מחצית השקל/אורח חיים/קח

מחצית השקל ‏ אורח חיים קח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) (ס"ק א) מתפלל כו' יוצא במה שמחזיר כו' ר"ל דבתפלה בלחש יתכוין לצאת ידי תפל' שעתה זמנה. ובשל קול רם יתכוין לתשלומין. וגם להוציא את הרבים שאין בקיאי' כמ"ש ר"ס קכ"ד לשם תפלה שעתה זמנה:

(ב) (ס"ק ב) ואם היפך כו' וצ"ע כיון דבגמ' אסקי' בקושיא כו' ר"ל דדין דהכ' נובע ממ"ש בברכות דף כ"ו ע"ב ת"ר טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצ"ש שתי' של חול. מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שני' עלת' לו הראשונ' לא עלת' לו (ופרש"י וז"ל ושנייה עלתה לו בשביל תפל' מ"ש וראשונה לא עלתה לו שאינה כלום שאין לו להקדים תפלה שעבר זמנה לתפלה שזמנה עכשיו והשניה נמי לא עלתה לו לשל שבת הואיל והבדיל בה גילה דעתו שאינה של שבת והיא תחשב לשל ערבית) ופריך למימרא דכיון דלא אבדיל בקמיית' כמאן דלא צלי דמי ומהדרי' ליה ורמינהו טעה ולא הזכיר כו' בחונן הדעת אין מחזירין אותו מפני שיכול לאמרה על הכוס. קשיא. עכ"ל הגמ' ומזה נובע דין דהכא שלא יקדים תפלת תשלומין. ולקמן סעי' י' פסק כבריית' קמא ואע"ג דבש"ס אסקי' בקושי' מ"מ ק"ל כוותי וכמ"ש הרא"ש בשם רב האי שם דדוקא היכי דאסיק הש"ס תיובתא לא קי"ל הכי אבל היכי דאסיק בקושיא לאו משבשתא היא וניתן לנו רשות ליישב הקושיית ולפסוק כוותיה. וע"ז כתב הרא"ש בשם ר"ה די"ל הואיל ולא הבדיל כו' וכמ"ש במ"א:

וכ"מ מדפריך כו' הרא"ש מביא ראיה לדינו היכי דהבדיל בשניהם או לא הבדיל בשניהם יצא ידי שניהם מדפריך למימרא כו' כמאן דלא צלי כו' משמע דאי הוי הדין כן דאי לא אבדיל מהדרי' ליה הוי א"ש דין הבריי' דראשונ' לא עלתה לו אפי' לתפלת תשלומין כיון דהקדי' התשלומין. דכיון דדינו הוי היכי דלא אבדיל מהדרי' ליה ע"כ צ"ל דהראשונה שלא הבדיל הוא לתשלומין אלא דרמי מברייתא אחריתי דאפי' לא הבדיל לא מהדרי' ועולה לתפלת מ"ש ולכך הוי ס"ד דהוי כמו הבדיל בשניהן והוי ס"ד היכי דהבדיל בשניהן יוצא ידי שתיהם. וה"ה בלא הבדיל בראשונה והבדיל בשני' דאע"ג דגם המקשן ידע היכי דהקדים התשלומין לא יצא. מ"מ הוי ס"ל היינו דוק' היכי דמוכח דהראשונה לתשלומין כגון אי הוי אמרי' היכי דלא אבדיל מהדרינן ליה אבל אי לא מהדרי' לא אסיק סברת ר"ה גאון דמ"מ איכא גלוי דעת דהראשונ' תשלומין זה הוי ס"ד דלא מהני ואפ"ה יוצא ידי שתים וא"כ ניהו דלמסקנא ע"כ צ"ל כמ"ש רב האי היכי דאיכא גלוי דעתא לא עלתה לו אבל היכי דהבדיל בשתיהן או לא הבדיל בשתיהן יוצא ידי שנים דהא ליכא גילוי דעת. אע"ג דאיכא מחשבה דמנ"ל להרחיק הפלוגתא בין המקשן ומסקנא כ"ה. דהא להמקשן אפי' גלוי דעת לא מהני. שלפי האמת גילוי דעת מהני אבל במחשב' נשאר' סברת המקש' דלא מהני:

ומ"מ צ"ע דזה כו' ר"ל דגם דין זה דגילוי דעת ע"י אשרי לא ברירא למ"א וצ"ע. וכ"מ בח"ה ר"ל על גוף הדין דבמחשב' גרידא יצא. וז"ל הרשב"א שם מיהו אם לא הבדיל באחת או שהבדיל בשתיהן מחזירים אותו. דהא לא גילה דעתו דראשונה לא תהיה משום חובתו. דשמא אע"פ שלא הבדיל טוע' היה ואין מחזירים אותו וכן כשהבדיל אף בשניה אפשר דטעה בשני' ושלא מדעת הבדיל בה עכ"ל. ולמה נסמוך על סבר' דאפשר דטעה במקו' דאיכא לברורי ונשאלה את פיהו אם במתכוין לא הבדיל בראשונה או לא הבדיל בשני' או היה עפ"י טעות. אע"כ אפי' או' שנעשה במתכוין כדי שתהיה ראשונ' לתשלומין לא משגחינן במחשבתו כיון דאינ' ניכרת מתוך מעשיו דיש לתלות בטעות ולכך יוצא ידי שתים:

(ג) (ס"ק ג) שחרית ב'. נ"ל דאסור כו' דהא הגיע זמן תפלה שניה:

עסי' פ"ח וסי' רל"ב. דקי"ל דמנחה הואיל והוא דרבנן אפי' התחיל באיסור אינו פוסק. ניהו דלעיל סי' פ"ט סעיף ה' י"א דצריך להפסיק לתפל' שחרי'. היינו משום דחמירי דאסמכוהו אקרא דלא תאכלו על הדם ר"ל לא תאכלו קודם שהתפללתם על דמכם משא"כ הכא דכבר התפלל שחרית קודם אכילה וליכא משום ל"ת על הדם. אמנם הא כתב בסעיף ג' דאינו משלים אלא בזמן התפלה וכתב בס' א"ר בשם הפרישה וז"ל לא יאחר אלא שיעור הילוך ד"א או אמירת אשרי ויתפלל מיד תפלת תשלומין עכ"ל. וא"כ כשעוסק בסעודה ואינו מפסיק אין ספק ששוהה יותר משיעור זה ואיך ישלים אחר סעודתו ובלחם חמודות שם כ' ממשמעות דברי רשב"א וז"ל שאם הניח עסק התפלה והלך לו שוב אין לו ענין להשלים עכ"ל. א"כ היכי שישב לאכול אחר תפלת שחרית הרי סילק ידיו מענין תפלה ואיך ישלים אחר גמר סעודתו ואינו ס"ל למ"א דכל זה אינו אלא לכתחלה אך ל' רשב"א שהביא ל"ח משמע דאפי' דיעבד ע"ש:

(ד) (ס"ק ד) יאמר כו' דאל"כ ל"ל לאפסוקי באשרי דהא טעם אמירת אשרי הוא כמ"ש סי' ק"ה היכי דמתפלל ב' תפלות שאח"ז צריך להמתין ביניהם וכיון דצריך להמתין עדיף טפי שיאמר אשרי באותו זמן שימתין כדי שיעמוד בתפלה מתוך ד"ת וא"א דאו' תחנון מיד אחר תפלה ראשונה א"צ לאמירת אשרי דהא בלא"ה הפסיק בתחנון. ול"ח כ' דאחר תחנון כו' דיש להסמיך תחנון להתפלה ששייכ' לה ואין להפסיק בין התפל' לתחנון וכמ"ש ר"ס קל"א והא דכ' שיפסיק באשרי ולא סגי בהפסק' תחנון דאינו מלתא דפסיק' דיש כמה ימים דאין אומרים תחנון ולפ"ז משמע דבימים שאומרים תחנון די שיפסיק בתחנון. ויאמר אשרי ולמנצח ובא לציון אחר תפלה שני' ודלא כמשמעות ס' א"ר:

(ה) (ס"ק ה) יאמר כו' אבל המקובל כו' שלא לו' אשרי אחר מנחה וא"כ לפ"ז ה"ה בטעה ולא התפלל שחרית שמתפלל מנחה שתי' אין לו' אשרי אחר תפל' מנחה אלא דהב"ח כ' דברי הר"מ מרקנט"י אמתפלל ערבית שתים משום דס"ל דבמתפלל מנחה שתים בלי דברי הר"מ אין צ"ל אשרי בין תפלה לתפלה. דס"ל דעיקר טעם אמירת אשרי קודם התפלה הוא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה ושמחה. אבל מטעם המבוא' בסי' ק"ה סגי בשהי' כדי הילוך ד"א וא"כ במתפלל במנח' שתים דכבר אמר אשרי קודם תפלה ראשונ' עול' אמירתו גם לתפל' שני' ע"ש דלא כלבו' דס"ל דגם במתפלל במנח' שתי' שיאמר אשרי בין תפל' לתפל' ועיין בט"ז:

אשרי בערבית והיינו לשם תפל' ערבי' אבל אחר תפל' מנח' אין איסור לאומר' א"כ כשמתפלל ערבית שתים י"ל אשרי בין ב' התפלו' כיון דאינו אומר אשרי לשם תפלת ערבית אלא לשם תפלת מנחה שמשלי' עכשיו שפיר דמי ועב"י סי' רל"ד בשם מהאר"י ז"ל:

כ' בכתבי מהרא"י סי' נ"ט שאם עבר זמן המנח' ורוצה להתפלל ערבית שאינו אומר אשרי הואיל וכבר עבר זמן המנחה א"כ היום כלה והלך לו ולא מצינו תשלומין לאשרי עכ"ל אולם כ' שהריב"ש חולק ע"ש:

ונ"מ למי שמתאחר כו' דהשת' ליכא נ"מ בין הבנ' הב"ח דברי הרקנ"ט ובין הבנ' מ"א דהא לתרווייהו כשמתפלל ערבית שתים א"ל אשרי בין תפלה לתפלה לשם חובה אלא דלהב"ח הטעם ע"פ הסוד ולמ"א הטעם כמ"ש מהרא"י דאין תשלומין לאשרי:

ושלא לשם חוב' גם להב"ח שרי וכמ"ש מ"א סס"ק זה לדעת הזוהר א"כ אין נ"מ כ"א למתאחר לבא לב"ה כו'. והא דלא אמר מ"א נ"מ במתפלל מנח' שתים אולי ר"ל נ"מ אפי' לדעת הב"ח דס"ל בלא"ה בלי טעם הרקנ"ט א"ל אשרי במתפלל במנחה שתים בין תפלה לתפלה כנ"ל או אפשר דמ"א גופי' גם הוא ס"ל בזה כהב"ח דלא כהלבוש וט"ז ולכך ליכא נ"מ כ"א במתאחר:

משמע דאח' תפלה מנחה ל"י כו' וכדעת הב"ח:

ונ"ל דשאני יוה"כ בא ליישב המנהג לפ"ד הזוהר שאומרים ביוה"כ אשרי אחר מנחה שהוא ברצון כל היום אבל המתאחר כו' לא יאמר אשרי אחר מנחה אדעת' דחובה:

(ח) (ס"ק ח) ושיחדש ולפמ"ש רמ"א כו' לא שייך כאן לולי שיראתי הי' א"ל שהוא טעות הדפוס והוא שייך לססק"ז שכתב דמי שהיה חול' או תפוס כשיצא יתפלל כל התפלות והיינו ע"י חידוש וע"ז א"ש מ"ש דלפמ"ש רמ"א לעיל סי' ק"ו דצריך שיתחדש אצלו דבר שלא היה צריך לו קודם לכן וזה לא שייך כאן דאיך אפשר שיתחדש לו דבר בין כל תפלה לתפלה כיון שמתפלל הרבה תפלות זאח"ז ולפי מה שנדפס דקאי על מ"ש בש"ע דלא מיירי אלא במתפלל תפלה א' יתירה לשם נדבה ואע"פ דלא שייך כאן שנתחדש אצלו דבר צ"ל כוונתו. דזה לא שכיח כיון דמתפלל תפלת הנדבה סמוכה לתפלת חובה ותשלומין ואינו מפסיק ביניהן אלא כדי הילוך ד"א או אמיר' אשרי לא שכיח שיקרה לו דבר חדש בזמן קצר כזה ואי כבר קרה לו ונתחדש אצלו דבר קודם שהתפלל תפלת חובה אלא שלא הזכיר אותו חידוש בתפלת חובה זה אינו רשאי לעשות דהוי כמו גורם ברכות דהא אינו רשאי להתפלל נדבה כ"א ע"י שנתחדש אצלו ואז אגב החידוש רשאי להתפלל בנדבה כל ח"י ברכות: וכיון דהיה אפשר לו להזכיר החידוש בתפלת חובה ולא היה צריך לתפל' נדבה. שוב אין לו להתפלל נדבה אגב אותו חידוש וא"כ ע"כ שנתחדש לו אחר שהתפלל חובה וזה לא שכיח כנ"ל:

(ט) (ס"ק ט) אין לה דהאיך יקרא קרבנו' וכבר עבר זמן מוסף אע"ג דבתפל' תשלומין לא יזכיר הקרבנות עמ"ש בזה הט"ז סק"ד. אבל שאר תפלות דרחמי נינהו אע"ג דתפלות נגד תמידין תקנו מ"מ לא הוזכר בתפלה שום קרבן כ"א רחמי:

(י) (ס"ק י) הזיד כו'. דהא עדיין זמן מנחה היא ר"ל דמיירי במקומות שמתפללים ערבי' מבע"י א"כ אף שהתפלל ערבית מ"מ יום הוא וא"כ ניהו דהזיד אין לו תשלומין היינו דוקא בעבר זמנה להשלימה בתפלה הסמוכה משא"כ הכא דעדיין זמנה הוא:

כמ"ש ססי' ל' אם התפלל ערבית מבע"י שוב אינו רשאי להניח תפילין דעשאו בתפלתו לילה ולילה לאו זמן תפילין הוא וכן בסי' רס"ג סס"ו דאש' שהדליקה נר שבת אינה רשאית להתפלל מנחה דכבר עשאה שבת בהדלקתה דשאני תפילין ושבת כיון דעשאו לילה וא"כ אי יניח תפילין או תתפלל מנחה תעשה שני דברים הסותרים זה את זה משא"כ הכא דאפי' תימא דהוא לילה מ"מ רשאי להתפלל מנחה לתשלומין א"כ לא הוי תרתי דסתרי אהדדי. ואע"ג דכאן דהזיד דאין לו תשלומין וע"כ מתפלל משום שעדיין זמן מנחה והוי תרתי דסתרי ז"א דבעינן שתהיה הסתירה ניכרת וכאן אין הסתיר' ניכרת דמי ידע שהזיד שמא שגג ומתפלל לתשלומין אף שאין האמת כן:

דסבר דמותר כו' ואו' מותר. כת' לעיל סי' ק"ד סק"ו בשם ט"ז דמקרי שוגג:

ומשמע לו דבר"ח כו' כמ"ש ר"ס תי"ט כצ"ל. ודע דאף לפמ"ש מ"א כיון דעדיין יום הוא אינו מתפלל בתור' תשלומין אלא בתורת תפלה בזמנה. מ"מ לענ"ד צריך להסמיכה לתפלת ערבי' דתהי' נראית כאלו הוא לתשלומין דאל"כ הוי תרתי דסתרי דהא אז הסתיר' ניכרת דאינו מתפלל לתשלומין אלא לתפלה בזמנה והלא כבר עשה לילה:

(יא) (ס"ק יא) שסבור דשכחה מקרי אונס. ר"ל דלא אמרי' דהוי לאסוקי אדעתי' פן ישכח אח"כ וה"ל להקדים להתפלל ולא יהי' מקרי אונס. ועבח"מ סי' תכ"ב. ר"ל דמשם נובע דין דהכא והם דברי נ"י במס' ב"ק פ' כיצד הרגל על מ"ש היתה אבן מונחת לו בחיקו ושכחה ונפלה והזיקה אע"ג דחייב לשלם נזק דמרבי' מדכתיב פצע תחת פצע לרבות שוגג כמזיד לענין תשלומי נזק מ"מ פטור מארבע דברים דהיינו ריפוי שבת בושת ופגם דלגבייהו ליכא ריבוי ולכן שוגג פטור אע"ג דא"ל דה"ל לאסוקי אדעתי' תחלה פן ישכח ותפול ותזיק אעפ"כ מקרי שוגג ומיניה למד הנ"י דה"ה כה"ג בתפלה שכחה מקרי אונס כמו גבי ד' דברים. ולא אמרי' דה"ל לחוש פן ישכח:

ע"ל סי' תקכ"ז לענין עירוב תבשילין דבשגג ולא הניח ע"ת יכול לסמוך על גדול העיר שמערב בעד כל העיר אבל הזיד לא. שכ' ג"כ דשוכח מקרי שוגג:

וסי' תקל"ח. לענין דבר האבוד בחה"מ. עבי"ד סי' רל"ב שכ' וז"ל מי שנשבע או נדר לעשות דבר תוך שנה או ביום פלוני כו' ואם לא עשה מיד כי אמר עדיין יש לו פנאי שכח או נאנס אח"כ ולא עשהו י"ל דמקרי אונס וי"א דלא מקרי אונס עכ"ל. והקשה למ"א הא הנ"י בפ' כיצד הרגל למד שני דינים דין התפלה המבואר פה בש"ע ודין שבועה הנזכר בי"ד סי' רל"ב הנ"ל מדין ד' דברים הנ"ל דבשניהם מקרי שכחה הרי דהנ"י השוה שני הדינים וא"כ למה סתם המחבר פה ולא הביא דעת החולקים דלא מקרי אונס כמ"ש בי"ד סי' רל"ב:

וכ"מ בח"מ סי' כ"א מל' הרמב"ן והרב"י שכ' וז"ל מי שקנו מידו שאם לא יבא ביום פלוני וישבע יזכה חבירו בטענותיו ויטול כל מה שטען בלי שבועה כו' ועבר היום ולא בא נתקיימו התנאים ואיבד זכותו. ואם הביא ראיה שהיה אנוס באותו יום ה"ז פטור מקנין זה עכ"ל הרי שכ' שהביא ראיה שהיה אנוס באותו יום משמע דביום שלפני אותו יום לא הי' אנוס ואפ"ה מקרי אנוס ולא אמרינן דה"ל לאסוקי אדעתי' פן יארע לו אונס באותו יום:

וראיית האגודה והוא הי"א דלא מקרי אנוס שהביא בי"ד סי' רל"ב הביאו הרב"י בח"מ סי' ר"ז והוא דאמרי' בגיטין דף ע"ה דלפי הדין המוכר בית בבתי ערי חומה יש לו זמן לגאול שנת ממכרו ואם עברה השנה ולא פדאה נשארה לצמיתות ללוקח ואינה יוצאה ביובל ותנן בראשונה היה הלוקח נטמן ביום אחרון של השנה כדי שלא יוכל המוכר להחזיר לו מעותיו ולפדותה כדי שתשאר תחת ידו לעולם התקין הלל הזקן שיהיה מניח מעותיו בלשכה ויכנס לתוך ביתו וא"א דכה"ג מקרי אונס למה הוצרכו תקנ' הלל ת"ל דהדין כן הוא דביום האחרון היה אנוס שהלוקח הטמין עצמו וכיון דבא ביום אחרון לב"ד ורוצה לפדותה וב"ד מכירים באונסו אפי' עבר יום אחרון יש לב"ד לכופו שיקבל מעותיו ויחזור לו ביתו אע"כ דכה"ג לא מקרי אונס דה"ל לחוש פן יארע אונס ביום אחרון וה"ל לפדות קודם לו. והתנה לפדותה תוך ג"ש ובענין דלא הוי אסמכתא כגון שא"ל אם לא יפדה תוך ג"ש תהיה קנוי' לו מעכשיו וכדומה דברים המסלקים אסמכתא כמבואר שם בח"מ וארעו אונס שהוא חלוט לו והיינו מטעם דע"י אונס פטור דאונס רחמנא פטרי' וכהאי דסי' כ"א בח"מ שמחייב א"ע שאם לא ישבע תוך זמן פ' יהיה חבירו נאמן בלי שבועה ויצטרך לשלם מה שלא היה חייב לשלם וכיון דארעו אונס רחמנא פטריה ואין לחייבו אבל לחייב את חבירו מה שלא היה חבירו חייב לחייבו עתה ע"י אונס זה לא שמענו א"כ בנדון זה דהלוהו על שדהו והתנה שאם לא יפדנה תוך ג"ש תהיה של המלו' מעכשיו. א"כ כשהגיע הזמן ולא פדאה ה"ה של המלוה למפרע וע"י שארעו אונס אתה רוצה לחייב המלוה להחזיר לו שדהו שקנה מצד הדין זה לא אמרי' וה"ה כה"ג בבית בבתי ע"ח לולי תקנות הלל מצד הדין אין הלוקח היה צריך להחזיר אף דהמוכר אנוס הוא אין לחייב ללוקח שקנה הבית מצד הדין ע"י אונס המוכר וכה"ג כ' הש"ך בח"מ סי' כ"א וע"ש שחילק עוד כמה חילוקי דינים וע' בי"ד סי' רל"ב שגם הט"ז דחה ראיית האגודה:

(יב) (ס"ק יב) של שבת כו'. ממ"ש סי' תרכ"ג ס"ג דמשמע כו' ע"ש במ"א שהוכיח כן:

משום דיום הוא כו'. ר"ל אע"ג דבשבת אין תפלת נעילה מ"מ כיון דיה"כ חל בשבת ונתחייב אותו שבת בד' תפלות דהיינו להתפלל נוסף על ג' תפלות הקבועות תפלת נעילה ולכן אם לא הזכיר של שבת בנעילה מחזירים אותו:

ובטור כו' וז"ל והא דאמרי' כו' ור"ל שכתב בשם ר"י שאם שכח ולא התפלל יעלה ויבא במנחה של ר"ח שאין לו להתפלל במוצאי ר"ח בערבית שתים דהא לא ירויח כלום דהא גם בערבית לא יזכיר יעלה ויבא והוא הדין המבואר פה סעיף י"א ועז"כ הטור והא דאמרי':

א"כ הכא מכ"ש דיוצא בדיעבד ר"ל דהמ"א ס"ל מסברא דיותר ראוי' שתדמה התפלה שמתפלל לתשלומין לאותה תפלה שהיה ראוי להתפלל אז בזמנה שעתה באה לתשלומין דידה ממה שתהיה דומה לתפלה שזמנה עכשיו. א"כ יליף בק"ו ומה אם לא התפלל מנחה של שבת כשמתפלל במ"ש לתשלומין תפלת י"ח כשל חול כ' הטור דמקרי דומה לתפלת שבת כיון דבדין לצלויי י"ח כו' א"כ מיקרי מה שמתפלל במ"ש תפלת י"ח לתשלומי תפלת שבת שמרויח ודומ' כאלו התפלל תפלת שבת כ"ש בנדון דהכא שלא התפלל מנחה ע"ש דאז היה באמת ראוי להתפלל י"ח ולא של שבת. אלא כיון שמתפלל לתשלומין בשבת צריך להתפלל תפלה הדומה לתפלת היום מ"מ אם התפלל י"ח ולא הזכיר שבת דיצא דגם תפלה י"ח דומה לתפלת שבת כיון דבדין דבעי לצלויי י"ח בשבת כו' וכ"ש הוא כנ"ל:

כיון דלתשלומין של ערבית קאתי א"מ דבערבית גופה אם שכח יעלה ויבא אין מחזירין כמ"ש לקמן סי' תכ"ב:

דהא י"ל דאפי' בליל כו' כצ"ל: לא עיין יפה דהא בברכות ס"פ תפלת השחר א"ר ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ר"ח ערבית אין מחזירים אותו לפי שאין ב"ד מקדשים החודש אלא ביום אמר אמימר מסתברא מלתיה דרב בחודש מלא (פירש"י כשחודש העבר מלא עושים ר"ח ב' ימים הלכך יכול לאומרה למחר דערבית של מחר ר"ח גמור יותר מן הראשון) אבל בחדש חסר מחזירים אותו. א"ל ר"א לאמימר מכדי רב טעמ' קאמר (שאין מקדשים את החדש בלילה עכ"ל רש"י) מה לי חסר מה לי מלא. אלא ל"ש:

והבין הרב"י מדאמר ר"א מה לי חסר כו' אלא ל"ש דאין חילוק כלל ביניהם וע"ז כ' מ"א דאין כוונת ר"א כ"א דאין חילוק בין חדש חסר לחדש מלא בליל ראשון וגם בחדש חסר אין מחזירים אותו אף דלא יאמרה בערבית דלמחר דלא ס"ד דאמימר. אבל מליל שני דמלא מזה לא הוזכר בש"ס בזה י"ל כאות' דעה שהביאו הרב"י סי' תכ"ב דמחזירים אותו כיון דכבר קדשוהו ביום והתו' הזכירו סברא זו שם בד"ה ולפי שאין כו' אף שסיימו ולא נראה לחלק לא חלקו ע"ז כ"א מסברא אבל לא כתבו שהוא היפוך דברי הש"ס וע"כ צ"ל כמ"ש מ"א:

דלא הביאו הראייות שהבאתי. ור"ל אפשר אלו אסיק הני ראיות שהביא מ"א היה מודה לדעת מ"א:

(יג) (ס"ק יג) ואינו כו' משא"כ בשבת כו' דהע"ת הקשה מ"ש מאם לא התפלל מנחה ע"ש דמשלים בשבת ומתפלל גם תפלת תשלומין של שבת וכן לא התפלל ער"ח דמתפלל ערבית שתים. ומזכיר בשתי תפלות גם בתפל' תשלומין יעלה ויבא:

(טו) (ס"ק טו) בתורת נדבה כו' לכן יתפלל נדבה ומ"מ א"צ לחדש כיון די"א דצריך להתפלל והוא רוצה לצאת ידי שניהם הוי כמו חידוש:

(טז) (ס"ק טז) וה"ה כו' וה"ה אם שכח ותן טל ומטר או משיב הרוח. אולם אם בתפל' מנחה שקודם סמ"ך יום אחר התקופה שעדיין לא ה"ל להזכיר ותן ט"ו וטעה והזכיר ותן ט"ו שצריך לחזור ולהתפלל כמ"ש לקמן סימן קי"ז. שכח ולא נזכר עד שהגיע זמן תפלת ערבית שמזכירים ותן ט"ו דג"כ אינו מרויח תליא ג"כ בפלוגתא דהכא וצריך להתפלל בתורת נדבה. אכן אם אירע כה"ג במשיב הרוח הן בתפלה שקודם התפלה שמתחילים להזכיר משיב הרוח וטעה והזכיר משיב הרוח שצריך לחזור ולהתפלל וכה"ג לא ירויח. וכן בסוף כשפוסקים לו' משיב הרוח אם בתפלה שלפניו שכח משיב הרוח שצריך לחזור ולהתפלל אבל בתור' תשלומין לא יזכיר ולא ירויח תליא ג"כ בפלוגתא דהכא ובמשיב הרוח א"א להתפלל בתורת נדבה כיון דהתחלה וההפסק הוא בי"ט ומבואר לעיל סי' ק"ז דאין מתפללים נדבה בשבת ויו"ט ובדרך מקרה ראיתי בספר צל"ח על ברכות דף כ"ו ע"ב בתו' ד"ה טעה כו' שהבי' בשם ספר בנין אריאל שהשיג על מ"א בשני ימים ר"ח אם שכח יעלה ויבא במנחה שיתפלל ערבית שתים ז"ל שהרי ב' ימים ר"ח הוא מספק וממ"נ אי ביום הי' ר"ח איך יאמר יעלה ויבא בלילה ואם בלילה הוא ר"ח א"כ ביום אינו ר"ח ולא טעה כלל בתפלתו ביום. ואיך יתפלל עתה בתשלומין של תפלת היום עכ"ל. ותי' בס' צל"ח דכמו בתשרי התקין ריב"ז שאם באו עדים מן המנחה ולמעלה שיהיה אותו יום קודש ולמחר קודש ה"ה בכל ר"ח. א"כ משכחת לה דשני הימים הם ר"ח וליכ' ממ"נ והאריך בזה. אבל בשני י"ט של גליות אם טעה בז' של פסח במנחה או במנחה של עצרת מודה לס' בנין אריאל דלא יתפלל ערבית שתים ע"ש. ולענ"ד לבבי לא כן ידמה. דבאמת ידעי' בקביעא דיומ' קמא עיקר. ולכן אי שכח במנחה ז' של פסח צריך השלמ' בערבית ואי דא"כ איך יתפלל בלילה להשלמה תפלת י"ט כיון דחול הוא מה בכך הלא חכמים תיקנו להתפלל גם בח' תפלת י"ט וא"כ יום הוא שנתחייב בתפל' י"ט ואפי' לא היינו בקיאים והוי ספק גמור אכתי י"ל כיון דחכמים תיקנו להתפלל מספק בשני הימים תפלת י"ט שפיר שייך השלמה:

ומ"ש בש"ע סעיף י"ב טעה והזכיר המאורע כו' חלק הט"ז ועיין בפר"ח:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.