אליה רבה/אורח חיים/קמ

אליה רבה ‏ אורח חיים קמ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] ולהרמב"ם וכו'. באליהו זוטא העליתי דעיקר כסברא ראשונה ולאפוקי מקצת אחרונים עיין שם באריכות, וכן מצאתי מבואר בספר אדם וחוה דף י"ט ושבלי הלקט ותניא והכי נהוג. ונראה לי לכאורה שיתחיל השני ממקום ברוך אתה שהוא עיקר ברכת התורה אבל ברכו לא יאמר שכבר יצאו בזה, וכן לעיל סימן קל"ח כשקרא רק שני פסוקים דחוזר ומברך, נראה לי כן. וכן משמע קצת בעובדא דמהרי"ל שאביא בסימן זה, אלא דמסתפינא כיון שהפוסקים סתמו בזה גם יש לחלק:

ב

[ב] וקרא מקצת וכו'. משמע דאם הפסיק קודם שקרא כלל צריך לחזור ולברך, וכן משמע בבדק הבית שמדמה לה לברכת הסעודה עיין שם. אך קשה דלעיל סימן מ"ז סעיף ט' בברכת התורה אמרינן דאף בהפסיק קודם שלמד אין צריך לחזור ולברך ולא דמי לברכת המוציא ופירות משום שמחויב ללמוד תמיד, ואפשר לחלק בין ברכת התורה דשחרית שהוא ללימוד שמחויב תמיד, ובין ברכת העולה לתורה שעיקר כוונתו לזה וכיון שלא התחיל חוזר ומברך, ועוד הא כתבתי שם דהב"ח מסיק דחוזר ומברך עיין שם:

ג

[ג] ואינו צריך וכו'. אפילו כבר קרא שלושה פסוקים כן משמע בבית יוסף. וכתב עולת תמיד דמשמע מרבינו אפרים דאף הסיח דעתו מלקרות עוד ואחר כך חוזר וקורא עוד אין צריך לברך עוד, ולדינא צריך עיון עד כאן לשונו. ובאמת לבדק הבית שכתבתי דמדמה לדין ברכת סעודה, אם כן גם בהיסח הדעת דינא הכי וכלדקמן סימן קע"ח, מיהו מדכתב הט"ז טעמא דמסתמא נתכוין בברכת תחילה שאף שיסיח דעתו יחזור ויקרא משמע דאף כשמסיח דעתו מלקרות אין צריך לברך ויש להקל בספק ברכות. כתב בדרישת מהרי"ל פעם אחת טעה הקורא ובירך אשר נתן לנו תורת אמת וכו' בתחילה וגערו בו וחוזר והתחיל אשר בחר בנו וגער בו מהרי"ל שנית והצריכו לחזור ולהתחיל ברוך אתה תחילת הברכה, עד כאן. ובספר באר שבע דף ק"ב ושום מחבר מכל אחרונים לא הביא דברי מהרי"ל והלא דבר הוא, לכן יגעתי ומצאתי שאין לו שכר כלל, עד כאן. והאריך מאוד לחלק עליו ועיקר ראייתו דכבר שנינו סדר הברכות אין מעכבות לענין ברכת קריאת שמע, והוא הדין שאר ברכות לכן מסיק דאם לא נזכר עד אחר שחתם הברכה אז ישתוק לגמרי ויאמר אשר בחר בנו באחרונה לאחר הקריאה דאין סדר לברכות והביאו מגן אברהם לדינא בסימן קל"ט, עד כאן. ואני שמתי אל לבי ליישב דברי הגדול מהרי"ל שעשה כן במעשה, ובפרטות שמצאתי בחיבור מטה משה הביא דברי מהרי"ל לפסק הלכה. לכן נראה לי לחלק דלא דמי לברכת קריאת שמע דקיימא לן שברכות בפני עצמן הן ולא נתקנו על קריאת שמע כמו שכתב בית יוסף בסימן מ"ו וסימן ס', וכיוצא בזה הקשיתי לגיסי הרב מוהר"ר יעקב נר"ו על מה שכתב בתשובה לתמוה על מה שכתב הט"ז ביו"ד סימן רע"ט דאין לומר ברכה על מה שיקרא בעל פה, ותמה הא קריאת שמע אומרים בעל פה ומברכין עליו, עד כאן. והקשיתי לו דברכות לא על קריאת שמע נתקנה. והשיב לי דמדכתב הלבוש סימן רל"ה דאינם ברכות על קריאת שמע דאם כן היה לנו לברך לקרות שמע כמו שאומרים לעסוק בדברי תורה וכו', אלמא דעל התורה שאין מברכין אלא נותן התורה נמי לא נתקנה על התורה עד כאן דבריו. והקשיתי דאם כן נימא שמברכין ברכת התורה אף שקרא בלא ברכה כמו שמברכין ברכת קריאת שמע בלא קריאת שמע, ועוד דמקור הדין דברכת קריאת שמע כתב בית יוסף בשם תשובת רשב"א ומצאתי בתשובת סימן שי"ט שכתב זה לשונו, שהרי אינו מברך לקרוא את שמע או נותן התורה כדרך שתיקנו בקריאת התורה עד כאן לשונו, הרי מבואר דברכת התורה נתקנו ושאני ברכות קריאת שמע, ועוד מצאתי באבודרהם דף ל"א זה לשונו, הטעם שאין מברכין על קריאת שמע כמו בשאר מצוות מפני שפרשת שמע יש בו הזכרת ה' וגם כן הוא נחשב כמו מלכות והרי הוא חשוב כברכה עד כאן לשונו וזה לא שייך בברכת התורה, ואף לרבינו יונה שהביא בית יוסף סימן נ"ט שכתב שאין להפסיק באמן בין ברכות קריאת שמע לקריאת שמע נראה לי דסבירא ליה נמי דברכת שבח הן ואגב סמכוה לברכת קריאת שמע ודו"ק. כללא דמילתא שאין ראיה מברכת קריאת שמע, ועוד הגע בעצמך שאם בירך על שכר בתחילה בורא נפשות רבות שיוצא, הא בברכת התורה נמי כמו ברכת הנהנין הוא, ועוד שמצאתי בר' דוד אבודרהם דף מ"ט זה לשונו, לא תיקנו בברכה חיי עולם נטע בתוכינו לפי שאינו עץ חיים עד שיחזיק בו, עד כאן, אם כן אין ראוי כלל לברכה ראשונה. לכן אני אומר שיש לסמוך על פסק מהרי"ל, מיהו אם נזכר קודם שסיים ברוך אתה ה' נותן התורה, נראה דמתחיל אשר בחר בנו ולא מברוך אתה, וכמו שכתב באר שבע במסקנתו שם זה לשונו, אם טעה ובירך אשר נתן וכו' ונזכר מיד מתוך כדי דיבור אסור להתחיל מתחילת הברכה ברוך אתה ה', עד כאן. ובאמת צריך עיון לכאורה מאי נזכר מיד תוך כדי דיבור דקאמר הא לא סיים הברכה, ובתוך הברכה עצמה דוחק לחלק בין תוך כדי דיבור, ואין לומר דמיירי כשסיים דהא כתב דשותק לגמרי כמו שהבאתי לעיל, ודוחק לומר דמיירי אחר כדי דיבור שסיים אבל תוך כדי דיבור מתחיל אשר בחר. אך מסימן ר"ו יש ראיה בבירך בורא פרי האדמה על שכר ותוך כדי דיבור נזכר שטעה ואמר שהכל נהיה בדברו יצא, אלא שיש לחלק דהתם אין חותם בברכה, אבל הכא שחותם בברכה מיד כשסיים אפשר דהוי הפסק, וכן משמע בסימן נ"ט. כללא דמילתא מיד כשסיים חוזר ומתחיל ברוך אתה ה' ומזכיר ובהכי מיירי מהרי"ל, אבל כל שלא סיים נראה דמודה מהרי"ל דמתחיל אשר בחר בנו ולא מברוך אתה ה' כדמייתי באר שבע ראיה מברכת יוצר אור בסימן נ"ט וברכת שכר לקמן סימן ר"ט שאין מתחיל בתחילת הברכה, גם בזה אפשר לי לדחות ראיותיו דשאני ביוצר אור כדאמרינן בברכות דף י"ב כדי להזכיר מדת לילה ביום וכו' ומברכת שכר יש לחלק כיון דבעיא דלא איפשטי הוא ופסקו הפוסקים לקולא דאין צריך להתחיל תחילת הברכה משום דספיקא דרבנן לקולא כמו שכתב בית יוסף בסימן ר"ט, אבל ברכת התורה הא כתב הבאר שבע גופיה דף נ"ח שהוא דאורייתא, ומכל מקום לדינא נראה כיון דלא סיים אינו מתחיל מברוך אתה, כי לקמן בסימן קמ"ד הקשיתי על דבריו והעליתי שהם דרבנן:

ד

[ד] יש אומרים שאין צריך וכו'. דכיון שספר תורה מונחת לפניו כוללת כל הפרשיות בדעתו ולא עוד אפילו כשהוציא שני ספרי תורה ונתחלפו ופתחו אחרונה תחילה ובירכו עליה ונזכר שצריכים להקדים השניה כגון שיש במוספים וצריכין לגלול את זה ולפתוח השניה אין צריך לחזור ולברך, לבוש, באליהו זוטא כתבתי לכאורה הסברא להיפך שיקראו בספר תורה שניה ענין הראוי לקרות בראשונה, ובראשונה ענין השניה. ובבית יוסף אין הכרע דאפשר לפרש דוקא בדיעבד ולענין ברכה עיין שם ודו"ק. ואפשר הטעם משום דאין גוללין התורה בציבור כדאיתא בסוטה דף מ"א ויומא דף ע', גם לא שייך כאן דיאמר שהיא פגומה דהא מניחין אותה לפרשה שניה. שוב עיינתי באבודרהם דף קכ"ה גופיה ומצאתי שכתב זה לשונו, ויש שרצו לומר כי לא היו צריכין מתחילה להפסיק ולפתוח ספר תורה של ראש חודש אף על פי שהסדר כן כיון שנזדמן לו לקרוא בשל חנוכה תחילה, ויש סיוע לדעתינו שצוינו לגלול ולהפסיק דקתני פרק אמר להם הממונה כל המצוות מעכבות, עד כאן, הרי שהורו שצוה לכתחילה לגלול ולפתוח של ראש חודש. אך יש לומר דמיירי בספר תורה זה עצמה שצווה לגלול ולקרות פרשה של ראש חודש ולא אמרינן שלא לגלול ולקרות פרשה של חנוכה כיון שנזדמן לו, וכן משמע לישנא שציונו לגלול ולהפסיק ודו"ק. ומה שכתב ולפתוח ספר תורה של ראש חודש לאו דוקא אלא רוצה לומר לקרות פרשה של ראש חודש, וכן משמע מראיה שהביא מדקתני כל המצוות מעכבות דמשמע דשני עניני פרשיות כמו בתפילין של יד ושל ראש, אבל בשני ספרי תורה שיוכל לקרוא גם בראשונה פרשה של ראש חודש אין משם ראיה דמעכבות, אך קשיא לי הא טעמא דראש חודש קודם משום דתדיר כדאיתא סוף מגילה וקיימא לן במנחות דף מ"ט דלמצוה בעלמא תדיר קודם ולא לעכב, ואפשר דמייתי ראיה דיש לדקדק לקרות כסדר אף שנזדמן של חנוכה דזה הוי כלכתחילה אבל באמת אינו מעכב. וראיתי במגן אברהם שכתב דההוא עובדא הציבור והשליח ציבור גללו ראש חודש מדעתם אבל מדינא הוה להו לקרות של חנוכה תחילה כדי שלא יגרום ברכה לבטלה, דהא איכא מאן דאמר בש"ס דמקדמינן לכתחילה של חנוכה עד כאן לשונו. ותימא דאשתמיטתיה דברי אבודרהם הנזכר לעיל ודוחק ליישב, גם בש"ס קאמר הלכתא דקורין תחילה של ראש חודש, ויותר תימא דאישתמיט ליה מה שכתב רמ"א בסוף סימן תרפ"ד וזה לשונו, אם טעה והתחיל בשל חנוכה צריך להפסיק ולקרות בשל ראש חודש, וכן פסק הוא גופיה שם, ושם יתבאר עוד בס"ק ח'. בריב"ש כ"ג יום שמוציאין שני ספרי תורה ונמצא טעות בראשונה אין לוקח שניה ולהוציא אחרת למפטיר אלא תיכף מוציאין אחרת:

ה

[ה] ויש אומרים צריך וכו'. ולדינא לכאורה יש להקל בספק ברכות, אך תמיהני הא כתב בית יוסף לפי דברי פרישה ודרישה בנסיב תורמסים ונפל מידו דצריך לברך הכי נמי צריך לברך והוא מדברי אבודרהם, אם כן קשה הא פסקו השולחן ערוך ולבוש לקמן סוף סימן ר"ו בסתם בההוא דתורמסא דצריך לברך. ויש לתרץ על פי מה שמצאתי בדרישה סוף סימן ר"ו וזה לשונו, מדהביא השולחן ערוך שני דעות בלשון יש אומרים, והביא יש אומרים דצריך באחרונה נראה שכן דעתו נוטה להלכה, וכן נראה לי לעניות דעתי עד כאן לשונו. ואם כן נראה דלהכי סתם השולחן ערוך לקמן דצריך לברך וסמך על מה שכתב כאן הסברא באחרונה, לכן פסק הט"ז. אך ראיתי בתשובת רמ"ט סימן רכ"ד שפסק דאם הראו לו בפרשה שהוא חובת היום דאין צריך לברך ולא דמי לאותו שנפל מידו דצריך לחזור ולברך דהתם מה שבירך עליו ליתיה אבל הכא דמי למי שהיה לפניו סל של תפוחים ונתן עיניו באחד לאכילה, ובירך ואחר כך נראה לו אחרת יותר טובה ולקחה דאין צריך לחזור ולברך, עד כאן. ואפשר שזה דעת השולחן ערוך וחזר ממה שכתב בבית יוסף ודחוק, גם דברי רמ"ט צריך עיון שלא הוזכר מדברי אבודרהם דתלי דין דתורמסא בדין ספר תורה, ועוד הא תמה הדרישה שם דמסתבר דאף למאן דאמר בתורמסא דאין צריך לברך היינו משום דאמרינן כיון דמנחי קמי דעתו עלויהו וחיילי עליו ברכה, אבל הכא מאי ענין לומר דדעתיה הוי עלויהו דהא ידוע דכל קורא בפני עצמו אפילו כהן הקורא במקום לוי או כשאין בבית הכנסת אלא אחד שיכול לקרות דקורא שבעה פעמים ומברך בכל פעם ואין שייך לומר שדעתו היה בברכה ראשונה גם אכל הפרשיות, עד כאן. ולפי זה נדחה נמי ראיית רמ"ט מסל תפוחים ודו"ק, ונראה דמזה מדמה לזה אבודרהם לתורמסא דאף דהכא מה שבירך הוא בעין מכל מקום כיון דודאי אין דעתו אשאר פרשיות הוי כמאן דליתיה והוי נמלך גמור ואם כן מיושב הכל. והשתא ניחא דאפילו בהתחיל לקרות צריך לברך ולא דמי לאוכל פירות והביאו לו יותר דאין צריך לברך כדאיתא לקמן סימן ר"ו. שוב נדפס ספר מגן אברהם והאריך לתמוה על בית יוסף בענין זה ובכלל מה שפירשתי נדחה כל דבריו עיין שם ואין להאריך. ולענין הלכה נקטינן דצריך לברך, מיהו אם הטעות בפרשה זו ויש מן האפשר שיקראו לו גם הפרשה השייך לו באמת ואין צריך לגלול ממקום למקום, כתב הט"ז שאין צריך לברך כיון שהספר תורה מגולה לפניו דעתו על כל מה שמגולה לפניו:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.