מחצית השקל/אורח חיים/רו

מחצית השקל ‏ אורח חיים רו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (סק"א) בירך כו' נ"ל דאותן כו' אם בירך בפה"ע יצא. ובס' א"ר חולק וכן בספר אה"ע והבי' ראיה ממ"ש לעיל סי' ר"ב סעיף ב' מתוך שאין אנו יודעים שיעור פול הלבן לעולם יברך בפה"א עד שיהי' גדול ביותר עכ"ל והיינו משום דבזה יוצא ממ"נ דאפ"ת שכבר יצא מתורת בוסר והוי פרי גמור וראוי לברך עליו בפה"ע מ"מ הא אם בירך על פירות האילן בפה"א יצא וא"א לדברי מ"א טפי ה"ל לו' שיברך בפה"ע דהשת' דמברך בפה"א ניהו דלדידן יצא מ"מ לדעת הרמב"ם דסביר' ליה אם בירך על פירות האילן בפה"א לא יצא א"כ כשמברך על פרי שלא נגמר לגמרי בורא פרי האדמ' אפשר דלא יצא דשמא כבר נגמר וראוי לברך בפה"ע וכשבירך עליו בורא פרי האדמ' לא יצא להרמב"ם מה שאין כן אי יברך בפה"ע דיוצ' לדעת מ"א לכ"ע דאפ"ת דלא הוי גמר מ"מ יצא בברכת בפה"ע והאריך עוד. ולענ"ד א"ל דעל כרחך לא כ' מגן אברהם דאי בירך על דבר שלא נגמר פריו בורא פרי העץ דיצא. אלא לדידן דקי"ל אם בירך על פרי האילן בורא פרי האדמה יצא משום דעיקר' אילן ארע' הוא וגדל מן הקרקע וכדאית' דף מ' ע"א אלמ' דאזלי' בתר עיקר יניקתו א"כ ה"ה אם בירך על מה שלא נגמר פריו בפה"ע יצא ניהו דעדיין לא מיקרי פרי העץ מ"מ כיון דעיקר יניקתו מן האילן יצא דאזלי בתר יניקתו אבל להרמב"ם דס"ל אם בירך על פירות האילן בפה"א לא יצא אלמ' דס"ל דלא אזלי' בתר עיקר יניקתו א"כ אפשר מודה מ"א דאם בירך על דבר שלא נגמר פריו בפה"ע דלא יצא וא"כ תו לא קשי' דה"ל לו' כיון שאין אנו יודעים שיעור פול הלבן שיברך בפה"ע כדי לצאת גם ידי הרמב"ם. דז"א דאפי' יברך בפה"ע לא יצא ידי הרמב"ם א"כ עדיף טפי לברך בפה"א דזה מבואר להדי' בגמ' דאם בירך על פירות אילן בפה"א יצא משא"כ לברך בפה"ע כיון שאין זה מבואר להדי' בגמ' דאי בירך על בוסר בפה"א דיצא ניהו דהדין דין אמת:

(ב) (סק"ב) היו כו' ולענין לכתחלה עיין סי' רי"א סעיף ג'. ודאי לכתחלה צריך לברך על כל דבר ברכתו הראוי לו כתקנת חז"ל ובסי' רי"א מבואר דצריך להקדים ברכת בפה"ע לברכת בפה"א:

(ג) (סק"ג) שלא כו' שבא ליארס וליכנס מיד. ור"ל כמנהגנו שמקדשים תחת החופה ומברכים ברכת אירוסין ואח"כ מקדש האשה וקורין הכתובה ומברכין ז' ברכות הנישואין אבל במקומות שמקדשים זמן רב קודם החופה וכמנהג הש"ס היו מברכין ברכת אירוסין בשעת קידושין ובשעת כניסתן לחופה דנעשה נשואה לא היו מברכים כ"א ברכת נישואין:

שלא באו אלא ליכנס לחופה. ר"ל שהיא כבר מקודשת וכבר ברכו ברכת אירוסין ולכן טעה ולא בירך רק ברכת חתנים דהיינו ז' ברכות נשואין ולא בירך ברכת אירוסין ופסק דאם אח"ז נודע לו שלא קדשה עדיין וצריך לברך עכשיו ברכת אירוסין צריך לחזור ולברך שנית אחר ברכת אירוסין ברכת נישואין:

(ד) (ס"ק ד) יותר כו' דהיינו שלום עליך רבי והיינו ג' תיבות ולא רבי ומורי דהוי ד' תיבות וכך כ' בספר א"ר בשם ל"ח פ' מרובה שכ' כן בשם תוס' דנזיר:

כשיאכל אגוז ישברנו כו' דשמא תהי' מתולעת או נרקבת שלא תהא ראוי לאכילה ונמצ' בירך לבטלה כ"כ בס"ח וכ' של"ה דוק' אגוז אבל פרי אחר כגון תפוח טוב לברך כשהו' שלם דאפי' יהי' מתולעת מ"מ ישאר בו דבר מועט עכ"פ שיהי' אפשר לאכלו ולא תהי' ברכתו לבטלה וכ' בס' א"ר סי' ר"ב דאם דעתו לקלף הפרי יקלף קודם הברכ' מעט שלא תהי' הקליפה הפסק:

עוד כ' שם דדייק הס"ח וכ' שיש בידו אגוז אחד דאם הי' לפניו הרב' אגוזים ודעתו על כלם יברך קודם שישברנה דאפי' תהיה מתולעת לא תהי' ברכתו לבטלה דהא יש אחרים לפניו שדעתו עליהן ועיין עוד שם:

(ה) (ס"ק ה ) טוחות כו' עגבות. היינו אחוריים דלא קי"ל כר"ה דאמרי' בברכות דף כ"ד ע"א שנים שהיו ישנים במטה ערומים זה מחזיר פניו וזה מחזיר פניו (שלא תהי' נגיעת ערוה) וקוראים ק"ש ופריך והא איכ' עגבות (פירש"י דנגעי אהדדי) מסייע ליה לר"ה דאמר עגבות אין בהם משום ערוה. ומסיק עוד לימא מסייע ליה לר"ה דתנן האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה ואע"ג דצריכה לברך בשעת הפרשת חלה ואין בהם משום ערוה שבישיבתה ערותה מכוסה בקרקע ואע"ג דהעגבות מגולות ועכצ"ל דעגבות אין בהם משום ערוה. ודחי כגון שהי' פני' שלמטה טוחות בקרקע שגם עגבותיה מכוסים:

כמ"ש סי' ע"ג דשנים שהיו ישנים ערומים במטה א' אפי' מחזירים פניהם צריכים להפסיק בטלית ביניהם:

ולכן כו' שיהי' כל פניה כו' אם מפרשת חלה כשהיא ערומה:

היינו טעם דנוגע בהן. ר"ל דעגבות דחד נוגע בעגבות דחברו או שאר איברים נוגעים בעגבות חברו אבל עגבות דנפשיה דהיינו כשהוא ערום ואינו נראה רק עגבותיו רשאי לברך וכ"כ בחידושי הרשב"א:

והר"ש פ"ב דחלה כצ"ל:

ובפ' מי שמתו כו' כלו' כו'. ר"ל דהא בירוש' דייק מהמשנה הנ"ל דקתני יושבת וקוצה חלתה ערומה כר"ה דעגבות אין בהם משום ערו' דלא ניח' לי' לאוקמי בטוחות בקרקע וא"כ לדעת הירו' יש לפסוק כר"ה כיון דסתם משנה כוותי' וניהו דהבי' הרא"ש אח"ז ומיהו בפ' מ"ש מוקי לה כו' אין כוונתו דהש"ס דידן חולק על זה וס"ל דלא כר"ה וכ"מ שהירושל' חולק עם תלמוד דידן קי"ל כתלמוד דידן אלא כוונתו דתלמוד דידן דחי הסייעת' מן המשנה אבל כיון דחזינן דהירוש' פסק כר"ה מהיכ' תיתי נימא דתלמוד דידן חולק ולא ס"ל כר"ה ניהו דדחי הסייעת' אבל מ"מ יכול להיות הדין אמת:

(ז) (ס"ק ז) א"צ לברך כו' בטי"ד סי' י"ט כ' דצריך לברך שכ' וז"ל מי שבירך ע"ד לשחוט בהמות רבות ואח"כ הביאו לו יתר אפי' מאותו מין ואפי' עדיין לפניו מן הראשונים צריך לברך אא"כ היה דעתו על כל מה שיביאו לו עכ"ל הביאו מ"א אח"ז וכאן כ' כמ"ש בש"ע (חוץ ממ"ש בש"ע או ממין אחר שברכתו כברכת הראשון זהו תוס' שהוסיף הרב"י עפמ"ש בספרו הארוך) דאצ"ל אם הוא מאותו המין וא"כ סותר את עצמו ונדחקו ליישב דבשחיטה אין קבע ובאכילה יש קבע ולכן באכילה א"צ לברך למ"א נראה זה דוחק דאדרב' ס"ל סס"ק זה דאדרב' בשחיטה יש קבע יותר מבאכיל':

לכן אציגה כו' ומתוכו יבואר דלק"מ על הטור:

ז"ל הרב"י אין מברכין כו' ר"ל מ"ש הטור אין מברכין כו'. מ"ש מדין אמת המים דמברך ושותה אע"פ שהמים ששותה לא היו לפניו כשבירך:

מוכח מזה כו' דאל"כ מאי קשיא ליה מאמת המים שאני גבי אמת המים דלכך נתכוין תחלה בשעת הברכה וכמ"ש בש"ע אלא ע"כ דס"ל להרב"י דגם דין דהכ' דאין מברכין עד שיביאו לו מיירי שהיה דעתו עליהן ואפ"ה לא מהני וזה הקדים מ"א כדי להוכיח דסעיף זה מיירי בנתכוין לכך וה"ה סוף הסעיף שכתב שהביאו לו יותר מיירי הכי שנתכוין עליהם ובזה יתיישב דעת הטור כמ"ש מ"א אח"ז ומ"ש ואח"כ הביאו כו' הוא סוף דברי הרב"י הנ"ל ור"ל מ"ש הטור אח"כ הביאו לו ר"ל שגם הטור כ' כמ"ש בש"ע אבל מי שבירך על פירות שלפניו ואח"כ הביאו לו יותר מאותו מין א"צ לברך עז"כ הרב"י דלאו דוק' כו': כיון דללפת הפת הם באים ברכת המוציא פוטרתן וא"צ לברך על הפירות ואע"ג דפרי אינו מין פת מ"מ כיון דנפטר בברכת הפת א"צ שיהיו לפניו בשעת ברכת המוצי' א"כ ה"ה הכא אפי' הן מין אחר רק שברכתן שוה לברכת הראשון:

ועמ"ש סי' קע"ט בשם הכלבו עכ"ל הרב"י בסי' זה:

והטור כ' בסי' ר"ו כו' א"כ הטור חולק על הכלבו:

מאותו כו' וכבר כתבתי בסי' כו' רבינו עכ"ל הרב"י בסי' קע"ט:

הרי לך בהדיא דהטור כאן מיירי שהיה דעתו כו' דהא מה"ט הסכים הרב"י עם הטור ורשב"א דכיון דדעתיה עליה כי אינן בשלחן בשעת ברכה מאי הוי. וכן סיים ומיהו היכי כו' שלא היה דעתו עליהן צריך לברך:

וכמ"ש בי"ד סי' י"ט ר"ל דמעתה שוה דעת הטור דהכ' עם מ"ש בטור י"ד:

וצ"ע על הרב"י כו' וזה מיירי בסתמ' דהא כ' הרי"ף כיון שתלוי בדעת בע"ה כו' וכיון דמהני דעת בע"ה כ"ש דמהני דעת עצמו אם היה דעתו עליהן וכיון דהכל בו מיירי דוק' בסתם א"כ אינו חולק על הטור דהא בסתם גם הטור מודה כמ"ש הרב"י גופיה:

ז"ל המרדכי כו ר"ל דמדברי המרדכי מוכח דאפי' קבע על פירות אינו פוטר בסתם:

אם אין המשקין לפניו וכו' ר"ל דקי"ל בסי' קע"ד סעיף ב' דיין פטר כל מיני משקין:

ורמ"א כ' בד"מ כו' לענין שחיטה ה"ה כאן עכ"ל הרי דרמ"א ס"ל דבשחיטה ופירות דיניהן שוה דלא כאחרונים שחלקו ביניהם ופה בש"ע הגיה וטוב ליזהר לכתחלה להיות דעתו כו' ומשמע דרמ"א ס"ל דהמחבר מיירי אפי' בסתם ואפ"ה ס"ל דא"צ לברך ולכן כ' ניהו דדיעבד א"צ לברך בסתם מ"מ לכתחל' טוב יותר שיהי' דעתו עליו בפי' וא"כ ע"כ צ"ל דגם בשחיט' לא ס"ל כטור י"ד אלא כדעת בעל העיטור שהביא טור י"ד שם. וא"כ כיון כו' ר"ל מה"ט כ' רמ"א דטוב ליזהר כו':

וזהו דוחק דהטור יזכה כו'. ר"ל לדעת רמ"א דשחיט' ופירות שוין והא הרב"י פה בש"ע כ' כלשון הטור פה וכיון דרמ"א מפרש דעת הש"ע דמיירי בסתם וס"ל כדעת בע"ה בי"ד א"כ ע"כ גם דעת הטור פה מפרש דמיירי אפי' בסתם א"כ הטור דהכ' סותר למ"ש הטור בי"ד דבסתם צריך לברך:

אך עדיין כו' וכאן פסק דדוק' דעתו כו' וכמ"ש מ"א לעיל בשם הרב בית יוסף בחבורו הארוך דמה"ט הסכים הרשב"א וטור כיון דדעתו עלייהו. א"כ ודאי גם בש"ע פה שהוא כלשון הטור מיירי בדעתו עליה דלא כהגה' רמ"א:

יש קבע לשחיטה הפך מסברת האחרונים שכתבתי סס"ק זה:

ולכן נ"ל דאם קבע כו' ר"ל כיון דמה"ט בשחיטה א"צ לברך דיש קבע לשחיטה א"כ ה"ה אם קבע לפירות:

ואף למש"ל בשם מרדכי דלא מהני קביעות דידן לפירות מ"מ בדבר שהברכות שוות ר"ל דהמרדכי מיירי במשקין עם יין דניהו דבפה"ג פוטר למשקין מ"מ אין ברכתו שוה לברכת משקין לכן גרע מדהכא:

דמשמע דוקא משום דתלוי בדעת בע"ה ר"ל דהרי"ף הגיה בנכנס לבית חבירו לבית המילה א"צ לברך כיון שתלוי בדעת בע"ה ות"ל בלא"ה בבית המילה הוי קבע אע"כ ס"ל דאפי' קבע לא מהני אפי' בדבר שברכותיה שוות:

ועוד דשאני שחיטה ר"ל מלבד דמכל בו מוכח דקביעות לא מהני אלא אפי' גם לדידן י"ל דקביעות לא מהני דהא ראיית מ"א דקביעות מהני מדפסק הרב"י בשחיט' אם עדיין לפניו מהראשוני אצ"ל ע"כ משום דיש קבע לשחיט' כנ"ל עז"כ דאין זה ההכרח די"ל תי' אח' לחלק בדעת הרב"י בין שחיטה לאכיל':

ובמט"מ כו' ואם עדיין לפניו מהראשונים א"צ לברך כצ"ל:

אבל שתה שכר כו' אע"ג כו' צריך לברך וכדעת בה"ע לענין שחיטה דעל מין אחר צריך לברך ובפירות צ"ל ס"ל למ"א אע"ג דשני מינים הם כיון דעכ"פ הכל מין אוכל כחד מין חשיב ליה:

ואף רמ"א מודה בזה ר"ל אף דרמ"א ס"ל אפי' בסתם א"צ לברך והיינו משום דמדמה פירות לשחיטה כנ"ל בעי' דוקא דומיא דשחיטה שיהיו עדיין מונחים לפניו מהראשונים דהא גם בשחיטה אע"פ שכבר שחט הראשונים מ"מ עדיין מונחים לפניו שחוטים משא"כ באכילה מה שאכל כבר חלף והלך לו:

(ח) (סק"ח) רק כו' ועב"י ס"ס ק"מ די"ח ע"ש סי' ק"מ ס"ק ד' במ"א הביא אותו י"ח דדין דהכ' הוא מהירוש' שכ' נטל בידו תורמס ונפל מידו כו' ושם סי' ק"מ הובא במ"א די"א דלא ק"ל כהאי ירושלמי:

כ' מט"מ בשם ס"ח סי' תתמ"ז וז"ל ס"ח מי שיש לפניו פרי ובירך עליו בפה"ע ולא הוי לפניו פרי אחר ואחר שבירך בא לפניו פרי אחר יותר יפה לא יאכל אלא על מה שבירך ואם יבא לו פרי אחר שבירך על הראשון וכבר אכל הראשון שכבר בירך עליו כיון שלא הי' דעתו ע"ז יברך גם על האחרון עכ"ל ס"ח וס"ל למ"א דמ"ש ברישא ואחר שבירך בא לפניו פ"א יותר יפה כו'. ע"כ מיירי שהיה דעתו בשעת ברכה על פרי יפה שיביאו לו דאי סתם מאי אירי' שהיפה הובא לו אחר שבירך על הראשון הא אפי' הי' היפה לפניו כשבירך על הראשון מ"מ כיון דהוא יפה אינו נפטר בסתם בברכת ראשון אא"כ היה בפי' דעתו בשעת ברכה לפטור גם היפה וכמ"ש רמ"א סי' רי"א ס"ה אע"כ מיירי שהי' דעתו גם על היפה וא"כ מה בכך שלא הי' לפניו הא קתני סיפא ואם יבא לו פרי אחר שבירך כו' כיון שלא הי' דעתו ע"ז יברך כו' משמע דאם הי' דעתו על השני אפי' לא היה לפניו בשעת ברכה מ"מ א"צ לברך על השני א"כ למה כ' רמ"א ברישא דלא יאכל אלא על מה שבירך דבזה אין לחלק בין יפה לאינו יפה אע"כ מ"ש ברישא לא יאכל אלא על מה שבירך ר"ל לא יאכל תחל' אלא על מה שבירך ואחר שאכל הראשון באמת יכול לאכול השני יפה וא"צ לברך שנית על היפה ולפי שפי' זה מוכרח בס"ח לכן כתב מ"א לשון ס"ח כאלו כתב שם להדיא כן יאכל מהראשונים תחלה כו' ודברי ס"ח אלו הן מה שהביא מ"א בס"ק ז' ועמ"ש ע"ז בס' א"ר:

ואם א"ל שהתקופה נופלת ימתין מעט כו' דס"ל דאין סכנה אלא כששות' בשע' שהתקופ' נופלת וכ"כ מ"א לקמן סי' תנ"ה אבל בב"י בסי' תנ"ה כ' דבמרדכי משמע דמים שהיו תלושים כשנפלה התקופ' אפי' אחר כמה ימים יש סכנה כששותה אותן וע"ל סי' תנ"ה בט"ז:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.