אליה רבה/אורח חיים/קלט

אליה רבה ‏ אורח חיים קלט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] הוא וכו'. משמע דהחזן צריך לסדר תחילה ולא העולה וכן משמע בבית יוסף, וקשיא על לבוש דמצריך גם עולה, מיהו גם הב"ח כתב דמצוה מן המובחר שגם העולה יסדר פעמיים ושלוש, ועל כן ראוי שכל אחד יסדר אותה תחילה דשמא יקראו אותו לעלות למחר בשבת, עד כאן. וש"ך כתב דבקריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום יוצא ידי חובת הסידור:

ב

[ב] ואם לאו וכו'. עיין סימן קמ"א סעיף ג' יתבאר בזה. כתב עולת תמיד לא ידעתי למה השמיט השולחן ערוך הא דפרק הרואה שלושה דברים מקצרים ימיו וכו' מי שנותנים ספר תורה לקרות ואינו קורא, עד כאן. והנה ראיתי שתמה שיירי כנסת הגדולה על הרמב"ם וטור שהשמיטו ואם כן אין הקושיא על השולחן ערוך כלל שנמשך אחר הרמב"ם וטור. גם עיקר תמיה נראה לי דסבירא ליה דזה דוקא בזמן הש"ס שהיה קורא העולה ולא החזן, ובזה יתיישב מה שהקשה המגן אברהם לעיל סימן נ"ג ס"ק כ"ב:

ג

[ג] קורין אותו בשם אביו וכו'. ונראה לי שאין מזכירין תוארים, שיירי כנסת הגדולה וכתבו תשובת רמ"א סימן מ"א דאם בא למקום שאין מכירין אותו ושואלין אותו היאך יקראו יעלה בשם אבי אביו, עד כאן. ולזה דקדק רמ"א וכתב והורגל באותו העיר וכו' דמשמע אף שהורגל באותו העיר לא יעלה בעיר אחרת:

ד

[ד] בשם אבי אמו וכו'. הט"ז חולק בזה דשמא יבוא לגרש את אשתו ויכתוב כן ויפסול הגט, על כן קורין בן אברהם וזה ודאי אין בו פסול כי הכל בני אברהם. ולא קשה מידי דהא הרב צריך לחקור אחר שם אביו ובחקירה יוודע זה, ותדע דהא קורין לבן מומר לכותים בשם אבי אביו. מיהו בזה נראה לי דסבירא ליה כמו שכתב בית שמואל באבן העזר סימן קכ"ט ס"ק י"ט בשם רש"ל דכשר באבי אביו משום עיגון, מכל מקום דחוק כיון דמדינא פסול, ועוד הרא"ש פוסל וכן רמ"א שם בתשובה בסוף ענין. ועוד קשה דבן אברהם פסול בגט כמו שכתב בית שמואל שם סעיף כ' אם לא שכתב אבינו:

ה

[ה] סומא וכו'. ואנחנו נוהגין לקרות אפילו עם הארץ וסומא כמבואר באחרונים וכן ממזר מותר לעלות ועיין סימן רפ"ב:

ו

[ו] כל הקורים וכו'. אף על גב דמדינא סגי אם הראשון מברך לפניה והאחרון לאחריה תיקנו חז"ל ברכה לכל אחד משום הנכנסין ויוצאין שיאמרו בלא ברכה וכו'. הט"ז הקשה מזה על מדרש רבה פרשת ראה דאין מפסיקין בקללות משום ברכה ותירוצו דחוק, ויותר נראה כמו שכתב בתוספות יום טוב סוף פרק ג' דמגילה עיין שם ועיין בלחם משנה שם:

ז

[ז] יהפוך פניו וכו'. והב"ח מסיק דנכון והגון שלא יהפוך פניו כלל ויהא פתוח לגמרי דלא חיישינן שיאמרו ברכות כתובה בתורה וכך היה נוהג והביאו אחרונים וכן מצאתי במטה משה סימן רכ"ז, ושיירי כנסת הגדולה כתב אני נוהג שלא להסתכל בכתב אלא להסתכל חוץ. כתב פענח רזא ויתן על פניו מסוה מכאן כשבאין מן התיבה ומקריאת התורה שמכסין את הפנים. כתב של"ה דף רנ"ד שמעתי ממהרש"ל דאותן העולים לספר תורה ומשתחוים בברכת התורה ילמדו אותם שלא ישתחוה, אך היה מנהג וכשיעלה לספר תורה וראה הפרשה שיקרא השתחוה ולא משום שהשתחוה של ברכה רק לכבוד הספר תורה השתחוה ואחר כך אמר הברכות, עד כאן. ובלחם חמודות דף מ"ג מצאתי זה לשונו, אני אומר שטועים כל השוחים בברכת התורה תחילה וסוף עד כאן לשונו, ועיין לעיל סימן נ"א. אבל לקמן סוף סימן ק"נ מבואר כלבוש דמשתחוה, וכן ראיתי ברוקח סוף סימן שי"ט כתב אומרים יהללו כשמחזירין הספר תורה למקומה לפי שבברכת התורה משתחוים לכבוד התורה, אומרים יהללו להודיעך שלא בשביל אלהות שבתורה הוא משתחוה ששכינתו שורה עליהו ולא בשביל שגם הוא אלוה שהרי נשגב שמו לבדו עד כאן לשונו, והביאו מטה משה סימן רנ"ו באריכות, וסיים מתוך דבריו נשמע שמנהג קדמונים הוא לכרוע בברכת התורה, ולא כאותם שאומרים שאינו מנהג, עד כאן. ומשמע דבברכה עצמו השתחוה, כי דחוק לפרש דמיירי קודם התחלת ברכת התורה, ומכל מקום נראה שלא יכרע נמי סוף הברכה, דאז נראה כאילו עושה משום ברכה כדלעיל סימן קי"ג. וכתב בתשובת פני משה ברכה אחרונה לכולי עלמא דרבנן, ראשונה לרמב"ן ורשב"א וספר החינוך דאורייתא ולרי"ף ורמב"ם ורא"ש דרבנן:

ח

[ח] שיהא מגולגלת וכו'. משמע דאין צריך לכסות וכן כתב הט"ז דדוקא בשעת הקדיש צריך לכסות דאז מסתלק מקריאה כי המפטיר אינו אלא לכבוד התורה עיין שם, ונראה כשמזמרין לחתן שיכסה דאין כבוד לתורה שיהא זמן רב גלוי:

ט

[ט] לא יענו עמו וכו'. קצת קשה דלעיל סימן קכ"ד סעיף ה' משמע דעונה, ואפשר לחלק דשם עונין הציבור מה שאין כן כאן דרק החזן עונה, ולפי זה מה שכתב עולת תמיד דמשמע ממה שכתב רמ"א כדי שישמעו וכו' דאף ששמעו עשרה צריך לחזור ולברך משום הנותרים דהא אפשר להם לענות כששומעין עונין מאותן ששמעו ודוחק לחלק בין עשרה לציבור. שוב ראיתי במגן אברהם בסימן נ"ז שכתב דאם שמע הקהל עונין ברוך וכו' אומר אחריהם אמן כמו שנתבאר סימן קל"ט סעיף ו', עד כאן. ולא הרגיש בכל זה כי נראה לעניות דעתי דאם שמע מהקהל עונה נמי ברוך וכו', גם קשה לי למה השמיט הלבוש מה שכתב בשולחן ערוך יש אומרים דאם בירך בלחש צריך לחזור ולברך בקול רם. ונראה דסבירא ליה מדכתב השולחן ערוך סעיף ח' באם איחר לבוא וכו' דמשום כבוד התורה וכו' תיפוק ליה דצריך לחזור ולברך בקול רם, אלא דסבירא ליה לעיקר דאין צריך ואינו מעכב בדיעבד וכן משמע בדברי הלבוש, וכן דקדק הבית יוסף בשם מהר"י אבוהב מדברי הטור. ובאמת תמיהני עליהם דבטור לא הזכיר אלא שיאמר ברכו בקול רם כדי שיענו הציבור ברוך ה' וכו' ובזה אפשר דמודה בטור דמעכב, אבל בסעיף ח' מיירי בברכת אשר בחר בנו ושכבר בירך לכן צריכין לטעם דכבוד התורה, וכן משמע באבודרהם, וכן משמע מדהגיהה רמ"א כדי שישמעו העם ברוך וכו', משמע דוקא ברכו הוא דצריך לחזור ולברך בקול רם ולא אשר בחר בנו, וכן לעיל סימן מ"ט הראיתי פנים לזה, גם על הב"ח ועולת תמיד ס"ק ט"ז קשה מזה, גם מה שכתב מהר"י אבוהב שמצא בשם רבינו יונה שצריך לחזור הברכות בקול רם, נראה לי דשלא בדקדוק הוא כי עיינתי בכלבו דף י' שכתב דברים אלו ממש בשם רבינו יונה ולא כתב אלא צריך ליאמר בקול רם, וכן הביאו מטה משה ושל"ה, גם הטעמים שכתבו אפשר לפרשן על ברכו דוקא כי תמוה לי לכאורה שסיים מהר"י אבוהב זה לשונו, על כן טוב לאומרו בקול רם, משמע דכל הטעמים שכתבו אינה אלא לכתחילה, אבל דיעבד אינו מעכב, ואין צריך לחזור ולברך וכן משמע בכלבו שם וכן משמע קצת בריש סימן שאחר זה, ואפשר דמשום הכי השמיטו הלבוש וצריך עיון. ומכל מקום לכתחילה צריך ליזהר לומר כל ברכות בקול רם. ועיין בספר חסידים סימן רנ"ד ומנענעים הספר תורה כשאומרים ונתן לנו את תורתו וכן כשאומרים תורת אמת (מטה משה):

י

[י] צריך לחזור וכו'. זה לשון מגן אברהם כתב הלבוש דאם לא רצו להמתין לו עד שיקרא פסוק אחד לא יעלה כלל ויקרא אחר במקומו עד כאן לשונו. וזה דבר שאין לו מציאות דבקל יכול לומר פסוק יברכך דרך הילוכו עד כאן לשונו. ותמיהני דלא נזכר מזה בלבוש ואדרבה משמע דאינו מעכב, ונראה שטעות סופר נפל בדבריו וצריך לומר הב"ח במקום הלבוש כי כתב הב"ח וזה לשונו, וכן שלא יעלה כלל אלא יקראו אחר במקומו אם לא שממתינין לו בכדי שיאמר ברכת כהנים או יעלה ומברך, עד כאן. ולפי זה לא מקשה מידי דהב"ח מצריך לומר כל ברכת כהנים ולא פסוק יברכך לחוד וכמו שכתבתי לעיל סימן מ"ז ס"ק י"ב:

יא

[יא] אשר בחר בנו. אבל לעסוק בדברי תורה והערב וכו' צריך לברך (רש"ל):

יב

[יב] שבעל פה וכו'. על כן תיקנו לשון נטיעה על שם הכתוב דברי חכמים וכמסמורות נטועים, ומטעם זה לא יאמר ולחיי עולם נטעה דהוי משמע כל הברכה על התורה שבכתב ומלשון נטיעה משמע שכלל שתיהם. כתב מלבושי יום טוב ולי נראה שגירסא נכונה הוא וגם גירסתינו לחיי כו' נמי הכי משמע שהתורה היא נטע בתוכינו חיי עולם, וכן כתב לבוש שאם אין תורה אין קיום ודרך דרש של דברי חכמים וכו', אף על פי שהטור כתב כן לבי מגמגם שלכך נתכוונו אנשי כנסת הגדולה שלא תיקנו אלא לשון פשוט עד כאן לשונו. ותימא הא כתב שבלי הלקט דף ז' בשם ראבי"ה שאותן שאומרין וחיי עולם נטע בתוכינו הטעות בידם דקא מהדר אתורה והוי מטבע קצר שאינו רשאי לחתום בה בברוך אלא הכי אמרינן חיי עולם נטע בתוכינו ולא הדר אתורה אלא משאר מצוות וגמילות חסדים שאנו מודים להקב"ה על שניהם, ויש אומרים וחיי עולם נטע בתוכינו ולא הדר ושפיר דמי עד כאן לשונו, וכן כתב ספר תניא. הרי להדיא שאין לאומרו בענין שמהדר אתורה אלא דחיי עולם נטע, או וחיי עולם נטע דאז קאי אשאר מצוות או כדפירש הטור על תורה שבעל פה דאז לא הוי מטבע קצרה, גם על הלבוש יש לתמוה במה שכתב ומטעם זה לא יאמר ולחיי וכו' ומלשון נטועה וכו' דאין טעם הגון אלא אשתמיטתיה דברי שבלי הלקט ותניא כדלעיל, וזה גרם נמי למלבושי יום טוב שחלק על הטור ולבוש. ומזה יצא לי דמה שכתב בית יוסף זה לשונו, כתב עוד ויש אומרים לחיי עולם נטע ושפיר דמי עד כאן, ולא נהגו כן עד כאן לשונו. והוא תמוה דאם אומרים לחיי וכו' נמי