אליה רבה/אורח חיים/רו

אליה רבה ‏ אורח חיים רו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] בירך על פירות האילן וכו'. נראה לי דאותן הגדילים על האילן ומברך בורא פרי האדמה משום דלא נגמר הפרי או שאינן עיקר הפרי אם בירך בורא פרי העץ יצא, עד כאן לשון מגן אברהם. וקשה אם כן למה פסקו הטור ושולחן ערוך בסימן ר"ב סעיף ב' גבי בוסר שאינו עיקר הפרי דאם הוא מסופק שיברך בורא פרי האדמה וכן כתב בסוף הסימן שם הא גם בברכת בורא פרי העץ יצא כיון שגדל על האילן:

ב

[ב] היו לפניו וכו'. הט"ז תמה על השולחן ערוך למה לי שיהא לפניו הא אפילו הביאו לפניו אחר הברכה פרי העץ אם נתכוין לפטור יצא, עד כאן. ולפי עניות דעתי נקט לפניו לרבותא דאף שהם לפניו, מכל מקום דוקא כוונה בעינן, לאפוקי בירך סתמא לא פטר פרי העץ. כתב בית יוסף ועל כן אם היה לפניו אתרוג וזית שהוא משבעה מינין ובירך על אתרוג אם לא נתכוין לפטור את הזית צריך לברך על הזית, וכן אם לפניו אגוזים ותפוחים ובירך על האגוזים אם לא נתכוין לפטור התפוחים צריך לברך עליו שאם התפוח חביב עליו מאגוזים אין בדין שיפטור דרך גררה, אלא אם כן נתכוין להם מתחילה, עד כאן, ועיין לקמן סוף סימן רמ"ו:

ג

[ג] [לבוש] יברך תחילה וכו'. קשה דלקמן סימן רי"א סעיף ג' כתב שני דעות בזה ושם יתבאר:

ד

[ד] שלא יפסיק בין וכו'. הקשה עולת תמיד דמשמע לעיל סימן קע"ז דדוקא במפסיק בדיבור הוי הפסק ומתרץ דבדיבור הוי הפסק אף בפחות מכדי דיבור, אבל בשתיקה בעינן יותר מכדי דיבור וצריך עיון לדינא, עד כאן דבריו בקיצור. ולעניות דעתי אפשר דהכא רק לכתחילה קאמר אבל בדיעבד אין חוזר ומברך וקל להבין, וכן פסק מגן אברהם. עוד אפשר דשתיקה אף ביותר מכדי דיבור לא הוי הפסק אלא כשהיה ההפסק בענין שלא חשב בשעת ההפסק שיאכל או שישתה מיד והוי דומיא דהיסח הדעת, וראיה קצת ממה שכתבו במטה משה וכנסת הגדולה סימן ר"ג בשם ספר חסידים דאם אמרו לו אחר שבירך שהתקופה נופלת ימתין ואל ידבר עד שידע בטוב שעברה התקופה וישתה המים, עד כאן. משמע דאף יותר מכדי דיבור וכן משמע קצת סעיף ה' בבירך קודם שהביאו לפניו וכו', וכן משמע מריא"ז שהביא בשיירי כנסת הגדולה, ועדיין צריך עיון. שוב מצאתי בספר ברכת אברהם דף קע"ד שכתב להדיא דאף ששותק יותר מכדי דיבור אין הפסק, ומחלק בין ברכת שבח כגון ברכת ברקים דלקמן סימן רכ"ז ובין ברכת הנהנין עיין שם באריכות:

ה

[ה] [לבוש] רבי ומורי וכו'. בשיירי כנסת הגדולה האריך למחוק תיבת ומורי, דשלום עליך רבי לחוד הוי תוך כדי דיבור, וכן מצאתי במעדני מלך פרק מרובה. ודין טוחות בקרקע ביארתי בסימן ע"ד:

ו

[ו] [לבוש] בין בימין וכו'. כתב סולת בלולה ואל יתחוב הפרי שמברך עליו בסכין לפי שבימין עיקר החיים, ואז הוא שני הפכים בנושא אחד, עד כאן. וכתב ספר חסידים סימן ק"ט האומר לחבירו תושיט לי הספר יקחנו בימין ולא בשמאל:

ז

[ז] וצריך לחזור וכו'. ופשיטא דצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד קודם שיחזור ויברך כדלקמן, וכן כתב ארחות חיים. והנה בספר הזכרונות דקדק מלשון השולחן ערוך שכתב אין מברכין עד שיביאוהו לפניו ולא קאמר עד שיהיו לפניו, אלא דמורה על דבר שתלוי בדעת אחרים שאפשר שלא יביאוהו לו, וכן הדעת נותנת דאטו מי שהניח פרי בתיבה ויסגור אותה לא יוכל לברך עליו אף על פי שאינו לפניו ואינו רואהו דלמאי ניחוש ומאי חסר, עד כאן. אבל בספר א"ח השיג עליו דלעולם צריך לחזור ולברך, ומט"ז משמע דנוטה כסברא ראשונה:

ח

[ח] או אפילו מין אחר וכו'. הב"ח והפרישה חולקים בזה דכיון שהוא מין אחר צריך לברך, וכן דעת הט"ז ביו"ד וכאן וכן משמע מתשובת מהר"ם גלאנטי סימן ל"ח שכתב מי שהיה לפניו מיני פירות הרבה וברכותיהם שוות ורוצה לברך על כל אחד בפני עצמו כדי להשלים מאה ברכות בשבת או ביום טוב אינו רשאי דהואיל ויכול לפוטרם בברכה אחת קרינן ביה למה לי רוב זבחיכם והוי כמו ברכה לבטלה אלא לא ישים כל מיני פירות שדינם בברכה אחת כולם לפניו, אלא יביאם אחד אחד לפניו ויברך על כל אחד ואחד כיון שאינם על השולחן ואינם לפניו, עד כאן, וכן כתב ארחות חיים דזה כדעת הב"ח. ולעניות דעתי אפשר דדין דהר"ם הוא דאפילו לדעת השולחן ערוך ולבוש דכיון דלא היה מכוונין בברכתו לכתחילה רק אפירות שהם לפניו ולא בירך בסתם לכן יברך על כל אחד. והנה בספר זכרונות השיג על דין דהר"ם דכיון שכוונתו לאכול מיני פירות מרובים שברכתן שוות זה אחר זה מה מועיל בתקנה זו שלא יהיו כולן לפניו הרי בידו להביאם לפניו והרי ברכה שאינה צריכה, עד כאן. ואני מצאתי בדברי הר"מ בתשובת באר עשק סימן ע"ד, ושכן כתב בעשרה מאמרות ומשמע שם דאפילו במין אחד דינא הכי לברך על כל אחת וזה סייעתא למה שכתבתי דדין דהר"ם הוא לכולי עלמא, וכן נראה עיקר כי גם יש בידי לדחות ראיית ספר זכרונות, אלא דעתי לקצר בספר הזה ועיין לקמן במגן אברהם סוף סימן רט"ו:

