אליה רבה/אורח חיים/קח

אליה רבה ‏ אורח חיים קח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] ואם היפך וכו'. פירוש שהיתה בדעתו שיהא הראשונה לתשלומין, וטעמא כתב הלבוש תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, קשה דבמנחות דף מ"ט קאמר למצוה בעלמא תדיר קודם ולא לעכב, לכן כתב מעדני מלך ריש פרק תפילת השחר טעם אחר כדי שלא יבוא לידי תקלה שיתפללו התשלומים אפילו שלא בזמן תפילה והסמוכה, ומקדימה שלא בעת זמן התפילה, עד כאן. ולפי מה שכתבתי בסימן פ"ט דמותר להתפלל שחרית עד זמן מנחה גדולה קשה. ונראה לי טעמא דמשום דאין תפילת תשלומין מתקבלת אלא אגב תפילת שעתיד אבל כשמתפלל התשלומין קודם תפילת שעתיד אינה מתקבלת כיון שעבר זמנה, ועיין לקמן סעיף ג'. עוד נראה לי טעמא על פי הסוד דאין להחליש המדה שנוהגת בזמנה להקדים מדה אחרת והבן. כתב מגן אברהם אסור לאכול קודם שיתפלל השניה ואם התחיל אינו מפסיק:

ב

[ב] יאמר אשרי וכו'. ותחנון כתב בלבוש שאומר אחר תפילה שניה ומלשון השולחן ערוך אין ראיה שאפשר שלא רצה להזכיר התחנון משום דלא פסיקא ליה שהרבה ימים שאין אומרים תחנון וקרוב יותר להסמיך התחנון לתפילה שבזמנה כדלקמן סימן קל"א, וכן נראה דעת לחם חמודות ואחרונים שאחר תחנון ואשרי מתפלל שמונה עשרה ואחר כך למנצח ובא לציון. כתב הלבוש דאם מתפלל מנחה שתים יאמר נמי אשרי בין תפילה לתפילה, עד כאן, כתב מלבושי יום טוב זה לשונו זו כתב מסברא דנפשיה, עד כאן. גם ראיתי בפרישה בסימן ק"ה שדקדק מדלא הזכיר הסמ"ק אלא בשכח מנחה וערבית אלמא דבשיכחת שחרית דמשלים במנחה לא יאמר אשרי, וכן כתב הב"ח בסימן ה', אבל בלחם חמודות כתב זה לשונו למד הלבוש כן מדין מנחה שהשלימה בערבית שכתב בית יוסף בסימן רל"ד בשם הריב"ש שמפסיק באשרי כדי שיהא היכר שתפילה היה לתשלום המנחה, ואף בשל שחרית מקדימין פסוקי דזמרא דמפסיק שעיקר שבחן תהילה לדוד עד כאן לשונו. ולעניות דעתי אין ללמוד מזה דדוקא בערבית שאין אומרים אשרי הוא דהוי היכר, אבל במנחה שאומרים אשרי קודם התפילה אין אמירת אשרי היכר כלל שהיא לתשלומים, לכן נראה לי דלמד הלבוש כן מטעם אחר הריב"ש בסימן ק"מ דיש להשלים אשרי לקיים מאמר חז"ל כל האומר תהילה לדוד שלוש פעמים וכו', וכן נראה לי ללמוד מכתבי מהרא"י שהביא הבית יוסף שם דלא כתב שלא יאמר אשרי אלא בערבית כיון דעבר היום שלא אמרו שלוש פעמים, ומשמע במנחה שעדיין יום קיים אומרים אותו. והשתא נדחה נמי ראיית הפרישה וב"ח דהסמ"ק לא היה צריך להזכיר בשכח שחרית דנלמוד מקל וחומר בשכח מנחה שמשלים אשרי בערבית אף שעבר היום ומכל שכן וקל וחומר כשמשלים במנחה של שחרית שהיום קיים וכן עיקר, וכן נוהגין, ודברי הט"ז בזה תמוהין:

ג

[ג] יאמר אשרי בין וכו'. זה לשון הב"ח אכן מה שכתב הסמ"ק דגם כשמתפלל ערבית שתים צריך להפסיק באשרי. המקובל מהר"מ הרקנטי הזהיר מאוד שלא לומר אשרי אחר תפילת מנחה, עד כאן לשונו. ולכאורה קשה דאם כן כשמתפלל מנחה שתים לא יפסיק באשרי כיון שהוא אחר תפילת מנחה, אף דהב"ח סבירא ליה באמת כן מכל מקום הוה ליה לאתויי ראיה זו לעיל. ועוד תיקשי על שיירי כנסת הגדולה ועולת תמיד שפסקו כלבוש דאם מתפלל מנחה שתים מפסיקין באשרי והעתיק נמי דברי הב"ח בשם הרקנטי בכתבו ובלשונו, גם לקמן סימן רל"ד כתבתי דרשאי להתפלל שמונה עשרה במנחה ואחר כך אשרי, ואפשר דאף שמשלים שחרית אחר תפילת מנחה יחשב כתפילת מנחה ודו"ק ודחוק. שוב עיינתי ומצאתי ברקנטי פרשת וירא זה לשונו אמנם בתפילת מעריב אין לאומרה כי יהיה נראה פירוד וכו' עד כאן לשונו, מבואר להדיא דדוקא במעריב קאמר. גם נראה לי דאפשר לפרש דבריו דסבירא ליה נמי כסמ"ק ושולחן ערוך דכשמתפללין ערבית שתים מפסיקין באשרי כי אשרי שייכא לתפילת מנחה שמשלים, והא דכתב הרקנטי שאין לאומרה היינו בתפילת ערבית גופיה קאמר ובא ליתן טעם על שאומרים בשחרית ומנחה אשרי ולא בערבית. גם הסוד שלא יהא נראה כפירוד אפשר לכוין באופן זה והבן, ועיין לקמן ריש סימן קל"ב. ומכל מקום יש לחוש וליזהר שלא לאומרה כשמתפללין ערבית שתים, ועוד הא כתבתי לעיל שכן פסק מהרא"י בכתבים סימן נ"ט, גם ראיתי בתשובת הריב"ש שם שכתב שקצת היו מוחין מלומר אשרי, גם הריב"ש גופיה לא פסק לדינא לאומרו אלא שכתב שאין למחות באותן שאומרין, ועוד בתשב"ץ סימן רכ"ג ורכ"ד משמע לי שאין אומרים. לכן ראוי להורות שלא לאומרו כשמתפללין מעריב שתים, ומכל מקום יש להמתין כדי הילוך ארבע אמות כדלעיל סימן ק"ה:

ד

[ד] שאין זמן וכו'. במחרת אחר חצות קודם שהגיע זמן מנחה וכן אם לא התפלל מנחה ישלים בזמן תפילת ערבית ולא כל הלילה אחר כלות זמן תפילת ערבית (לבוש). וכתב מלבושי יום טוב וכי זמן לה והרי שהה הרבה אחר שהתפלל ערבית כיון שאין מתעסק בתפילה אין כאן זמן לתשלומין, עד כאן. ולעניות דעתי דאפשר דהלבוש אתא לאפוקי אחר חצות דחכמים תיקנו דינה קודם חצות כדלקמן סימן רל"ה גבי קריאת שמע, ולדידן גבי תפילה נמשכת אחר קריאת שמע, או מיירי לאפוקי אחר שעלה עלות השחר כדלקמן סימן רל"ה סעיף ד' וצריך עיון. גם מה שכתב מלבושי יום טוב שאם שהה הרבה וכו' צריך פי כמה שיעור שהייה, וראיתי בלחם חמודות דף ל' שכתב זה לשונו שאם הניח עסק התפילה והלך לו אינו משלים, עד כאן, משמע דמיד שהניח עסק התפילה אינו משלים. ובפרישה מצאתי שכתב זה לשונו לא יאחר אלא שיעור הילוך ארבע אמות או אמירת אשרי ויתפלל מיד תפילת תשלומין, עד כאן. אך עיקר דין כתבתי באליהו זוטא דצריך עיון שדקדקו הכי מרשב"א שהביא בית יוסף שכתב והוא עוסק בתפילתו וכו'. ולעניות דעתי אפשר דלאו דוקא נקט אלא כל זמן התפילה עוסק בתפילה קרינן ביה והיינו דסיים אבל שלא בזמן התפילה וכו' משמע דעיקר תלוי בזמן התפילה, וכן נראה מדברי השולחן ערוך ולבוש, וכן מבואר בבית יוסף סימן פ"ט שפירש הכי דברי רשב"א עיין שם ודו"ק, וכן משמע לי בהג"ה סמ"ק סימן י"א ותשב"ץ סימן רכ"ג שכתבו ואם שכח ולא התפלל מנחה עד הבוקר לא יתפלל מנחה כיון שעבר זמן שתי תפילות, עד כאן. משמע דאף שהתפלל מעריב תחילת הלילה יכול להתפלל מנחה עד הבוקר, ומכל מקום יש לחוש ולהחמיר להתפלל אותה בנדבה:

ה

[ה] אם רצה להתפלל אותם וכו' ושיחדש וכו'. פירוש שיתפלל מנחה שחרית וערבית, ובפסקי תוס' חולק וכתב דבזמנינו אין להתפלל אותם בתורת נדבה ושיחדש בהם דבר, עד כאן, והאחרונים לא הזכירו. ולדעת השולחן ערוך ולבוש פשוט דהוא הדין מי שהיה חולה או תפוס שלא היה יכול להתפלל בתפיסה, וכשיתרפא או יצא מתפלל כל התפילות שהפסיד על ידי נדבה בחידוש, וכתב כנסת הגדולה דמשמע כשיתרפא או יצא בראש חודש יזכיר בכולם יעלה ויבוא, וכהאי גוונא בשבת. כתב רדב"ז אם החזן חייב להתפלל שתים יכוין בתפילתו בקול רם לתשלומין ולהוציא את שאינו בקי:

ו

[ו] מוסף וכו'. דאין קרבן בלילה אבל כל היום עד חשיכה עדיין זמן תפילת מוסף, וכתב מלבושי יום טוב ולכך אם שכח שחרית גם כן ישלימנה כיון שלא עבר זמן תפילת מנחה הסמוכה נראה לי, עד כאן לשונו. ונראה לי פירושו ששכח להתפלל שחרית ומוסף ישלימנה אחר מנחה, ומשמע שמתפלל מוסף קודם שחרית כיון שמוסף עדיין זמנה הוי, מה שאין כן שחרית הוא תשלומין ועיין סימן רפ"ו ס"ק ז'. כתב בתשובת ?ש"ע סימן כ"ח שכח ולא הזכיר קדושת היום בשחרית אם לא התפלל מוסף צריך לחזור ולהתפלל ואם כבר התפלל מוסף הרי הזכיר קדושת היום ואין צריך לחזור ולהתפלל שחרית, ועיין לקמן סימן תכ"ב:

ז

[ז] אין לה תשלומין וכו'. ומהאי טעמא כתב בנחלת צבי דאם שכח שחרית בשבת לא ישלימנה בתפילת מוסף הואיל דמוסף עצמו אין לה תשלומין, אם כן ודאי שהיא אינה משלימה, אלא ממתין ומשלים תפילת שחרית אחר מנחה. ונראה לי דהוא הדין בששכח ולא התפלל עד אחר מוסף דמותר להתפלל עוד כשעדיין זמן שחרית דמוסף לא הוי כתפילה אחרת לענין זה ואף לדעת הפוסקים שכתבתי לעיל דאם הניח עסק התפילה אינו משלים, מכל מקום בזה דאכתי עדיין עוסק בתפילת מוסף מהני השלמה, ועיין לקמן סוף סימן רצ"ד אם שכח ערבית במוצאי שבת:

ח

[ח] ואין צריך חידוש וכו'. כתב עולת תמיד והב"ח חולק ופסק דצריך לחדש דבר, עד כאן. ועיינתי בב"ח סימן רל"ד וראיתי שאינו חולק אלא בהזיד שחרית או ערבית, אבל במנחה מודה דאין צריך חידוש, משום דכיון דטרוד בעסקיו בזמן מנחה חשוב קצת כאונס, גם בשחרית וערבית נראה לי שדברי השולחן ערוך ולבוש כי עיקר יסוד הב"ח שדקדק כן מדהביא הטור דברי הגאון גבי תפילת מנחה אלמא דהגאון לא קאי על דברי הש"ס אלא על מנחה דוקא. ולעניות דעתי רבותא קא משמע לן דאף דקיימא לן בטעה במנחה דמתפלל ערבית שתים ולא אמרינן עבר יומו (ע"כ) [וכו'] מכל מקום רבותא הוא יותר משכח שחרית וערבית ובפרט בהזיד, וכן משמע בנחלת צבי שם וניחא נמי על דקאמר הש"ס מעוות לא יוכל וכו' זה שביטל קריאת שמע שחרית וערבית ולא נקטו מנחה ודו"ק. עוד יש לומר דמשום קריאת שמע נקט שחרית וערבית והב"ח האריך לדייק מזה לחלוק על השולחן ערוך, ולעניות דעתי כמו שכתבתי ועוד דמלשון הגאון שהביא הוא גופיה בשם הרא"ש בשל מעוות וכו' משמע דקאי על הש"ס וש"ס נקט שחרית וערבית, וכן מצאתי מבואר בחידושי רשב"א דקאי על הש"ס, לכן נראה לי עיקר כפסק השולחן ערוך בזה. כתב אדוני אבי מעשה שבא לבית הכנסת סמוך לערבית וירד לפני התיבה והתפלל, ועדיין לא התפלל מנחה, ונראה לי דלא דמי להזיד דהא עדיין זמן מנחה הוא, ובראש חודש יזכיר יעלה ויבוא בשניה דכבר קיבל ראש חודש עליו, עד כאן. ולי נראה דיש לסמוך על סברת הלבוש סעיף ט' בזה כיון שעדיין יום שלא הזכיר יעלה ויבוא:

ט

[ט] לידי הפסד וכו'. מדהקשה לריש סימן צ"ט ועיין שם. וכתב עולת תמיד נראה מדברי תרומת הדשן בסימן ה' דוקא בשברור ההיזק נקרא אונס, אבל אי לא ברור ההיזק אפשר דבכלל מזיד הוא, וצריך עיון עד כאן. ולעניות דעתי נראה מדהביא ראיה בתשובה שם מאבד אבידה דפרק אלו מגלחין משמע דאף באין ברור ההיזק דמי לאונס:

י

[י] שתים של שבת וכו'. כתב הט"ז ונראה לי שאפילו בדיעבד אם התפלל שניה בשל חול לא יצא, דאין תפילה בשבת בלא הזכרת שבת, עד כאן. אבל במגן אברהם כתב דיוצא בדיעבד, והביא ראיה מטור סימן תכ"ב זה לשונו והא דאמרינן אם לא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול משום דבשבת נמי בדין הוא דבעי לצלויי שמונה עשרה אלא משום כבוד שבת לא אטרחוהו רבנן, אם כן שייכי נמי שמונה עשרה לשל שבת עד כאן לשונו, אם כן הכא מכל שכן דיוצא בדיעבד, עד כאן דברי מגן אברהם. ואין דבריו נכונים בזה דאף שהיה ראוי להתפלל שמונה עשרה בשבת מכל מקום ודאי היו צריכין גם כן להזכיר בו שבת כדלקמן סימן רס"ח, וכדמשמע מט"ז, והטור הכי קאמר דלא נימא דלאו חיובא להשלים במוצאי שבת כיון דשמונה עשרה אינה שייך לשל שבת לכך אמר ששייך תפילת שמונה עשרה בשבת. אך מטעם אחר יש לפסוק דיוצא כיון שהוא לתשלומין דחול יוצא בדיעבד, וכן בשיירי כנסת הגדולה בסימן תכ"ב מסתפק והאריך מאוד בסברא זו אי אזלינן בתר תפילה עיקריות או אחר תשלומין, ומסיק דמסתבר דיוצא בדיעבד ושכן הדין כששכח בליל ראש חודש ערבית ושכח בתפילה שניה שחרית להזכיר דיצא כיון דאילו לא הזכיר במעריב יצא. ומגן אברהם חולק עליו כיון דטעמא דאין מחזירין בערבית דאין קידוש החודש בלילה והכא יממא, עד כאן. ואינה השגה דאכתי בא תפילה זו מתשלומין דערבית דאינו חוזר. ונראה לי כיון דספק זה מילתא דתליא בסברא ואין הכרע בפוסקים ראשונים, ולט"ז לא עלתה על דעתו סברא זו ופשיטא ליה דאינו יוצא, לכך נראה לי דנכון לחזור ולהתפלל בתורת נדבה על ידי חידוש, ואם יש שני ימים ראש חודש ושכח מנחה ביום ראשון ומשלים בלילה ושכח להזכיר בשניה פשוט לשיירי כנסת הגדולה שם דיצא. וכן נראה לי דהא אם שכח מנחה של שבת או ראש חודש משלים במעריב, ואינו מזכיר של שבת ושל ראש חודש כלל, אלמא דאזלינן בתר האידנא. ונראה דבכל דינים אלו כן הדין בענה ברכו עם הקהל קודם שהתפלל מנחה דלקמן סימן רס"ג סעיף ט"ו וכן משמע ברמב"ן סימן קס"ח:

יא

[יא] של שבת וכו'. שכבר חל עליו קדושת שבת, ולבוש כתב הטעם דהוי זילזולא לשבת וקשה ממה שהבאתי לעיל דאף בשבת ראוי לעולם להתפלל תפילת שמונה עשרה וכן תמה הט"ז. ונראה לעניות דעתי דהכי קאמר כיון דמכל מקום צריך להזכיר של שבת כדפירשתי אם כן אין להתפלל שמונה עשרה מפני טורח, ואי התפלל שמונה עשרה ולא הזכיר של שבת הוי זילזול לשבת שמוסיף מה שאין רגיל לומר ושל שבת אינו מזכיר ודו"ק:

יב

[יב] של ראש חודש שתיים וכו'. והלבוש חולק דבשניה לא יאמר יעלה ויבוא שאין זילזול לראש חודש וכן פסק עולת תמיד ותמה על רמ"א דמאי שנא ממוצאי שבת דמבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה, ועל כן נראה עיקר כלבוש עד כאן דבריו. ואשתמיטתיה דברי דרכי משה סימן תכ"ב שהקשה זה בעצמו ומתרץ דשאני הבדלה דלאחר שהבדיל בראשונה בתפילת חול הוא עומד לכך אין לו להבדיל בשניה אבל כאן גבי תפילה שניה בראש חודש הוא עומד. וכן אישתמיטתיה ליה דברי הלבוש גופיה בסעיף שאחר זה שמחלק בכך, וכן בלחם חמודות דף ל' הסכים לדברי רמ"א ושהמנהג כך וכן פסקו הט"ז ומגן אברהם, אבל שיירי כנסת הגדולה ופרישה סימן תכ"ב הסכימו לדברי לבוש:

יג

[יג] ואם לא הזכיר יעלה ויבוא בראשונה וכו'. נראה דאם אמר שכוונתו לתפילת ראש חודש אלא ששכח להזכיר יעלה ויבוא יצא כמו בשלא הזכיר יעלה ויבוא בשתיהם או כשהבדיל במוצאי שבת בשניהם דאמרינן שטעה, וכן משמע בט"ז ומגן אברהם:

יד

[יד] ראשונה לא עלתה לו וכו'. ונראה שאין יכול לומר ששכח לומר להבדיל בראשונה כגון שיש עוד ריעותא שהבדיל בשניה וכן כתב הט"ז ודלא כמגן אברהם, ואם הבדיל בשתיהן והיה בדעתו על ראשונה להשלמה נראה דלא יצא:

טו

[טו] בתורת נדבה וכו'. דספק אם צריך להתפלל שנית דמה ירויח בזה דהא כבר התפלל שמונה עשרה:

טז

[טז] והוא הדין וכו'. משמע דאם שכח להזכיר יעלה ויבוא במנחה של יום ראשון דראש חודש משלים במעריב ליל שני דראש חודש כיון שצריך להזכיר יעלה ויבוא, וכן הדין אם שכח משיב הרוח, או ותן טל ומטר, וכן מבואר בסמ"ג שהביא הב"ח בסימן קי"ד סעיף י"ב עיין שם:

יז

[יז] הטועה וכו'. בבית יוסף למד זה מדאמרינן שאם הבדיל בשתיהן יצא וקשה דשאני הכא שהוא בזמן הבדלה, וכן בכנסת הגדולה וט"ז חולקים בזה. ובשיירי כנסת הגדולה כתב דבתפילת השלמה לא הוי הפסק איזה מאורע שיהיה, אבל בתפילת עיקרית הוי הפסק וכן כתב עולת תמיד, וסיים דכן כתב בפסקי מהר"מ רקנטי סימן ל', עד כאן. ותמיהני דעיינתי בפסקי רקנטי ולא כתב אלא דפוסק באמצע ברכה, ובזה מודה רמ"א ולבוש, אבל לחזור ולהתפלל אפשר דמודה דאין צריך. ובזה נדחה נמי ראיה שהביא הט"ז בסוף סימן רצ"ד עיין שם. ולדינא צריך עיון, דשיירי כנסת הגדולה סיים מיהו כתבתי בתשובה דאם בשאר ימים שאינן ימי תשובה חתם המלך הקדוש אין צריך לחזור, עד כאן, ואפשר לחלק, וצריך עיון ועיין סימן תצ"א ס"ק י':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.