אליה רבה/אורח חיים/עד

אליה רבה ‏ אורח חיים עד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] בטליתו וכו'. לשון הלבוש לא יקרא קריאת שמע עד שיכסה בטלית על לבו וכו', וכתב מלבושי יום טוב ותימא מאי כיסוי הוא ולא הותר אלא באשה לבושת חלוק לקמן סעיף ד', אלא אם כן שנפרש דבריו דרצה לומר בטלית אחר ואין זה במשמע לשונו, וגם לפי ענין העתקת דבריו אי דנין בישן בטליתו ואין לו במה להפסיק כן כתב מלבושי יום טוב. ולעניות דעתי פשוט מה שכתב הלבוש שיכסה בטליתו על לבו רצה לומר שידבק הטלית על לבו, וכן מבואר בש"ס [ברכות]דף כ"ה ופירש רש"י ד"ה חולץ וכו'. ומכל מקום נשמע מדברי מלבושי יום טוב דאם מכסה לבו בבגד בפני עצמו בלא טלית עליו סגי, וכן כתב בלחם חמודות דף כ"ו, והיינו דאף שאין מדביק על לבו:

ב

[ב] רואה ערות וכו'. כגון ששנים עומדים במים, ולב אחד אינו רואה ערות עצמו לפי שמכוסה בבגד אלא שרואה ערות חבירו שאינו מכוסה אסור אף שעיניו חוץ למים דמכל מקום לב רואה כן כתב הב"ח:

ג

[ג] ואם אין לבו בתוך וכו'. וטעמא כתב עולת תמיד דהקילו בלב יותר מראיית עינים דאף שלב רואה ערוה שבמים צלולים כיון שהוא למעלה מן המים מותר, עד כאן. ולשון הב"ח צריך עיון לכאורה שכתב זה לשונו כיון שלבו למעלה מן המים הרי אין לבו רואה ערוה שבתוך המים, עד כאן. וצריך עיון הא במים צלולים רואה ערוה שבתוך המים ואולי אף שמים צלולים ורואה מיקרי אינו רואה לגבי לב כיון שלבו למעלה מן המים:

ד

[ד] דיינין וכו'. בלחם חמודות כתב הטעם לפי שהוא מעשה שלא כדרכה שאין דרך לחבק עצמו כך מיקרי הפסק, מה שאין כן כיסוי בידו על לבו דהוא דבר רגיל ושכיח תמיד. כתב בית יוסף סימן ר"ו בשם הרא"ש פרק הרואה ירושלמי ר' ירמיהו בעי היה יושב בתוך מגדל של עצים מהו שיעשה כמו מלבוש ויוציא ראשו חוץ לחלוק ויברך מספקא ליה אם לבו רואה ערוה אסור ולמעלה פסקנו דאסור, עד כאן לשון הרא"ש. וכתב מגן אברהם פשיט דאישתמיט ליה ש"ס בסוכה דף י' דהיה ישן בכילה מוציא ראשו חוץ לכילה וקורא קריאת שמע, ואם היתה גבוה עשרה אסור דהוה ליה אהל כמו בית ושדי ראשו בתר רובו. ואם כן מיבעיא לירושלמי אם מגדל חשיב אהל או הוה ליה ככלי כחלוק וטלית, עד כאן. ואני עיינתי בירושלמי גופיה וראיתי דמיבעיא נמי ביושב בבית ערום מהו שיוציא ראשו חוץ לחלון, ואם כן על כרחך דלא מיבעיא ליה אם חשיב אהל. ובאמת תמיה גדולה לי על כל הגדולים שלא הרגישו דירושלמי סותר ברייתא מפורשת בסוכה שם דבבית לא יוציא ראשו וכו'. והנראה לעניות דעתי בזה לחלק בין קריאת שמע לשאר ברכות וצריך עיון. ומה שהקשה מגן אברהם למה השמיטו הפוסקים ההיא דסוכה עיין בהרא"ש וצריך עיון, גם תוס' סוכה שם צריך עיון ואגודה פרק הרואה:

ה

[ה] טוחות בקרקע וכו'. דכשיושבת אז פניה שלמטה מכוסה בקרקע, אבל מכל מקום מגולות עגבותיה לאפוקי כשפניה טוחות בקרקע גם מעגבות אינו נראה דבר. ונראה דגם טוחות בקרקע אינו צריכי אלא להיות קבוע ותקוע בקרקע באופן שיכוסה הקמטים שבין העגבות, גם מאחוריה אף שאינו מכוסה בצדדים, דבצדדי העגבות בכלל ירכיים הן ולא בכלל עגבות כן מצאתי בפרישה סימן ר"ו. וראיתי במגן אברהם שם שהאריך להשיג על עיקר דין זה דטוחות בקרקע מדלא הביא הרי"ף והרא"ש עיין שם, ותמיהני שהביאו בהלכות חלה, וכן פסק הטור יו"ד סימן שכ"ח דבעינן טוחות בקרקע. וטעמא נראה לי משום דבברכות דף כ"ד דקאמר תרגמה שפניה טוחות וכו', ולשון תרגמה משמע שהיא הלכה. גם מה שהביא מברטנורה פרק ב' דחלה תמוה הא הוא גופיה כתב שם דבעינן פנים טוחות, ובאמת תימא על ברטנורא כיון שכתב דעגבות אין בהם משום ערוה אם כן למה בעי פנים טוחות, ומאן דבעי פנים טוחות סבירא ליה דעגבות יש בהם משום ערוה. ואין ספק אלי שדברי (הרא"ש) [הר"ש] שהביא ירושלמי דעגבות אין בהם משום ערוה לא עיין לברטנורה דהאמת שלא כתבו (הרא"ש) [הר"ש] אלא משום סיפא, הדא אמרת לברכה אבל להביט וכו' אבל להלכה קיימא לן דעגבות יש בהם משום ערוה, בש"ס דילן דמוקי לה בפנים טוחות:

ו

[ו] אין לבן רואה וכו'. הנחלת צבי ועולת תמיד האריכו לתמוה על רמ"א ולבוש דהא כבר כתבו אף על פי שאין מפסיקין וכו' ואין לבן רואה וכו' הרי שאין לבה רואה ערותה כלל אף כשעומדים, עד כאן דבריהם בקצרה, וכתבתי באליהו זוטא דאשתמיטתיה דברי לחם חמודות דף כ"ו שכתב דסבירא להו לרמ"א ולבוש דכיון דערותן למטה מאוד משום הכי חשיב לבישת החלוק כהפסקה, עד כאן. ונראה לי דבנשים נמי שייך לבן רואה ערוה אלא דכיון שערותן למטה חשיב לבישת החלוק כהפסקה. שוב נדפס ספר ט"ז ומגן אברהם וראיתי שמגיהים בשולחן ערוך וצריך לומר דאז אין נראית ערותן וכו' וסבירא ליה דבאמת אף בערומה אין לבה רואה ערוה כלל, אלא דמכל מקום נראית ערותה לכך צריכה טוחות בקרקע, עד כאן. ובכל ספרי שולחן ערוך ליתא כן, וכן בלבוש. ועוד תיקשי על רמ"א ביו"ד סימן ר' שכתב שתתכסה בבגדה, אמאי הא אין לבה רואה ערוה, ומשום גילוי ערוה ליכא במים כדלעיל סעיף ב' אלא עיקר כמו שכתבתי. גם דברי ט"ז שסיים שתהא מחבקת או שיהא לבה חוץ למים סותר עצמו, וצריך לומר דלכתחילה דעתו להחמיר כמו שכתב בט"ז ליו"ד, ובזה הארכתי באליה רבה שם וישבתי כל התמיהות שהקשו הט"ז וש"ך שם שדברי שולחן ערוך דהכא והתם סותרים עיין שם ודו"ק, והבאתי מקצתו באליהו זוטא עיין שם. וגם העליתי טעם מנהג הנשים דמברכין על הטבילה במים משום דעל הרוב אין המקוה עמוק כל כך שיהא לבן במים, ובזה מותר כמבואר בסעיף ב', אבל אם גם הלב במים נראה דצריכה לכסות או לחבק בזרועותיה:

ז

[ז] שיכסה לבו. לאו דוקא לבו אלא כל גופו צריך שיכסה ולא נקט לבו אלא איידי דרישא דלקריאת שמע אין צריך לכסות לבו, וכן כתב הב"ח בסימן צ"א מיהו בדיעבד בכיסה ערותו לחוד סגי כדאיתא לקמן:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.