חיי אדם/א/ד
|
< הקודם · הבא > |
דין שאסור בד"ת נגד ערוה (סי' ע"ד ע"ה)
א כתיב ולא יראה בך ערות דבר" קבלו חז"ל שהיא אזהרה שאסור לדבר ד"ת נגד ערוה ל"ש כשערותו מגולה או ערוה מאיש אחר ופשיטא מאשה בין א"א בין פנויה ואפילו קטן בן ט' שנים וקטנה מבת ג' שנים ואפילו מקטן בן יומו יש אוסרין אם לא לצורך מילה:
ב כל גופה של אשה מה שדרכה להיות מכוסה נקראת ערוה ולכן כשמגולה ממנה טפח אסור [א] בדברי תורה אפילו אינו מסתכל כלל בה ואסור לקרות כמלא עיניו אבל פניה וידיה כפי המנהג שדרך באותו מקום לגלות הידי' לא נקרא ערוה כיון דרגילין בזה אין כאן הרהור וכן פרסות רגליה במקום שדרך לילך יחף מותר אבל זרועותיה ושוקה אפילו רגילין בכך כדרך הפרוצות אסור:
ג אפילו אינו מסתכל בה ואפילו מכוסה בבגד דק רק שנראית מתוכה ואפי' יש הפסק חלון של זכוכית בינו לבין הערוה ואפילו היא בחדר אחר כיון שנראית אסור ואפי' אם מעצים עיניו אם הערוה אינו מכוסה אסור שהרי לא נאמר ולא תראה ערוה אלא ולא יראה ר"ל לא יראה הרואה (חי' רשב"א) וכיון שנראית אסור אא"כ מחזיר גופו ופניו לצד אחר ואז אפי' הוא בסמוך לו מותר שהרי אינו נראה לו ובלילה אע"פ שאינו נראה לכל אדם מ"מ אם ביום היה נראה אסור:
ד אע"ג דלענין דברי תורה לא נקרא ערוה אא"כ מגולה טפח היינו כשאינו מסתכל בה אבל להסתכל באשה אפילו באצבע שדרך להיות מגולה כיון שמסתכל בה להנות עובר בלאו דלא תתורו אחרי עיניכם. וגדול עונשו מאוד עד שאמרו אפילו יש בידו תורה ומע"ט לא ינקה מדינה של גיהנם:
ה שערות בנשים ערוה ואסור בד"ת ודוקא מנשואות שיש בהם איסור תורה לילך בגילוי (מדכתיב ופרע ראש האשה מכלל שהיה מכוסה) אבל בתולות שמותרין ודרכן לילך בגילוי ראש מותר. (וצ"ע נכרית כיון שאין מוזהרין לכסות שערן אם דומין לבתולות):
ו קול באשה ערוה דהיינו בשעה שמזמרת אבל דבורה לא מיקרי ערוה ואפ"ה אסור לכוין להנות מדבורה שהרי אפינו בבגדיה אסור להסתכל להנות ומ"מ אם הוא בדרך והוא אנוס כיון דלא מצינו דמקרי ערוה מדאורייתא מותר לקרות ולברך. וע"ז נאמר עת לעשות לה' הפרו תורתך (ב"י בשם מרדכי):
ז כל מה שנקרא ערוה אין חילוק בין נשים אחרות לאשתו דאפילו טפח מגולה באשתו אסור בד"ת ולכן צריך ליזהר בשעה שמניקת ומגלה דדיה דאסור בד"ת וכ"ש מאשה אחרת. וי"א דבשוק אפילו באשתו ובפחות מטפח אסור לכ"ע דקרוב לערוה יותר משאר איברים:
ח אפילו אשה אסורה לקרות ולברך נגד ערות אשה אחרת אבל לנגד שאר גוף של אשה יש אוסרין ויש מתירין (עיין א"ר סי' ע"ה):
ט כיון דערוה בראיה תלי רחמנא ומצינו לשון ראיה בלב כדכתיב ולבי ראה הרבה חכמה ולכן אפילו כשלבש חלוק כיון שאין הפסק בין לבו לערותו אסור עד שיהדק בידיו הכתונ' בין לבו לערו' והעומד במים צלולין והלב הוא חוץ למים יסתכל בחוץ ומות' לברך ולקרו' כיון שערותו עכ"פ מכוס' במים ולבו ברשו' אחר רק שיכס' ראשו דאסו' לברך בגילוי ראש (וע' כלל א' סי' ז') אבל אם גם הלב הוא במים כיון שהוא עם הערו' במים אסור לברך עד שיחבוק בזרועותיו תחת לבו ואם המים עכורין שאין איבריו נראין בהם מותר לקרות והוא בתוכן ובלבד שלא יהיה ריחן רע ולא מהני אם מכסה לבו כ"ז שערותו מגולה אבל כשהערוה מכוסה אע"פי שלבו מגולה מותר ובלבד שיפסיק בינו לערוה (נ"ל דה"ה ברואה ערוה דרך חלון או בגד דק וכיוצא בו כיון שהערוה מכוסה מותר להעצים עיניו ולברך כן משמע סי' ע"ה במגן אברהם ס"ק ט') ויש לסמוך ע"ז באלו דברים שאינו ערוה מה"ת (ועפ"ח סי' ע"ד):
י ודוקא לבו אבל שאר איברים הנראים הערוה מותר ולכן אפילו הולך בלא מכנסי' רק שחוגר עצמו בחגורה על חלוקו להפסי' בין הלב אע"פ שירכותיו רואים הערוה מותר דל"ש ראיה בשאר איברים ובלבד שלא יגע בשרו באמה אבל אם נוגעים בכיס מותר (סי' ע"ד ב"י):
יא היה ישן עם בניו במטה אחד והם מבן י"ב שנה ובת י"א שנה וכ"ש עם אחר ובשר שניהם נוגעין זה בזה צריכין להפסיק ממתניהם ולמטה ולא מהני החזרת גופם זה מזה אבל עם אשתו כוון שהיא כגופו אם מחזירים גופם ופניהם זה מזה מותר ונכון להחמיר גם באשתו (סימן ע"ג):
יב מדכתיב ערות דבר קבלו חז"ל דדוקא דיבור אסור אבל הרהור מותר נגד ערוה ואעפ"כ אם שמע איזה ברכה אע"פ. שמתכוין לצאת בו אינו יוצא דליכא למימר שומע כעונה כיון שאסור לדבר (סי' פ"ה במגן אברהם):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |