כף החיים/אורח חיים/קמ

כף החיים ‏ אורח חיים קמ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] הקורא בתורה ונשתתק העומד יתחיל וכו' דאי תימא ממקום שפסק נמצא הראשונים נתברכו לפניהם ולא לאחריהם ואחרונים נתברכו לאחריהם ולא לפניהם, טור וב"י, ט"ז ומ"א סק"א:

ב

ב) שם. יתחיל ממקום שהתחיל הראשון, ואפי' שהה כדי לגמור את כולה א"צ לחזור לראש. מהר"ם מינץ סי' פ"ה, כנה"ג בהגה"ט, מ"א סק"ב, ומ"ש המחה"ש להגיה ואפי' לא שהה וכו' זה גרם לו לפי שלא ראה תשו' מהרמ"מ הנז' וכמו שהעיד הוא על עצמו וזהו תימה שמגיהין ומקשים על דברי הפו' קודם שרואין הדברים בשורשן וקושיא זו תפול גם על ח"א או' כ"ג והכר"ש שגם הם כתבו להגיה כן, יעו"ש:

ג

ג) שם ויברך בתחלה ובסוף, וה"ה אם בירך ולא הספיק להתחיל לקרות עד שנשתתק, העומד תחתיו יברך בתחלה ובסוף, לבוש, מ"ב או' א':

ד

ד) שם. ויברך בתחלה ובסוף, והטעם מפני שהמברך בתורה אינו מברך להוציא אחרים אלא לעצמו נתקנה שהקורא בתורה צריך לברך כמו ברכת המצות או ברכת הנהנין וא"כ כשבירך הראשון לא בירך להוציא את זה שעומד במקומו אלא את עצמו, לפיכך צריך השני לחזור ולברך תחלה בעבור עצמו, לבוש, וכתב העו"ת או' ב' דכן הוא הטעם לדעת מרן ז"ל יעו"ש:

ה

ה) שם. ולהרמב"ם לא יברך בתחלה, דסומך על ברכת הראשון, ב"י, מ"א סק"ג, והעיקר כסברא ראשונה, וכן מצאתי מבואר בס' אדם וחיה דף י"ט וש"ל ותניא והכי נהוג, א"ר או' א' וכ"כ ח"א כלל ל"א או' כ"ג, מ"ב או' ד', ואין בזה חשש משום סב"ל כיון דבל"ה בזה"ז כל אחד מהעונין מברך תחלה וסוף על קריאתו, ועוד דגם נוהגים לברך אפי' על מה שקרא חבירו כמ"ש בסי' רפ"ב סעי' ב' ודע דלדידן דמברך לפניה מתחיל מברכו ולא מברוך אתה, א"א או' ג' וכ"נ דעת א"ר שם. והכי מסתברא דהכי תקנו רבנן כ"ז שמברך ברה"ת בקריאת ס"ת צ"ל קודם ברכו ודלא כמ"ש להיפך:

ו

ו) שם הגה, ואפי' בזה"ז שש"ץ קורא דינא הכי, ר"ל אפי' בזה"ז שהש"ץ קורא אם נשתתק העולה ועלה אחר במקומו צריך להתחיל הש"ץ ממקום שהתחיל לקרות עם הראשון, והטעם חדא מפני שדרך הוא לקרות עם החזן ואפי' לא יקרא הוא כיון שדרך הוא שהחזן קורא במקומו כאילו קורא הוא דיינינן ליה, ב"י בשם הר' יונה, ט"ז סק"ג, ועיין לקמן סי' קמ"א סעי' ב':

ז

ז) שם בהגה, ואפי' בזה"ז שש"ץ קורא וכו'. אבל אם נשתתק הש"ץ והוכרח לעלות ש"ץ אחר והעולם עומד במקומו א"צ העולה לחזור ולברך בתחלה רק בסוף, ומ"מ הש"ץ השני י"א דיתחיל ממקום שהתחיל הראשון. וי"א דיתחיל ממקום שפסק והעיקר כדעה הא' דרכי חיים דף ס' ע"ב יעו"ש, א"ח או' א':

ח

ח) [סעיף ב'] העומד לקרות בתורה וכו'. וראיה מפ"ב דברכות דף י"ג ע"א בפרקים שואל מפני הכבוד וכו' אלמא אע"ג דסח א"צ לחזור ולברך ברכות שלפני ק"ש ומתחיל ממקים שפסק וק"ש ג"כ היא תורה וכתיב בה תמימה ומתפילין אין ראיה משום שהם מצוה אחת ופעמים ב' מצות לא סח מצוה אחת סח שתים, מרדכי בשם ר' אפרים, ב"י, ובבד"ה כתב עוד הטעם מידי דהוה אברכת הסעודה יעו"ש, ולכך פסק מרן ז"ל כדעת ר' אפרים ולא כרבינו יואל שהביא המרדכי והביאו ב"י, וכ"כ הפר"ח או' ב' כדברי מרן ז"ל וכ"נ דעת הט"ז סק"נ, וכ"כ האחרונים:

ט

ט) שם וקרא מקצת פסוקים וכו'. פי' אפי' קרא ג' פסוקים ואח"כ הפסיק אפ"ה א"צ לחזור ולברך. עו"ת או' ה' א"ר או' ג':

י

י) וכתב העו"ת שם דנראה מדברי רבינו אפרים שהביא ב"י דאפי' הסיח דעתו מלקרות עוד ואח"כ חוזר וקורא עוד דא"צ לחזור ולברך בתחלה ולדינא צ"ע עכ"ל, והביאו א"ר שם, וכתב דיש להקל בספק ברכות יעו"ש, וכ"פ בש"א ש"ד או' י"ד, ועיין ברכ"י סי' קע"ד או' א' שהביא פלוגתא בענין ש"ץ שקרא עם העולם וכיון לגמור ושתק ואח"כ אמרו לו שיקרא עוד והוא ז"ל הסכים שלא לברך וכתב דכן ראה בקהל רב כמה פעמי' שהש"ץ כיון לגמור ואמרו לו שיקרא יותר והיה בפני שלמים וכן רבים ולא הצריכוהו לעולה לברך שנית יעו"ש, והביאו שע"ת שם או' ו' וכ"פ בספרו לד"א סי' ו' אות ס"ד, זכ"ל או' ס':

יא

יא) שם וקרא מקצת פסוקים וכו'. משמע דאם הפסיק קודם שקרא כלל צריך לחזור ולברך וכ"כ א"ר או' ב' מאמ"ר או' ג' אמ"ל בדין הברכות אות ס"א לד"א סי' י' או' ס"א שע"א שם, מיהו המו"ק העלה שאין לחזור ולברך אפי' הפסיק בין ברכה להתחלה יעו"ש והביאו היפ"ל או' א' והסכים לדבריו יעו"ש, וא"כ לפי מה דק"ל סב"ל אפי' כנגד המיעוט גם כאן לא יברך:

יב

יב) יש מי שמתיר לחכם שעלה לקרות בתורה לדרוש בד"ת וגודל מצות הצדקה כדי שהעולין אחריו יעשו נדבה אפי' קודם ברכה אחרונה, נחלת יעקב סימן מ"ח, אמ"ל שם, לד"א שם, וכתב שם הלד"א דבודאי לכתחלה יברך באחרונה קודם תכף לגמר קריאתו, ואם בדיעבד התחיל לדרוש קודם ברכה אחרונה אם היה שיעור מעט הלא מזער יברך ואם לאו לא יברך עכ"ל וא"כ משמע דאחר הברכה לכ"ע מותר לכתחלה לדרוש בד"ת בין גברא לגברא, וכ"כ היפ"ל בסי' קמ"ו או' א' ועיין בדברינו לשם או' יו"ד:

יג

יג) משלים שגמר קריאתו והתחיל קדיש וכשאמר הקדיש נזכר שלא בירך באחרונה יגמו' הקדיש ואח"כ יברך, ברכ"י סי' רפ"ב או' י"א, לד"א שם זב"ל או' ב':

יד

יד) אם קראוהו בבהכ"נ אחרע ונזדמנה לו אותה הפ' שכבר קרא בבהכ"נ שלו כתב המ"א בסי' רפ"ב ס"ק ט"ו דצריך לחזור ולברך אבל הגו"ר א"ח כלל ב' סי' כ"ב בסוף התשו' דעתו לומר דהוי ברכה לבטלה יעו"ש והב"ד אמ"ל שם או' ס"ב לד"א שם, וכתב שם הלד"א דנראה לו כס' ראשונה אבל לפי מ"ש לעיל בסי' קל"ט או' ג' דכל שיש סיבה ואינו עולה לא נכנס בסוג מי שנותנין לו ס"ת ואינו קורא נראה דשב וא"ת עדיף ולא יעלה ועוד דאפשר להמתין ויקרא פ' אחרת, ועוד עיין לקמן סי' קמ"ג או' מ"ז:

טו

טו) [סעיף ג'] והעולה לקרות בתורה וכו'. י"א שא"צ לחזור ולברך וי"א שצריך, טעם האומרים שצריך מפני שלא נתכוון בברכתו על זאת הפרשה, וטעם האומרים שאינו צריך משום דהא ס"ת קמיה ודעתיה עליה לכל הפרשיות הכתובות בו. ב"י בשם הרד"א, וכתב שם בב"י בשם הנז' דאפי' אם לא גלל אותה ס"ת עצמו שבירך עליה תחלה אלא פתח ס"ת אחר יש פנים להתר כי אחר שהוציאו אותם ב' ס"ת יחד לקרות אותם ב' פרשיות שהם ענין היום י"ל דמנתי קמי הוו ודעתיה עליה וכן יצאה הוראה בחבורה בעירנו עכ"ל מיהו דעת מרן ז"ל בב"י בס' שניה דצריך לחזור ולברך כיעו"ש וכ"ה לפי הכלל המסור בידינו דכשמביא מרן ז"ל בש"ע י"א וי"א דדעתו לפסוק כי"א בתרא כמ"ש לעיל סי' י"ג אות ז' אמנם לפי מה דק"ל בסב"ל אפי' כנגד מרן ז"ל ואפי' כנגד הרוב כמ"ש לעיל סי' ח"י אות ז' א"כ הכא נמי יש לפסוק כס' הראשונה שא"צ לחזור ולברך, וא"כ אין נפקותא בזה להאריך בדברי האחרונים, וכ"כ הלד"א שם שלא לברך אף דמרן סבר לברך וכתב וכן ראיתי לרבותי יעו"ש, וכ"ה דעת המש"ז או' ד' יפ"ל או' ב':

טז

טז) אם בירך וקודם שהתחיל לקרות ראו שהס"ת פסול והוציאו אחר הרב חוט השני סי' ס"ב פסק דיחזור לברך אך הרב שבו"י בראשין בראשו כתב דהכא כ"ע מודו דלא יברך דדעתו מתחלה הים על קריאה זו וכן הוא קירא קריאה זו וליכא אלא שהות עד שיביאו ס"ת אחר ויקרא הקריאה עצמו שנתכוון בה, וכזה ראיתי להרב המובהק כמהר"ר שבתי נאוואוי ז"ל בתשו' כ"י שכתב כדברי השבו"י ממש, ונראין דבריהם והכי נקטינן. ברכ"י בשיו"ב או' ב' וכ"פ בספרו מחב"ר או' ג' יעו"ש:

יז

טוב) מעשה בר"ח ניסן שחל בשבת שקראו למשלים בספר שני והיה פ' החדש והעולה לא רצה לברך ולקרות כי הוא אמר שר"ח צריך לקרות בספר שני, וגללו הספר שני ופתחו פ' ר"ח ואז בירך העולה וקרא פ' ר"ח, ונראה דשפיר עביד. דאע"ג דכתוב באחרונים בנדון זה עצמו דיקרא פ' החדש ושוב יקרא המפטיר פ' ר"ח ע"ש הוראתם נכונה דוקא כשהעולה בירך ושוב הכירו הטעות דאז כדי שלא ליכנס בספק הברכה טוב שיקרא פ' החדש אבל בכה"ג שהעולה לא בירך טפי עדיף לגלול וימחלו הצבור על כבודם דבזה הכל מתוקן הסדר הנכון בקריאה וההפטרה וביני ביני שגוללים ספר שני יגללו ספר ג' לפ' החדש. ברכ"י אות ג' זכ"ל או' ס' מיהו בספרו לד"א סי' ו' או' ס"ט אחר שראה בדברי האחרונים חזר מדבריו אלה וכתב דאפילו אם כבר בירך יגלול ויקרא פ' ר"ח ולא יחזור לברך יעו"ש:

יח

חי) אם קראו ביום א' דחנוכה ביום הרביעי וכדומה עולה בדיעבד, שו"ת משאת משה ח"א סי' ו' וכ"כ דבר משה ח"א סי' י"ד ותמה על הב"ד שכתב שיחזרו לברך ולקרות יעו"ש, והב"ד אמ"ל בדין כשנפל טעות או' י"ב, לד"א סי' ט' או' י"ב, מש"ז בסוף הסי' דה"ח או' י"ב:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---