ' הרב"י וידוע דהלכ' כרבנן דרבים נינהו וכ"פ הרמב"ם עכ"ל הקש' בספר תוספות שבת הא הטור מיירי ממקום פטור וע"כ אין החור מפולש לרה"י כנ"ל א"כ אינו ענין למחלוקת רבי מאיר ורבנן דכה"ג גם ר' מאיר מודה דלא אמרינן חוקקים כיון דאינו רחב ד' בשום מקום ע"ש י"ל דהרב ב"י ס"ל מסבר' ניהו דהתוספות כתבו דבאינו רחב ד' בשום מקום מודה ר' מאיר דלא אערי' חוקקי היינו מדאורייתא לענין חיוב חטאת דמיירי התם וגם במזוזה פטור אבל לענין שבת כיון דסתם חורין הם מפולשים מעבר לעבר ובצד רשות היחיד הם רחבים ארבע כמ"ש התוספות שם וכדלעיל ס"ק ב' א"כ אפי' אין עוברים מעבר לעבר ואין רחבים ד' משום מקום מ"מ ראוי לאסור הטלטול מדרבנן בראוי לגזור אטו חורין העוברים לרה"י והם רחבים ד' בצד רה"י כיון דסתם חורין כך הם ובכה"ג לר"מ חייב מה"ת דחוקקי' לכן כ' דלא קי"ל כר"מ ואפי' עוברים מעבר לעבר ורחבים בצד רה"י ד"ט ואפ"ה לא אמרינן חוקקים:

(י) (סק"י) הוי רה"י ואפי' הוא מלאה מים כו' דין זה הוא מימרא דאביי בשבת דף ק' ע"א דמחלק בין מלאה מים הזורק לתוכה מר"ה חייב ומלאה פירות פטור ונתן ה"ה טעם לחלק בין מים לפירות כמ"ש מ"א בשמו:

ע' סי' שע"ב סעיף ט"ז ר"ל דשם מבואר חריץ שבין ב' חצרות עמוק י' ורחב ד' אין יכולים לערב יחד דהוי מחיצה מפסקת ביניהם אם לא שמלאה עפר מן הסתם בטלה ואז בטלה מחיצה ומערבים כא' ומבואר שם בגמרא בעירובין דף פ' דאפי' מלאה פירות לא נתבטל המחיצה ואין יכולים לערב יחד אם לא שמלאן פירות טבל ותקשי מזה על דעת ה"ה דמוכח כרשב"א ואפי' לפמ"ש רמ"א בסי' שע"ב דאם מלאה פירות אפי' אין טבל בטלו המחיצות ומערבים יחד מלבד שגם על רמ"א תמה מג"א שם בסי' שע"ב דהוא נגד דברי הש"ס גם לא יספיק ליישב דעת ה"ה דהא כ' רמ"א שם הטעם דסתמא בטלין דדרכו לעשות שם אוצר עכ"ל וה"ה כ' אפי' דעתו לפנותן לכן צריך לו' דה"ה ס"ל כמ"ש התוס' בשבת דף ק' ד"ה פירות כו' שהקשו כן על אביי מדין חריץ שבין ב' חצירות מלאה פירות וכתבו ואפי' תאמר דאביי מיירי בפירות טבל אכתי תיקשי הא מוקצ' דרבנן ומה"ת מותר לטלטל טבל אם כן איך יפטור על ידו מחטאת דהא מדאורייתא כיון דניטל בשבת לא מבטלי מחיצה ותירץ דמן התורה אפי' דבר הניטל מבטל המחיצה ולכן מלאה פירות אפי' הניטלין מ"מ פטור מחטאת רק מדרבנן בעינן דוקא דבר שאינו ניטל בשבת ולכן בחריץ מדרבנן בעינן פירות טבל וע"ש שפקפקו על תירץ זה:

(יא) (ס"ק יא) כגון ים. רקק מים כו' ז"ל הרמב"ם ס"פ י"ד מהלכות שבת רקק שהוא עובר ברשות הרבים ורבים מהלכים בו אם אין בעומקו י' טפחים הרי הוא כרשות הרבים בין שהוא רחב אפי' ארבע אמות בין שלא היה ברחבו ד' טפחים שהרי רוב העם מדלגים עליו ואין מהלכים בתוכו הואיל ואין בעומקו י' הרי הוא רשות הרבים עכ"ל והיא מדברי הש"ס בשבת דף ק' ע"ב דקתני מתני' תרי זימני רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק לתוכו חייב ופריך תרתי למה לי ומשני אביי אצטריך סלקא דעתך אמינא ה"מ היכי דלא הוי ד"א רחב ופירש"י דנוח לעבור בו מלהקיף ולילך לראשו שהוא כלה שם אבל היכי דרחב ד"א אקופי מקפי ליה ואין עוברים בתוכו ולא הוי רשות הרבים קמ"ל ר"א אמר איצטריך סלקא דעתך ה"מ היכי דהוי ארבע אבל היכי דלא הוי ארבע מפסע פסעי ליה קמ"ל. וכ' ה"ה שהרמב"ם פסק כב' האקימתות וסבירא ליה דלא פליגי וע"כ צ"ל דהרמב"ם היה מפרש מאי דא' ר' אליעזר סלקא דעתך הני מילי היכי דהוי ארבע ר"ל ד"ט וא' דקמ"ל אפי' ליכא ד"ט דפסעי לה דהיינו שמדלגים אעפ"כ הוי רשות הרבים אבל רש"י פי' אהא דר' אליעזר וז"ל הני מילי דהוי רשות הרבים היכי דהוי רחבו ד"א דלאו אורחיה למפסיה אלא עברי בגוויה עכ"ל משמע דהכל מיירי ברוחב ד"א וסלק' דעתך באין רחב ד"א מפסעי פסעי קמ"ל דאפי' אין רחב ד"א לא מפסעי לה אבל בפחות מד' טפחים דודאי מפסעי לה באמת לא הוי רשות הרבים:

(יב) (ס"ק יב) שלפני כו' אפי' אין רחבים י"ג ושליש כו' דבשבת דף ז' ע"א כתבו התוס' ד"ה אבל בין העמודים רשות הרבים אע"פ שאין בין עמוד לעמוד ט"ז אמה הוי רשות הרבים כיון שבני רשות הרבים בוקעים בו וחוץ לעמודים רחב ט"ז אמה עכ"ל ומזה שפט הע"ש מדכתבו התוס' שאין ביניהם ט"ז אמה וסיימו בטעמו שחוץ לעמודים רחב טז"א שכוונת' שי"ל דין מבוי המפולש לר"ה כיון שחוץ לבין העמודים הוא ר"ה שרחב טז"א וא"כ כמו שמבוי המפולש לר"ה אין לו דין ר"ה אלא ברחב י"ג אמה ושליש כמבואר סעיף ט' ה"ה הכא גבי בין העמודים אבל מ"א חולק וס"ל דאינו דומה למבוי מפולש לר"ה וכ"מ בחדושי רשב"א שכ' וז"ל אבל לפני העמודים כר"ה דמי ואף על פי שאין בין עמוד לעמור רוחב טז"א כו' דהכא לא מסתברא שיהי' העמוד ממעט בשיעור הרשות שא"כ אפי' נעץ קנה בר"ה ימעטנו עכ"ל הרי דכ' הטעם מפכי שהוא דבר מועט אינו ממעט משיעור טז"א א"כ אינו ענין למבוי המפולש לר"ה דהכי הם גופן ר"ה רחבים טז"א כיון דהעמודים אין ממעטים משיעור טז"א משא"כ במבוי:

(יג) (סקי"ג) רחוק כו' ול"ד לסכה דבעינן שתהיה גבוה י"ט ואם אינו גבוה י"ט וחקק בה להשלימה לי' כשרה ובלבד שלא יהיה החקק רחוק מן הדפנות ג"ט דאמרינן לבוד:

ע"י תחיצה החיצונות שגבוהים י' ר"ל עם הקירוי בחוץ הם גבוהים י' אלא שמבפנים כיון דאין החלל י' לא הוי רה"י וכיון דחקק עד שהשלימו לחלל להיותו י' מיקרי רה"י ע"י המחיצות החיצונות:

(יד) (סקי"ד) ממיא כו' וא"ת הא מיא לא מבטלי מחיצה והא דופני הים ודאי גבוהים י':

גבוה י' מתוך ד"א לא הוי רה"י דלא מיקרי מחיצה דניחא תשמישתיה וקל לעלות על גבי התל ודופן לולי המים והשתא ע"י שמלא מים לא ניחא תשמישתיה וכיון דהדופן מצד עצמו ניחא תשמישתיה רק דבר אחר דהיינו המים גורמים דלא ניחא תשמישתיה לכן אינו לא רשות היחיד ולא רשות הרבים אלא ממוצע דהיינו כרמלית:

ואם יש גומא. ר"ל דהגומא יש לה דפנות שמתלקטים גבוה עשרה מתוך ד"א כ"ש כשיש להם מחיצות ישרות אותן הגומות יש להן דין רה"י גמור דמיא לא מבטלי מחיצה:

ונ"ל דאע"פ כו' דרבנן. ר"ל בהני גומות שבתוך הים שכ' שי"ל דין רה"י מ"מ סתם אותן גומות הם גדולות והם יותר מבית סאתים וא"כ ניהו דמדאורייתא הוי רה"י והזורק לתוך הגומ' מר"ה חייב מ"מ מדרבנן אסור לטלטל לתוכן מרה"י וכן בהם גופן יותר מד"א כדין קרפוף ותל שלא הוקף לדירה והם יותר מבית סאתים:

(טו) (סקט"ו) שאין בו ד' טפחים רחב כצ"ל. אפי' הוא ארך אלף אמה לא מהני אלא בעינן מרובע ד' טפחים על ד' טפחים עכ"פ הן באורך צ"ל ד' טפחים וכן הרחב צריך להיות ד' טפחים או יותר:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.