מהדר אתורה, גם הא מה שכתב כתב עוד לפשטי קאי על האגור דהא הזכיר בית יוסף קודם זה אגור בשם ראבי"ה ועיינתי באגור ולא מצאתיו, לכן נראה לי דקאי על ראבי"ה שהזכיר והיינו הם דבריו ומה שכתב שבלי הלקט ותניא הנזכרים לעיל, ואם כן טעות פלטתו קולמוס לבית יוסף שלא כתבו לחיי וכו' אלא וחיי בוי"ו כמו שהזכרתי, ואם כן בחינם כתב בית יוסף עליו דלא נהגו כן אלא אדרבה הכי נהיגין וחיי עולם וכו' כמבואר בטור ובית יוסף גופיה וכן ואבודרהם ואגור וכל אחרונים הסכימו לנוסחא זו וכן מצאתיו בפרק י"ג ממסכת סופרים וברמב"ם פרק י"ב מהלכות תפילה, והנך רואה בש"ס וטור וכל הפוסקים שהבאתי דאומרים וחיי עולם דלא כמגן אברהם שכתב לומר העולם בה"א, מיהו גם הוא כתב שאין נוהגין כן. כתב ר' דוד אבודרהם, נטע בתוכינו בגימטריא תרי"ג מצוות ותמצא באלו השתי ברכות ארבעים תיבות נגד ארבעים יום שעמד משה רבינו בהר לקבל התורה, והא דברכה אחרונה פותחת בברוך אף שסמוכה לחברתה שהרי אין קריאת ספר תורה הפסק כדאשכחן ברכות קריאת שמע וברוך שאמר וישתבח תירצו תוס' פרק שלושה שאכלו לפי שמדינה אין מברכין רק הראשון לפניה והאחרון לאחריה דאיכא הפסק גדול כדלעיל אף עתה לא זזה ממקומו. וראיתי בר' דוד אבודרהם שתירץ עוד דברכות קריאת שמע וישתבח הן קבועות אבל ברכת התורה והפטרה אין קביעות לפרשה אחת דלפעמים מברכין על פרשה זו ולפעמים על זו. ועוד תירץ כיון שהוא אחר קריאה בספר נראה שהוא תחילת המעשה, ובלבוש סימן רפ"ד אשתמיט זה:

יג

[יג] לאחוז בספר תורה וכו'. ובכוונות כתב שקודם הברכה יאחוז בשתי עמודים ובשעת הברכה יסלק השמאלית, ובכתבים כתב שבשעת הברכה יאחוז בשתי ידיו ביריעות התורה על ידי המפה ואחר הברכה יסלק השמאל עד כאן לשון מגן אברהם. והב"ח פירש בפשיטות דבין בברכה בין בקריאה יאחוז בעמודים וכן כתב הט"ז בסימן קמ"ז ועיין סימן תרנ"ב גבי לולב:

יד

[יד] ומזה וכו'. בתשובת מהר"ם מינץ סימן פ"ה כתב טעם כמו שאומרים אחר כל פרק ומסכת הדרן עלך, כלומר השמר לך פן תשכח את הדברים חוזר בהן שלא תשכח, או כמו שנהגו לומר לחזן יישר כוחך כלומר גמרת מצותיך יהי רצון שתזכה לעשות ולומר יותר מצוות. כתב הספר חסידים אחר הקריאה ינשק הספר תורה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.