ט

[ט] [לבוש] ואפילו אכל. בזה השיג נחלת צבי על הלבוש דכיון שאכל הראשונות צריך לחזור ולברך, עיין שם, ובאמת הטור והשולחן ערוך לא כתבו זה בפירוש. אבל נראה לעניות דעתי דיצא ללבוש ממה שכתב רמ"א ביו"ד סימן י"ט דאם הביאו לו ממין הראשון ששחט אין צריך לברך על השחיטה השניה וכו' וכן משמע להדיא דאף שכבר נשחט הראשון מיירי וכן משמע בדרישה ופרישה וב"ח וט"ז ס"ק י"ב שם ואם כן קל וחומר הוא ומה בשחיטה דלהרבה פוסקים אין קבע אפילו הכי אין צריך לפרש כל שכן באכילה, ואף הפרישה שפוסק שם דלא כרמ"א פוסק באכילה להדיא כלבוש עיין שם, וכן משמע בלחם חמודות פרק כיסוי דם ופרק כיצד מברכין דף מ"ח ועמק ברכה ושל"ה דף צ"ב וכן פסק הב"ח וספר אפי רברבי אף בשחיטה משום דספק ברכות להקל ואף דבספרי אליה רבה הקשיתי על הגדולים דאפשר דהתם בשחיטה עדיף כיון דעדיין לא כיסו הדם הוי עדיין כעוסק בשחיטה והבאתי שם ראיה מלבוש בעטרת זקנים גם דקדקתי מלשון הטור ועיטור דנקטו חיה ועוף משמע אבל בהמה דלא בעי כיסוי בעי ברכה עיין שם, מכל מקום כיון שהבאתי הרבה גדולים דמקילין מי יחמיר בספק ברכות כנגדם, ובפרט בדין אכילה דיש קבע, ועוד דאם לא כן יהיה הלבוש דהכא סותרים ליו"ד, וכן העליתי בספרי להלכה בכל זה להקל, עיין שם ועיין לעיל סימן ח' מה שכתבתי שם, ונחלת צבי מביא ראיה מסימן ח' בציצית שפסק רמ"א ואם פשט הראשון קודם שלבש השני אזלא ברכה הראשונה ואשתמיטתיה דברי הב"ח שהבאתי שם דיש חילוק בין ציצית דאין קבע לאכילה ושחיטה דיש קבע לכן נראה להלכה כפסק הלבוש. כתב עמק ברכה ושל"ה שם דבכל סעיף זה מיירי כשלא היה דעתו מתחילה לאכול רק פירות שלפניו ואחר כך נמלך עוד דבזה צריך לברך, גם לא היה מיירי כשהיה דעתו בתחילה על כל מה שיביאו לו דבזה פשיטא דאין צריך לברך אלא מיירי שבירך סתם ואפילו אוכל בביתו אין צריך לחזור ולברך כשיביאו לו בני ביתו או הוא עצמו עוד, עד כאן. אבל מגן אברהם ופרי חדש סימן י"ט לא הזכירו וכתבו דשולחן ערוך מיירי בשדעתו לכך והאריכו לדקדק הכי מבית יוסף סוף סימן קע"ז. ולעניות דעתי גם בבית יוסף יש לפרש הכי דמיירי בסתם עיין שם ודו"ק, וכן הבין רמ"א ביו"ד שם ודלא כפרי חדש שהבין דרמ"א מיירי בנמלך ולכך תמה עליו וליתא, ואם דעתו לכך נראה דאפילו מין אחר לכולי עלמא אין צריך לברך. כתב מגן אברהם דוקא כשיושב ואוכל דרך קביעות מה שאין כן כשאוכל פירות דרך עראי אפילו הביאו לו מאותו המין צריך לברך לכולי עלמא כשאוכל הראשונה, עד כאן וצריך עיון. עוד כתב דוקא מיני פירות אבל שתה שכר והביאו לו דגים אף על גב שהוא ברכה אחת צריך לברך, אלא אם כן היה דעתו עליו אף על פי שהיו באין למתק השתיה:

י

[י] [לבוש] לבדו וכו'. בדרישה תמה על רמ"א ולבוש דהא כתב הרא"ש דאף בדעתו לאכול כולם אם נטל אחד בידו ונפל ממנו צריך לברך. וכן דעת הטור ושולחן ערוך שכתבו אף על פי שהיה מאותו המין לפניו משמע שדעתו לאוכלם, עד כאן. ולעניות דעתי דסבירא ליה מה שכתב הרא"ש ודעתו לאוכלם פירוש לאכול מהן ואותו נטל בידו, וכן פירש מעדני מלך דף מ"ח ודייק כן, דאי ברוצה לאכול כולם היינו אמת המים ולשון הטור ודעתו לאכלו. ובאמת אפשר לחלק דבאמת המים מכוין מתחילה שלא לשתות מיד אחר הברכה הקילוח שלפניו, אבל הכא שנטל פרי זה בידו ועיקר הברכה עליו ואחר כך נפל מידו אפשר דצריך לברך ובזה נדחה כל מה שהאריך הט"ז בענין זה, גם מדסיים הבית יוסף וכתב ולפי זה צריך לומר שמה שכתב רבינו תם והביאו לו כוס אחר בשהיה דעתו עליו משעה ראשונה. על כרחך משמע דלדעת הרא"ש אף בדעתו עליו צריך לברך. והנראה לעניות דעתי שדעת הרא"ש במה שכתב ודעתו לאוכלם היינו לאפוקי כשהיה בדעתו שלא לאכול יותר דאז לכולי עלמא צריך לברך ולא מיירי נמי שדעתו לאוכלם בפירש דאז לכולי עלמא אין צריך לברך, אלא מיירי שמונחים לפניו ונוטל אחד בידו ובירך וכמו שכתבתי לעיל בשם עמק המלך, וכן נוטין דברי הטור ושולחן ערוך וכן מגן אברהם בדברי רמ"א ויש לכוין בו דברי לבוש, ועיין לעיל סוף סימן ק"מ: כתב בתשובת רמ"ט סימן רכ"ד דמי שהיה לפניו סל מלא תפוחים ונתן עיניו באחת לאוכלה ובירך ואחר כך נראה לו האחרת יותר טובה ולוקחה אין צריך לחזור ולברך, עד כאן. ולא נהירא דהא כתבתי אפילו בסתם צריך לחזור ולברך, ואפשר דוקא התם דנאבד או נמאס מה שאין כן בזה שהראשון ראוי לאוכלו עדיין. אך קשה הא כיון דזה יותר טובה צריך ברכה אחרת כדלעיל סק"ב, ואפשר נמי כיון שדעתו לאוכלה יפה קודם שאכל הראשון שאני. ועוד יש לומר דוקא בשני מינים הוא דאינו פוטר החביב דרך גררא מה שאין כן במין אחד אף שהוא יותר טובה, אבל בספר חסידים סימן תת"ן כתב אם יהיה לפני אדם תפוח ובירך עליו ואחר שבירך בא לפניו פרי אחר יותר טובה ויפה. לא יאכל אלא על מה שבירך עליו, עד כאן, הביאו במטה משה סימן שנ"ג משמע דמיירי אפילו במין אחד ומשמע לי דלא יאכל כלל אפילו שאחר שאכל הראשון גם בברכה, ומגן אברהם העתיק דברי מטה משה בירך על פירות וכו' יאכל מהראשונה תחילה, וכתב עליו ומיירי שהיה דעתו לפטור היפים דאם לא כן צריך לחזור ולברך על היפים עד כאן לשונו. ותמיהני שמשנה הלשון, ועוד תימא הא מבואר במטה משה וספר חסידים כיון שלא היה דעתו עליו עיין שם. מיהו על קושיא דשינוי הלשון נראה שדקדק מסיפא שכתב ספר חסידים שם להדיא דמיירי שלא היה דעתו עליו שהרי כתב בסיפא ואם יבוא לו פרי אחר וכבר אכל הראשון יברך גם על האחרון, עד כאן. וקשיא ליה הא מרישא משמע אף שלא אכל עדיין הראשון צריך לברך על השני לכן שינה הלשון וכתב אכל מהראשונים תחילה דמשמע ברישא. אוכל השני על סמך ברכה הראשונה. אבל לעניות דעתי לא מוכח מידי דיש לומר רישא שהשני יפה מהראשונה לכך צריך לחזור מה שאין כן בסיפא מיירי בפרי שאינו יפה מהראשון, ועוד דהא אפילו לדבריו דאוכל היפה בלא ברכה ודאי מיירי באין דעתו עליו ומטעמא דפרישות, ולכאורה רמ"ט דוקא דיעבד קאמר אבל לכתחילה יאכל מה שבירך עליו כדמשמע מספר חסידים, ויותר נראה דספר חסידים דוקא בלא היה לפניו בשעת ברכה קאמר אבל כשהיו לפניו טוב שיאכל היפה ובהכי מיירי רמ"ט, וצריך עיון:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.