לבושי שרד/אורח חיים/קלח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים קלח

מג"א סק"א יתחיל אח"כ פסוק למפרע אגודה. משום טועים או משום נכנסים שיסברו שמותר לסיים ב' פסוקים קודם פ' וינהגו כך תמיד או מחשש אותם שיהיו בתחלת קריאה ויצאו באמצע ויסברו שלא יקרא רק עד הפרשה

(שם) בהדי' דמשני שאני התם היכא. דפריך התם למ"ד דולג מהא דתני' פ' של ה"פ אם קרא ראשון שלשה קורא שני ב' מפ' זו וא' מפ' אחרת משום נכנסין ות"ק לא חייש לנכנסין ואם איתא לידלג ומשני שאני התם דאפשר לקרות מפ' האחרת כיון דלא סליק ענינ' הרי דבה"ג אין דולג:

(שם) ומ"ש התוס' ד"ה אי איתא. בהא דפריך אי איתא לדלוג פירשו דמ"ש ה"ל לדלוג כדי שלא יהיה חשש נכנסים מ"מ למאי דמשני שאני התם דאפשר א"כ מוכח דל"ח להכי:

(שם) לא שכיחי וא"כ ה"ה אם טעה. ר"ל דלהר"ן מוכח עוד דין דאלו לדת"ה שהביא דמש"ה אין דולג שם משום דליכא שום חשש ממילא י"ל בה"ג דאיכא נכנסין דולג משא"כ להר"ן דגם שם יש חשש נכנסין רק דטעות לא שכיח ה"ה כאן:

סק"ב. לא יתחיל פי' לא יסיים משום דלשון לא יתחיל משמע אלא ידלוג ומוכח כאגודה שהביא בס"ק הקודם לכן פי' שלא יגרום הראשון שיתחיל השני עוד פי' דמיירי במפטיר דאז לא היה בראשון טעות ותו ליכא טעמא דלעיל דטעות לא שכיח וגם דבמפטיר אין זה נקרא דולג כלל דבלא"ה קורא מה שקרא ראשון:

(שם) וזה שייך לומר בוהקרבתם פי' דהא"ז תלי טעמא במה שהוא כהן ויודעין שלא קרא אדם לפני כהן מש"ה ליכא חשש נכנסין וטעם זה ליכא רק בויחל משא"כ בוהקרבתם שקוראים למפטיר והוא אינו כהן דבאמת קראו כבר לפניו ממילא איכא חשש נכנסין אבל טעם המרדכי שייך גם בזה משום שיודעין שמתחילין בוהקרבתם ואין קוראים מהפסוקים הקודמים כלל:

(שם) ובתוס' מגלה. ר"ל דהמרדכי לא קאמר רק שאלו הפרשיות ידועות מקום התחלתן והתוס' הוסיפו שידוע אפי' סדר הקריאה כמה פסוקים קוראין לכל א' מן הקרואים וטעם זה הוצרך להם לענין ר"ח כמ"ש אח"כ:

(שם) שהשלישי קורא וביום השבת. ר"ל שהשלישי גומר פ' וביום השבת שהיא פ' שלימה ואין בה רק ב' פסוקים ואיכא חשש נכנסים שישמעו הרביעי מתחיל ובראשי חדשיכם ויחשבו שהשלישי לא קרא רק וביום השבת אלא משום שפרשה זו ידוע ויודעים שהשלישי מתחיל קודם וביום השבת:

(שם) וגם יש להם לחשוב שא"כ. זה עוד תירוץ ור"ל דליכא בהא חשש נכנסין משום דאותן שיראו הד' מתחיל ובראשי חדשיכם יהיה להם הוכחה דהשלישי התחיל קודם וביום השבת דאל"כ למה קמצו כ"כ שלא לקרא לו רק ב"פ ולהרביעי הניחו ובראשי חדשיכם שהוא ה"פ דהא ליכא למיחש שהנכנסין יצאו באמצע קריאת ובראשי ולא ידעו שגומרין לו כל הפ' דז"א דתוס' לשטתייהו שהביא בסי' זה בשמם דל"ח לזה משום דאסור לצאת אם לא בין גברא לגברא:

(שם) בר"ח היכא עבדו ה"ל לתקן. הש"ס פריך בר"ח היכא עבדינן דהא וידבר ח' פסוקים וביום השבת ב"פ ובראשי ה"פ וקשה ממ"נ אם יקראו לכהן וללוי לכ"א ג' פסוקים ישאר עוד ב"פ וידבר ואין משיירין בפ' פחות מג' פסוקים משום יוצאין ואם יקראו לכ"א ד"פ עדיין מה יעשו בשלישי ורביעי אם יקרא ג' וביום השבת ופסוק א' מן ובראשי א"כ יתחיל רביעי פסוק א' אחר הפרשה ואיכא נכנסין ואם יקרא שלישי ג"פ מן ובראשי אין נשאר לרביעי רק שני פסוקים וגם יש חשש יוצאין. ואמר רב דולג ר"ל שהכהן קורא ג"פ והלוי מתחיל פסוק א' שקרא כהן וקורא ג"כ ג"פ ונשאר עוד ג"פ עד הפרשה וקורא אותן השלישי וגם וביום השבת והשאר קורא הרביעי ע"כ והשתא הקשה המג"א דלתירוץ א' של תוס' ליכא שום חששא ובכל ענין שיתקנו ענין הקריאה יהיה ידוע:

(שם) דדוקא מהני תרי טעמי שרי. פי' דעל טעם דידוע לחוד לא סמכינן רק בצירוף תירוץ השני ואותו התירוץ לא שייך אם ישיירו בפרשת וידבר ב"פ דשם יש שפיר חשש יוצאין שיחשבו שהשלישי לא יקרא רק עד וביום השבת וכ"ת דיקשה להם למה יניח לרביעי ז' פסוקים ולא קמצו ז"א דלא ידעו כלל שקוראין יותר או יחשבו שיש יותר מארבעה קרואים. דבשלמא בקושיות התוס' שייך שפיר תירוצם כיון דקושיתם היה מחשש נכנסין והנכנסין יראו שקורין לרביעי פ' שלימה משא"כ כאן דהחשש משום יוצאין לא שייך זה מיהו אכתי קשה בהא דפריך הש"ס אם יקרא שלישי פסוק א' של ובראשי יש חשש נכנסין והא בזה גם תירוץ הב' של התוס' שייך דהא יקשה לנכנסין למה קמצו לזה ולא קראו רק פסוק א' ולזה הניחו ד"פ ועיין אח"כ שיתישב זה תוך דברי המג"א:

(שם) ועוד הנני יוסף להפליא. המשך דבריו לפי שסיים דאטעם ראשון לחוד לא סמכינן התחיל עתה לומר שאינו כן דהא בלא"ה קשה על הת"ה שסותר דברי התוס' אלו וצ"ל שהת"ה מפרש תירוץ א' של תוס' הואיל שיש פרשה ממילא לא קשה גם קושיתו ראשונה ושפיר נוכל לומר דתירץ חד נמי סגי ולא צריכין לצירוף התירוצים דוקא ומש"ה נמי פסק הת"ה לדינא דבכל התורה היכא שיש פרשה של ב' פסוקים שרי אע"ג דליכא שם רק תירץ א' שבתוס' והיינו משום דלדינא בחד סגי:

(שם) ועוד יש להם לחשוב שא"כ. הוא ביאור לתירץ ב' שבתוס' משום דהוקשה לו כיון דחד תירץ סגי א"כ קשה לתירץ הב' הקושי' שהקשיתי באות י"א דבשלמא אם צריך דוקא לשני התירוצים א"ש משום דשם ליכא תירץ הראשון של תוס' שפירשו התה"ד מחמת שיש פרשה אבל מאחר דבתירץ חד סגי קשה לתירוצם הב' לז"א המג"א דצ"ל דאין כוונת תירץ הב' כפי פשוטו כאשר פירשתיו באות ט' אלא דאין זה ראיה כלל מה שיקמצו לאחד ולאחד קראו הרבה רק שתירוצם הוא שיקשה להנכנסין למה קראו ג' גברי עד ובראשי אח"כ קרא רק א' והרי עיקר קריאת יום זה הוא רק מחמת ובראשי והיה להם לחלקה לשנים שיהי' עכ"פ ב' קרואים בפרשה שהיא עיקר חובת היום ומזה ידעו שאסור לקרות ב' פסוקים כך הוא כוונת התוס' ממילא זה לא שייך אם יקרא שלישי פסוק א' מן ובראשי דאז ליכא ראיה זו דהא באמת היה ב' קרואים בפ' ובראשי ומחמת הקימוץ ליכא ראיה נמצא מסיק המג"א בביאור שטת הת"ה דלדינא סגי בחד תירוץ מש"ה פסק הת"ה את דינו מחמת תירוץ תוס' הראשון וע"ז חולק המג"א כמ"ש אח"כ:

(שם) ול"נ דכוונת התוס' דמה"ת. ר"ל שפירושו של ת"ה בתירוץ תוס' הב' הוא דחוק אלא הפירוש כפשוטו כמו שביארתי באות ט' וא"כ קשיא לתירוצם השני מה שהקשתי באות י"א אע"כ דצריכים לצירוף ב' התירוצים ושם ליכא תירוץ הראשון משום דבתירוץ הא' מודה המג"א לפירושו של ת"ה. ממילא עכ"פ לדינא צריך דוקא ב' התירוצים ונסתר הדין של הת"ה מה שפוסק על פי תירוץ ראשון דבאמת תירוץ א' לבד אין מועיל ודוק היטב בכל מ"ש ויתבאר לך היטב כל המשך דברי המג"א וכ"ז נלע"ד ברור בכוונתו:

(שם). ועפ"ז יש ליישב מה שנמצא. ר"ל ע"פ דברי הד"מ בשם א"ז ולא אדסמיך ליה קאי:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.