אליה רבה/אורח חיים/קלח

אליה רבה ‏ אורח חיים קלח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] לא ישייר בפרשה וכו'. נראה לי דאם עבר ובירך ברכה אחרונה אין צריך לחזור ולקרות עוד, וכן משמע בש"ס מגילה דף כ"ב דקאמר פרשה של חמישה פסוקים ביחיד קרא הראשון שלושה קורא שנים מפרשה זו ושלושה מפרשה אחרת. ועוד נראה לי דגם הקורא אחר כך אין צריך להתחיל פסוק מקודם ממה נפשך אי משום הנכנסים הא רואין שקורין שלושה פסוקים אי משום היוצאין לא מהני תקנתו דהא כבר יצאו, אבל מש"ס הנזכר לעיל דקאמר השני קורא שנים אין ראיה דרצה לומר דכיון שאין בפרשה אלא חמישה פסוקים שאני דאם יתחיל קודם פסוק אחד הוי מתחיל לפחות משלושה פסוקים, מיהו כשמסיים הראשון אחר שני פסוקים מהתחלת הפרשת כגון שהתחיל קודם התחלת הפרשה נראה לכאורה דאז צריך השני להתחיל בתחילת הפרשה דהא יש חשש משום הנכנסים, אך כד נעיין יש לדמותו ללוי בראש חודש במתחיל אחר שני פסוקים מתחילת הפרשה וטעמא כדלקמן סימן תכ"ג דמאן דעייל שיולי שייל, והא דקיימא לן שלא יתחיל בפרשה פחות משלושה, נראה דהיינו שלא יסיים הראשון בשני פסוקים כדי שלא יתחיל השני פחות משלושה פסוקים או שלא יתחיל מתחילת הקריאה דומיא דויחל והקרבתם שכתבו תוס' שם ד"ה אין וכו', אבל בזה שכבר קרא ראשון אותן שני פסוקים לא אמרינן שיחזור לתחילת הפרשה כן נראה לי וצריך עיון. שוב ראיתי שכן נוטה דעת מגן אברהם עיין שם. כתב שיירי כנסת הגדולה אם נמצא בספר תורה טעות ומוציאין ספר תורה וקורין בה אפילו לא נשתייר רק פסוק אחד אין קורין אלא מה שנשתייר ולא חיישינן מפני הנכנסים. כתב מגן אברהם אם יש פרשה באמצע פסוק כגון בריש פנחס מותר לסיים אפילו בפסוק הסמוך לה שהדבר ידוע שאין מסיימין באמצע פסוק, וכן נמצא בסידורים ישנים לסיים עם הכהן בואתה תצוה פסוק אחד אחר הפרשה דהכל יודעים שהכהן מתחיל מראש הסדר, גם בפרשת וילך מסיימין באזניהם אף על פי שהוא שתי פסוקים סמוך לפרשה דהכל יודעין שאין קוראין אחר שלישי בחול דלא כסידורים חדשים ששינו מקומן, עד כאן, וזה דלא כתשובת נחלה שבעה סימן כ"ג עיין שם. כתבו תוס' ד"ה שאני וכו' והגהות אשרי פרק ג' דמגילה דהיכא דקרא אותו שלפני אחרון בפסח או בעצרת עד שני פסוקים שיש לאחרון לדלג ולהתחיל פסוק אחד למעלה ואין לקרות שני פסוקים מאותו פרשה ושלישי מפרשה אחרת שאינה מעיינה של יום, עד כאן. וכתב חידושי הלכות מה שאין כן בחול המועד דחג דהכל מעניינו דבכל יום קורין טפי אספיקא דיומא:

ב

[ב] ופרשה שאין בה רק שני פסוקים וכו'. צריך עיון שכן כתב רמ"א בשם תרומת הדשן סימן כ"ב. ותמיהני הא כתב בתוס' מגילה דף כ"ג ד"ה אין וכו' כתב זה לשונו, וכן פרשה של ראש חודש שהשלישי קורא וביום השבת אין לחוש שמא יאמרו הנכנסים שהשלישי לא קרא אלא שני פסוקים מוביום השבת שהרי הדבר ידוע לעולם, וגם יש להם לחשוב וכו', עד כאן. מבואר דבשאר פסוקים שאין בה איסור, וזה תמוה דיהא תרומת הדשן ורמ"א נגד תוס' ולא יזכירם ודוחק ליישב, ועוד הא בתרומת הדשן הוכיח מש"ס שם דקאמר פרשת צו איהו תמניא פסוקים היכי קרינן ומסיק דאי קרו לתרי כל חד ארבע פסוקים אף על גב דשני היה צריך לקרות עד וביום השבת, אלא דאין קפידא בפרשה של שני פסוקים, ובאמת גם בזה תמיהני שאין זה מסקנת הש"ס אלא המקשה פריך ויקרו ארבעה ארבעה פשו להו שבעה וכו' ואם כן אין ראיה כלל דיש לומר דעדיפה מיניה פריך מפרשת ובראשי חדשיכם שיש חמישה פסוקים, אבל לפי האמת אין חילוק בין פרשה שיש רק שני פסוקים בין יש בה יותר עיין שם ודו"ק. וכן בכלבו דף י"א כתב וזה לשונו ופרשת וביום השבת צריך להתחיל בו או לסיים, ותפסו לפי דמאן דעייל אזיל ושאיל, עד כאן. ונראה פירושו דבפרשת וביום השבת בראש חודש שאי אפשר בענין אחר סמכו על הסברא דמאן דעייל וכו', וכשמתחיל הרביעי פרשת וביום השבת ליכא חששא, וכן כתב הב"ח סוף סימן תכ"ג דליכא חששא כלל. ונראה לי דאף שיש חשש היוצאים שיאמרו שמי שיקרא אחר כך לא יקרא אלא שני פסוקים, מכל מקום לא חיישינן כיון שיודעין שאינו קורין בראש חודש אלא ארבע וזה השלישי אם כן על כרחך יקרא הרביעי גם ובראשי חדשיכם כן נראה לי וצריך עיון. מכל מקום משמע נמי דאין חילוק, מיהו גם באבודרהם דף מ"ט משמע כדברי תרומת הדשן וצריך עיון. ונראה לי ללמוד מדברי תוס' וכלבו שהבאתי דכשיש בסוף הסדר פרשה של חמישה פסוקים יתחיל למפטיר שני פסוקים סמוך לפרשה דהכל יודעים שהמפטיר מתחיל למפרע, אך הרוקח סימן נ"ג כתב דיקרא כל חמישה פסוקים ואפשר דלא סבירא ליה הך סברא. ומגן אברהם כתב דאיכא למיחש שהנכנסים לא ידעו שהוא מפטיר, וקשה דהא כהן מותר להתחיל סמוך לפרשה דהיוצאים כבר שמעו שכהן הוא ומתחיל והנכנסים יראו שיקראו אחריו שנים וידעו שזה היה כהן כמו שכתב הפרישה להדיא הכי נמי יראו הנכנסים שאין קורין אחריו וידעו שהוא מפטיר:

ג

[ג] ויכוין וכו'. כתב בספר חסידים סימן תשס"ח, יזהר החזן שלא יקרא מי שעינו אחת עורת או שבור או שראשו נתק בפרשת נתקים ולא יקרא למי שחשוד על עריות בפרשת עריות, וכן בכל דבר ודבר ואין לחזן לחשוב ולברך אחד בשעת ברכות ולקלל אחר בשעת קללות, עד כאן. וכתב כנסת הגדולה סימן רפ"ב דוקא חשוד אבל אם ברור שבא על עריות אם לא שב בתשובה ראוי לקרוא כדי שיתבייש:

ד

[ד] שיתחיל וכו'. דלא ליתי לאנצויי ולסיים משום אל תעמוד בדבר רע (מלבושי יום טוב) ועיין לקמן סימן תכ"ח ס"ק י"א. כתב בצרור המור מ"ב מסעות שבפרשת אלה מסעי אין להפסיק בהם שהוא נגד שם מ"ב:

ה

[ה] בדבר טוב וכו'. ונראה לי דטובת כותים אינה קרויה טובה, והוא הדין רעת כותים, וכן אין לסיימו במי שעשה מעשה רע והא דנהיגי עלמא למיקרי אדם חשוב באחרונה משום דבזמן המשנה לא בירך ברכה אחרונה אלא האחרון וגם היה גולל ספר תורה, תוספות יום טוב פרק קמא דמגילה. ולי נראה משום דבמגילה דף כ"א אחרון שקרא רביעי משובח דמעלין בקודש ולא מורידין, ועוד הא כתבו מפירוש רש"י בפרשת פנחס דאחרון חביב גבי מלכי מדין:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.