מראי מקומות/אורח חיים/ריט

מראי מקומות אורח חיים ריט

אם צריך לומר בברכה שגמלני כל טוב

בברכות נד:, ליתא לזה, אבל ברי"ף בברכות קטו, איתיה, וכ"ה ברא"'ש שם ט,ג, וברמב"ם בהל' ברכות י,ח, אמנם בטור בסעיף ב, יש חילופי גירסאות כמו שהעירו בהגות והערות, והשו"ע פסק שצריך לאומרו, ויש להוסיף דבה"ג בהל' ברכות בעמוד פח, כתב גומל לחייבים טובות כי גמלני כל טוב.

ברכה ע"י אחרים

כתב הטור בשם הרא"ש בסעיף ד, גבי הא דרב יהודה התרפא מחוליו וברכו רבנן בריך רחמנא דיהבך לן, ויצא יד"ח רק מחמת שענה אמן, דאע"ג דבעלמא אין צריך אמן בשומע כעונה, הכא היה צריך כיון שהם לא היו מחוייבים, ע"כ, ותימה מה היה הרא"ש צריך לזה הא לא שייך הכא שומע כעונה דהא לא שייך שהוא יאמר בלשון בריך רחמנא דיהבך לן על עצמו, ועל כן מה יועיל אם נייחס את התיבות שהם אמרו אליו, וע"כ צריך עניית אמן, וצ"ע.

ברכה על רבו ואוהבו

הב"י בסעיף ד-ה, הביא בשם הרשב"א גבי הא דברכו רבנן כשנתרפא רב יהודה, שמזה מוכח שצריך אדם לברך על רבו, ולמד מזה הב"י לנידונו שם, אולם דברי הרשב"א האלו הם דלא כהטור דהא כתב הטור שהם לא היו מחוייבים, ולדברי הרשב"א הם היו מחוייבים, והיה לב"י להעיר מזה. והב"ח חלק על הב"י וכתב דאף לרשב"א מברך על כל מי שיש לו תועלת בו כגון אוהבו, ע"כ, ואין זה אלא תימה דהירושלמי הסתפק ברבו (ויש גורסים אף אביו), ולדברי הב"ח היה לו להסתפק באוהבו סתם, וכיצד נלמד קל מהחמור להחמיר, דהא שאני אביו ורבו דחייב לכבדם, וצ"ע.

בדברי הטור גבי עניית אמן על הגומל

כתב הטור בסעיף ה, ולפי זה יוצא השומע הגומל אע"פ שלא ענה אמן, והקשה הפרישה מאי לפי זה הא דין זה כבר פורש לעיל גבי ברכת הנהנין שאין מעכב לענות אמן, ע"כ, ולק"מ דשאני ברכת הגומל דאיתא להדיא בגמ' שלא יצא עד שיענה אמן, ולכן רק אחרי שכתב הטור תירוץ לזה, כתב דלפי זה גם בברכת הגומל אין מעכב עניית אמן.

מי שחלה ועלה למטה ג' ימים בזמנינו

כתב הט"ז שמברך, בס"ק ה, אמנם יש לדון דאפשר דשאני בזמנינו דבמקרה שיודעים בבירור סיבת המחלה שאינה חזקה אלא לכמה ימים ואין בה סכנה כלל, כגון מחלות חורף, דאפשר דלא יברכו כיון דליכא סכנה, דהא טעם האומרים לברך אפי' כשאינו מוכח שיש סכנה, הוא משום חשש סכנה כדכתב הטור בסוף הסימן, דכל החולאים בחזקת סכנה, וצ"ע.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף