אליה רבה/אורח חיים/ריט

אליה רבה ‏ אורח חיים ריט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] כשיעלה ממנו. כלומר אפילו איתרחש ליה ניסא במקום אחד אין צריך לברך מיד אלא ממתין עד שיעלה מן הים, והוא הדין אם הלך בספינה ולפעמים באים לנמל ומתעכבים שם יום או יומיים אין צריך לברך, מיהו אם מעכב הרבה צריך עיון, כן כתב עולת תמיד. ומצאתי כתב שאין לברך עד שיצא מהצרה לגמרי דלכך לא נאמרה כי טוב בשני שלא נגמרה מלאכת המים הרי שהלשון טוב מורה על טובה שנגמרה בטובה ובמלואה, ובחולה עד שילך על בריו, עד כאן. וכתב בשל"ה דף ר"ב דיאמרו פרשת תודה בפרשת צו וזאת תורת זבח השלמים וגו' ואם על תודה וגו' עד לא יניח ממנו עד בוקר ויאמר רבון וכו' כאילו הקרבתי תודה בזמנה, ועיין לעיל סימן א':

ב

[ב] חבוש וכו'. מלשון הרבינו יונה משמע אפילו משום ממון, מלבושי יום טוב ודלא כמגן אברהם:

ג

[ג] מברך ברוך אתה ה' וכו'. לשון הרמב"ם עומד ביניהם ומברך, וכתב כסף משנה צריך עיון מנא ליה ולכן השמיטו בשולחן ערוך. והב"ח כתב דלמד מלישנא דקרא ובמושב זקנים יהללוהו אלמא דזקנים בישיבה מכלל דמהללים בעמידה, עד כאן, ודוחק. ולעניות דעתי יצא להרמב"ם מדקריא ליה הקרא לשון הלל דמי להלל דקיימא לן לקמן סימן תכ"ב דהלל בעמידה דכתיב הללו כל עבדי ה' העומדים וכן המנהג ואין לשנות. כתב בתשובת ר"מ מינץ סימן י"ד נער שאין בר מצוה לא יברך כלל דנראה כקורא לאביו רשע, ואם ידלג לחייבים הוי משנה מטבע ברכה:

ד

[ד] [לבוש] רשעים וכו'. הקשה הפרישה הא אמרינן כל האומר הקב"ה וותרן הוא יותרו חייו, ותירץ דזה דוקא שאומר שעושה בלי שום טעם אלא דרך וותרנות אבל כאן אומר שעושה מצד הגמול והחסד:

ה

[ה] בפני עשרה וכו'. ולכתחילה יש לחוש לדברי התוספות וטור שכתבו דלחומרא בעינן תרווייהו ולהדר אחר שני רבנן מלבד העשרה והוא תריסר וכן פסק ברוקח. והנה בלחם חמודות דף ס"ח תמה על הטור הא קולא הוא אם אינו מברך אלא בשתים עשרה דהא ספק ברכות להקל, וכן האריך שיירי כנסת הגדולה. ולעניות דעתי לא קשה מידי דהטור לטעמיה דפסק דיוצא ידי ברכה אפילו בפחות מעשרה, ואם כן אין הפלפול דעשרה ותרי אלא לכתחילה להידור מצוה ושפיר כתב הטור דהוה חומרא, וזה ברור. ועיין לעיל סוף סימן ל' כתב רבינו ירוחם דף ק"ד צריך להודות בעשרה ושתים מהם תלמידי חכמים, ורי"ף לא הביא שני תלמידי חכמים אלא בעשרה, עד כאן לשונו. ותימא דהא הביאו הרי"ף וזה לשונו ותרי מינייהו רבנן, וצריך לומר דרבינו יונה שני תלמידי חכמים חוץ מעשרה ודוחק. ומה שכתב הלבוש ונהגו לברך אחר קריאת התורה וכו', מצאתי בתורת חיים פרק חלק עוד טעם דכשאומר ברכו את ה' הוה ליה נמי כהודאה דכתיב הודו לה' ברכו שמו וביולדת יכוין הבעל כשאומר ברכו שנותן הודאה בשביל אשתו והיא תענה אמן על ברכתו, עד כאן, ועיין לעיל ס"ק י"ב:

ו

[ו] [לבוש] ואדם אחר וכו'. פירוש דרשות בידו למימר אף שאין עשרה, אף על פי שאין החולה נפטר בה אף כשעונה אמן, והוא מדברי רבינו יונה בבית יוסף, וטעמא צריך לומר כמו שנתבאר בסעיף ד':

ז

[ז] יש אומרים שיצא וכו'. כן כתב הטור משום דלשון צריך לאודויי באנפי עשרה משמע לכתחילה. ותימא בטור יו"ד סימן רע"ד בתגין דשעטנ"ז ג"ץ פסק להיפך דלשון צריך הוא בדיעבד:

ח

[ח] וטוב לחזור וכו'. והב"ח פסק שלא לברך כל עיקר משום דלשון צריך דוקא לכתחילה, וכן פסק ספר באר שבע דף ק'. ולעניות דעתי ראייתו מריש פרק ב' דגיטין סותרות לראיית הב"ח מברכות דף ט"ו ומעירובין, דבגיטין סלקא אדעתיה דהוא לכתחילה וע"ל סימן, ובאמת נראה לי שיש לפרש שני הפירושים בלשון צריך, לכן נראה לי עיקר כפסק השולחן ערוך ולבוש, ועוד שראיתי דרבינו ירוחם פסק דלא יצא, וכן משמע במרדכי ופוסקים:

ט

[ט] וענה אמן וכו'. וזה לשון עולת תמיד ונראה דבעינן גם כן שיכוין לצאת בה וישמעה מתחילתה ועד סופה והמברך יתכוין גם כן להוציא השומע כדלעיל סימן רי"ג, עד כאן. לכאורה יש לחלק דלעיל מיירי בברכות שאינן נוכח אבל הכא אומר אשר גומלך, ומכל מקום נראה דהשומע צריך לכוין לצאת בה כמו שאפרש:

י

[י] [לבוש] והוא שאמר וכו'. אבל עולת תמיד כתב דגם בזה יצא וסיים ובעטרת צבי לא כתב כן ולא דק, עד כאן לשונו. ולא ידע שעטרת צבי לקוח מדברי לבוש ובאמת מבאר שבע משמע דרבינו יונה דכתב כן סבירא ליה גם בבירך פחות מעשרה דלא יצא אבל ליש אומרים דיצא לעיל הוא הדין הכא דיצא וכן משמע בשולחן ערוך ומגן אברהם, ואולי כוונת הלבוש ועטרת צבי נמי דאם אינו אומר בפני עשרה יברך בלא שם ומלכות כדלעיל. אך קשה לי דפריך הש"ס על הא דקאמר ר' יהודה פטריתן יתי מלאודיי, והא אמר אביי צריך לאודויי בפני עשרה וכו' מאי פריך הא מודה אביי דבדיעבד יוצא, ויש לדחוק ולתרץ דפריך על ר' יהודה דלא הוה ליה לענות אמן לכתחילה, ואף דש"ס משני אחר כך דעני אמן יש לומר דגם המקשן ידע זה אלא דלא סלקא דעתך דעניית אמן הוי כמו הודאה בעצמו, ודו"ק וצריך עיון. אי נמי דהכי פריך דלא הוי ליה לר' יהודה לכוין לצאת דאם אינו מכוין אף שעונה אמן לא יצא:

יא

[יא] [לבוש] ולא חשוב וכו'. כן כתב רמ"א, אבל השולחן ערוך השמיטו ואזיל לטעמיה שפסק בבית יוסף דאם בירך גוערין בו דילמא ברכה לבטלה הוא, אם לא באביו או רבו כמו שכתב הרשב"א. והא דלא כתב דין אביו או רבו נראה דסמך על מה דכתב סימן רי"ח סעיף ו' ובשאר ניסים. והב"ח כתב דיש רשות לכתחילה לברך על אוהביו או קרובו כמו באביו ורבו וכל שכן אשתו ובניו והרשב"א מודה לזה עיין שם, ומבואר דיש לו לברך בשם ומלכות לדבריו. ולעניות דעתי לא משמע הכי מחידושי הרשב"א פרק הרואה, וכן משמע בט"ז, וכן מבואר להדיא באבודרהם דף ל"ה דדוקא באביו או רבו ולא בבנו ומכל שכן שאר קרובים, וכן מוכח לי בחידושי ר"מ מינץ סימן י"ד עיין שם, ועוד דבספר תורת האדם דף ט"ו כתב דברכת רפואה עליה דידיה רמיא ולא אאביו ורבו, עד כאן, ומכל שכן באחרים. לכן אני אומר שאין לברך בשם ומלכות באחרים ופשוט אלי דאף על אביו או רבו אין מברך ברוך הגומל אלא ברוך אשר גמלך כל טוב וכו', והט"ז בתחילה טעה בזה. גם מה שכתב דידלג לחייבים אישתמיטתיה תשובת מהר"מ מינץ דלעיל ס"ק ג'. גם נראה לי לדינא דגם באביו ורבו יש לסמוך על הרמב"ן דלאו חיובא הוא דהא אפילו בעל הניסים יש גורסין בש"ס דאינו מחויב כמו שכתב הבית יוסף סימן רי"ח:

יב

[יב] שלושה ימים וכו'. כדאשכחן בעיר ובין הבא מן הדרך שלא יתפלל עד שלושה ימים, ואף דלא נהגינן הכי היינו משום שאין אנו מכוונין כל כך בתפילה אבל מכל מקום נקרא בא מן הדרך כל שלושה ימים. כתב כנסת הגדולה דיברך אפילו ביום דליכא ספר תורה כדי שלא יתאחר יותר משלושה ימים. עוד תמה על המנהג שאין הנשים מברכין ולכך כתב דגם הנשים יברכו ברכת הגומל בפני עשרה ולפחות בפני איש אחד או נשים, ואם בירכה בינה לבין עצמה יוצאת. ולעניות דעתי טעם המנהג כמו בקטן וכדאיתא בזוהר פרשת אמור ובש"ס בכמה דוכתא דעיקר עונש אשה בחטא בעלה כמו קטן, לכן נראה לי דיותר טוב דבעל יאמר לה ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר גמלך וכו', והיא תענה אמן, ואף שהעליתי לעיל דאוהביו וקרוביו לא יברכו מכל מקום בזה יש לסמוך על הפוסקים דמברכין דאשתו כגופו ועיין לעיל סק"ה. כתב במהרי"ל שפעם אחת חלה מהרי"ל ונתרפא וקרא בתורה ושכח לברך וזכר לאחריתו וחזר על המגדל אצל הספר תורה והיה מברך הגומל בקול רם:

יג

[יג] ויש אומרים שאינו וכו'. של חלל וכו' והוא הדין בחולה שמוטל למטה יותר משלושה ימים ט"ז, והב"ח הסכים לסברא ראשונה וכן עיקר כי תמיהני על רמ"א שכתב זה בשם הרב רבינו יונה. ולעניות דעתי דעתן כסברא ראשונה ולא כתב הטור שכן כתב הראב"ד, אלא לענין מיחש בראשו או בעיניו הוא דשווין הן דאינו מברך, אבל לענין דצריך דוקא סכנה ליתא אלא לראב"ד אבל להרב רבינו יונה כל שירד למטה מברך וזה ברור למעיין ודו"ק. עוד דבהרא"ש ורבינו ירוחם ואבודרהם לא מייתי כלל לדברי ראב"ד וכן השלטי גיבורים השמיטו, והיינו משום דיחידאי הוא. כתב מהרי"ל דחולה גייכ"ט או חולה קדחת צריך לברך, ואם תאמר ההולך תחת הקיר נטוי יברך יש לומר שזה אינו נחשב סכנה כל כך לפי שהוא דבר קצר וקל במהרה לעבור, ר' דוד אבודרהם:

יד

[יד] [לבוש] נס נגלה וכו'. כתב מלבושי יום טוב דסותר עצמו דבסוף סימן רי"ח כתב שאם גנבים באים עליו אין זה נס נגלה ודבריו לעיל נכונים, והכא לא תליא בנס נגלה כלל שהרי חולה ונתרפא הוא ודאי טבע של עולם:

טו

[טו] [לבוש] לאו דוקא וכו'. אבל בשולחן ערוך הביא נמי יש אומרים שאין מברכין אלא הני ד' דוקא וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות, עד כאן. וכן לחם חמודות דף ס"ט כתב ולא ידעתי למה השמיטו הלבוש, עד כאן. ולעניות דעתי נראה דסמך על תשובת הריב"ש שהוא אחרון והם דברים של טעם, וכן פסק הב"ח סוף סימן רי"ח, וכן מצאתי בשלטי גיבורים דף מ"ז בשם ריא"ז וכן הסכימו האחרונים:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.