כף החיים/אורח חיים/עד

כף החיים ‏ אורח חיים עד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] היה ישן ערום בטליתו צריך לחוץ בטלית על לבו וכו'. פי' דידבק הטלית על לבו כדי שיהא הפסק בין לבו לערוה אבל בל"ה אסור משום דנהי דלבו מכוסה בטלית שעל כל גופו הרי לבו רואה את הערוה ומכוון כנגדם לכן צריך שיכסה לבו או יהא חוצץ בטלית מתחת לבו כדי שיהא הפסק בין לב לערוה. מאמ"ר אות א':

ב

ב) שם צריך לחוץ בטלית על לבו וכו' ואם מכסה את לבו בבגד בפני עצמו סגי אף שאין מדביק על לבו. ל"ח פ' מי שמתו אות קי"ד. א"ר או' א':

ג

ג) העומד בבית ערום והוציא ראשו חץ לחלון שלא יראה ערותו אעפ"י שכיסה לבו בבגד הרי זה לא יקרא כיון שערותו מגולה ונראית בבית אבל הישן ערום בכילה שאינו גבוה י"ט והוציא ראשו חוצה לה וגם כיסה בבגד על לבו אעפ"י שערותו מגולה בכילה ה"ז כמכוסה בטלית שכיון שאין הכילה גבוה י"ט שם כסוי עליה ואינו דומה לבית שהוא חלוק רשות לעצמו וכיון שהערוה נראית בתוכו אסור. מ"א ריש הסי' וסק"ח. ר"ז אות ב' בן א"ח פ' בא אות א' פת"ע אות א'. ואם מוציא גם לבו חוץ לחלון א"כ הרי ראשו ורובו בחוץ והוי כאלו הוא כולו בחוץ. וה"ה אם צואה בבית והוציא ראשו חוץ לחלון אסור לקרות דשדינן ראשו בתר רובו ואם הכניס ראשו לחדר שיש שם צואה אסור ג"כ לקרות דעכ"פ הצואה נגדו. מ"א שם. וכן הסכים הברכ"י או' ב' ודלא כי"א בהגה"ט שכתב דיש לגמגם בדין זה יעו"ש, שע"ת אות א':

ד

ד) אם חבירו ערום אצלו בבית והוא לבוש והיציא ראשו מן החלון נראה דיכול לקרות ולברך לפי דעת מרן ז"ל לקמן סי' ע"ה דין ו', ברכ"י אות ג'. ועיין בדברינו לשם בס"ד:

ה

ה) שם משום דלבו רואה את הערוה אסור. ואין חילוק בין לימוד וסתם ברכה לק"ש אלא בכל אמרו לבו רואה את הערוה אסור ואע"ג דאשכחן מאן דסבר איזה קילא מיהו אינן בדידן ק"ל דלבו רואה את הערוה אסור ונקטינן דאין חילוק בין ק"ש לשאר דברי קדושה. מחב"ר אות א' וכתב דכן משמע מהפוסקים ומדברי מרן ז"ל לקמן סעי' ד' יעו"ש. והביאו זכ"ל ח"א אות ק'. שע"ת שם. וכ"פ בן א"ח שם. ועיין עוד לקמן או' ז':

ו

ו) שם הגהה. וה"ה אם לבו רואה ערות חבירו אסור. כ"כ הטור וב"י. וכתב הב"ח כגון ששנים עומדים במים ולב האחד אינו רואה ערות עצמו לפי שהוא מכוסה בבגד אלא שרואה ערות חבירו שאינו מכוסה נמי אסור לקרות ואע"ג דעיניו חוץ למים ומסתכל בחוץ ואינן רואין את הערוה עכ"ד. והביאו א"ר אות ב' והמ"א סק"א פי' כגון שאין הפסק בין לבו לערות חבירו וכתב הפרמ"ג בא"א אות א' דכוונת דבריו בישנים בטלית אחד רחוקים ואין נוגעים ולבו רואה ערות חבירו וערותו מכוסה בבגד וראשו חוץ לחלוק (ר"ל חוץ לטלית) עכ"ד. וסיבה זה דאזלי לשיטתם בסי' ע"ה סעי' ו' במ"א סק"ט אבל להמחבר שם דעוצם די א"צ לציורים והרב מדשתיק שם אודויי אודי ליה. פרמ"ג שם. ועיין בדברינו לשם בס"ד שכתבנו דיש להחמיר כדעת האחרונים יעו"ש:

ז

ז) שם הגהה. וה"ה אם לבו רואה ערות חבירו אסור. וכן ערות עכו"ם או ערות קטן הראוי לביאה אסור ובכולהו הוי טעמא משום לא יראה בך וכו' לבוש. סו"ב במק"ח אות א'. ומ"ש הלבוש בלבו רואה את הערוה אסור משום לא יראה בך וכו' נראה שהוא אסמכתא כמ"ש לקמן. אח"כ ראיתי שכ"כ פרמ"ג בא"א אות ט':

ז) ודע כי הדין נחלק לחמשה. א' עינו רואה ערותו. ב' לבו רואה ערותו, ג' בגלוי ערוה אעפ"י שאין עיניו ולבו רואה. ד' עיניו רואה ערות חבירו. ה' לבו רואה ערות חבירו. והנה עיניו רואה ערותו או ערות חבירו או של עכו"ם מן התורה אסור מקרא ולא יראה בך ערות דבר וכנראה מברכות כ"ה ע"ב ושבת ק"ן ע"א ודרשא גמורא היא וכ"נ מסתימת כל הפוסקים. באופן כי לאו מן התורה הוא ברואה ערוה וקורא ק"ש או עוסק בד"ת ודבר קדושה אבל הרהור מותר כדמוכח בשבת ק"ן וברש"י שם אלא שומע כעונה אסור בערוה דהוה כדיבור. ומיהו עשה דהיה מחניך קדוש לא קאי אערוה כ"א אצואה משו"ה בערוה די בהחזרת פניו כבסי' ע"ה סעי' ו'. ובצואה יש מחלוקת הרשב"א והרא"ש אי לא יראה קאי נמי אצואה או רק אערוה. ולבו רואה ערותו או ערות חבירו הוא מדרבנן. וערותו מגילה אעפ"י שלבו מכוסה ועיניו אין רואות שמעצים עיניו יש פלוגתא בזה אם הוא דאורייתא או דרבנן והפרש יש דכל שהוא אסור מן התורה בספק חוזר וקורא ואם הוא דרבנן אמרינן ספיקא דרבנן לקולא אלא דאם נאמר הלכה כרבא בתמורה דף ד' ע"ב דאי עביד לא מהני הוי ספק תורה בק"ש כבסי' ע"ז עם ברכותיה כמ"ש כ"ז במש"ז אות א' יע"וש. ועיין מש"ל סי' ס"ז אות א' וסי' ע"ג אות ח':

ח

ח) [סעיף ב'] הרוחץ ערום במים צלולים ורוצה לשתות יכסה בבגד למטה ללבו וכו'. וכן צריך לכסות ראשו משום שאסור להוציא הזכרה מפיו בראש מגילה כמ"ש לקמן סי' צ"א סעי' ג' וכ"כ ח"א כלל ד' אות ט"ו:

ט

ט) שם יכסה בבגד למטה ללבו וכו' פי' דהמים אעפ"י שהם צלולים עכ"פ מהני לענין שלא יהא אסור מחמת גילוי ערוה אלא שעדיין יש אסור משום שלבו רואה את הערוה כיון שהלב עם הערוה במים על כן צריך דוקא כיסוי בגד על לבם. ט"ז סק"א. אבל ראשו כיון שהוא למעלה מן המים שרי כמ"ש בהגהה. מ"א סק"ב ור"ל אבל לעיניו רואות את הערוה לא חיישינן כיון שראשו למעלה מן המים כמ"ש בהגהה סוף הסעי' דאם לבו למעלה מן המים שרי, וכן פי' מחה"ש ועיין פרמ"ג א"א או' ב' ואו' ה' ובדברינו לקמן או' ט"ו:

י

י) שם ודוקא בבגד אבל בידים לא הוי כיסוי. עיין הטעם לקמן אות ט"ז:

יא

יא) שם אבל בידים לא הוי כיסוי. היינו דוקא בידים דידיה אבל אם אחרים מכסים את לבו בידיהם מהני כמ"ש לקמן סי' צ"א סעי' ד' וכ"כ הפר"ח בזה הסי' אות ב' י"א בהגב"י. ברכ"י אות ה' פתה"ד או' ב' שת"ז אות ד'.

יב

יב) שם הגהה. וה"ה אם מכסה ראשו בידיו לא מיקרי כיסוי הראש. נראה דהיינו דוקא לענין שיברך או יוציא מפיו שאר דברי קדושה אבל לענין שלא ישב או ילך בגילוי הראש באקראי קצת די בכיסוי ביד. ט"ז סק"ב. סו"ב אות א' ה"ב אות ג' ועיין מש"ל סי' ב' אות ט"ו ואות י"ז שיש מדקדקים שלא להלוך בגילוי הראש אפילו בבית המרחץ וע"כ כשהולך בבית המרחץ או בבית הטבילה יש לכסות ראשו בידיו כדי שלא ילך ד"א בגילוי הראש. ועיין בדברינו לסי' כ"א או' י"ג:

יג

יג) שם ואם היו המים עכורים וכו' ואם הם צלולין עוכרן ברגליו, מ"א סק"ד בשם תר"ו, וכן הוא בש"ע יו"ד סי' ר', ודוקא במעיין שייך זה אבל לא בכלי שאין בו עפר וטיט, מ"א שם, ר"ז אות ג':

יד

יד) שם הגהה, ואם אין לבו בתוך המים רק למעלה מן המים אף בצלולים שרי, וכ"פ הב"ח, והביאו שכנה"ג בהגב"י אות ד', ומ"ש הפר"ח אות ב' לדחות דין זה כתב עליו הברכ"י אות ו' דהדבר מבואר דאין ראיותיו מכריעות כ"כ דמה שתמה דכיון דאינון מיין צלילן ?סוי לבא והאריך בזה אפשר לומר כי האף אמנם עינא ולבא תרי סרסורי ודינא הוא דתרווייהו בל חזו דבר שבערוה מ"מ לב קיל טפי יעו"ש וסיים וז"ל ומאחר שדין זה מוכח מדברי גאוני עולם הראב"ד והרשב"א ורבינו יונה ורבנן בתראי מור"ם ומהריק"ש והב"ח ודעתייהו קבעוהו להלכה הכי נקטינן עכ"ל, וכ"כ העו"ת אות ד' דהחמירו יותר בראיית עינים מראיית הלב יעו"ש, והביאו א"ר אות ג' יעו"ש, וה"ה הפרמ"ג בא"א אות ה' דלבו רואה רק מדרבנן כל שהוא חוץ למים כהפסקה הוה משא"כ עיניו רואות ד"ת יעו"ש, ועיין בדברינו לעיל אות ז', וכ"נ דעת הער"ה אות ב'. סו"ב במקח אות ב', ר"ז אות ג', ח"א כלל ד' אות ט', חס"ל אות ג', בן א"ח פ' בא או' ב' וכך עיקר:

טו

טו) שם בהגהה. אף בצלולים שרי, אבל עכ"פ יזהר שלא יסתכל בערוה בעיניו כשהמים צלולין. לבוש, עו"ת אות א' סו"ב שם, ח"א שם חס"ל שם, ועיין לקמן סי' ע"ה אות א':

טז

טז) [סעיף ג'] אם האדם מחבק גופו בזרועותיו וכו'. ואעפ"י שאם מכסה לבו בידיו כדי שלא יהא רואה את הערוה לא חשיב כיסוי ביד דכיון דלב ויד חד גיפא אינון אין הגוף יכול לכסות את עצמו אבל לענין הפסק מפסיק אע"ג דחד גופא אינון, ב"י, עו"ת אות ה' מ"א סק"ו, סו"ב במק"ח אות ג', והטעם כתב בל"ח פ' מי שמיתו אות קי"ג דלכך מיקרי הפסקה לפי שהוא עושה מעשה שלא כדרכו שאין דרך האדם לחבק עצמו, כך משא"כ כיסוי בעלמא בידו על לבו הוא דבר רגיל ושכיח תמיד לפיכך אין כיסויו כסוי עכ"ל, והביאו א"ר אות ד' ברכ"י אות ז' מאמ"ר אות ב' מש"ז אות ג', ומ"ש הפר"ח אות ג' דלא ניחא ליה בהאי פיסקא דכי היכי דכתב הרב דלא מהני שמניח ידיו על ראשו או אם יהא חוצץ בהן כנגד לבו משום דהראש והלב והיד חד גוף אינון ואין הגוף יכול לכסות עצמו ה"נ איכא למימר דהגוף עצמו לא מצי למעבד חציצה לעצמו וכ"מ מההיא ברייתא וכג' וכתב והכי נקטינן יעו"ש עיין מ"ש עליו הברכ"י שם וכתב אחרי אשר זו הלכה העלה רבינו יונה בשם רבני צרפת ומרן העלה אותה על שלחנו לכן אני אומר דהעיקר כדברי הראשונים עכ"ל וכ"כ הכס"א אות ג' וכן הסכים המו"ק והביאו יפ"ל ז"ל באות ג' וכ"פ ר"ז אות ד' ח"א כלל ד' אות ט' בן א"ח פ' בא אות ב' והכי נקטינן:

יז

טוב) [סעיף ד'] יש מי שאומר שהנשים יכולות לברך ולהתפלל כשהן לבושות החלוק וכו'. כ"כ מרן ז"ל בב"י משם א"ח והטעם. כתב בשם הנ"ז לפי שערותן למטה מאד ואין לבן רואה את הערוה ולא בעינן טוחות בקרקע אלא כשהן ערומות כדי שתתכסה ערותן עכ"ל וכ"כ הלבוש וט"ז סק"ד וא"כ לפ"ז אם הנשים עומדות במים צלולים ולבן ג"כ בתוך המים מותר לקרות ולברך כיון דמים צלולים חשובים כיסוי לענין ערוה כמ"ש בסעי' ב' וג' ואי משום לבן רואה את הערוה אין לחוש כיון שערותן למטה כן הוא לפי סברא זו' אבל ביו"ד סי' ר' פסק מרן ז"ל כדעת הראב"ד ז"ל דאם המים צלולים עוכרתן ברגליה ומברכת משמע דחייש ללבן רואה את הערוה ואעפ"י שערותן למטה. וכ"כ הלבוש שם הטעם משום דלבה רואה את הערוה יעו"ש וא"כ לפ"ז גם אם הנשים לובשות החלוק אם הם עומדות צריך להפסיק בידם על החלוק למטה מהלב בשעת ברכה ותפלה כדי שלא יהא לבן רואה את הערוה ואין חילוק בזה בין איש לאשה. וכ"פ הב"ח בזה הס' ובסי' ר"ו יעו"ש והביאו עט"ז בזה הסי' או' ב' ונראה שמסכים לדבריו וכ"נ דעת המ"א בסק"ז להחמיר כדעת הב"ח יעו"ש. וכ"נ דעת העו"ת אות ט' ומ"ש הדרישה שם ביו"ד להשוות דעת הא"ח עם הראב"ד ולחלק יצא בין מלבוש למים צלולים דבמים צלולים איכא גילוי ערוה יעו"ש הוא היפך הפוסקים שזכרנו לעיל אות י"ד דחשבי למים צלולים כסוי לענין ערוה יעו"ש וכבר דחו דבריו הט"ז והש"כ שם ביו"ד יעש"ב ועיין ט"ז כאן סק"ד וא"ר אות ו' ועוד עי"ש בט"ז סק"א מה שהקשה על מרן ז"ל מכאן על יו"ד פי' ר' שכתב דצריך עכירת מים יעו"ש אמנם בדברי הש"ך שם נתתרצה קושיא זו שכתב דהראב"ד שכתב שתעכור המים חולק אהא"ח והיינו דכתב המחבר בא"ח דברי הא"ח בשם יש מי שאומר יעו"ש. וא"כ לפ"ז ולפי מה דקיי"ל היכא שסותם מרן ז"ל וכותב יש מי שאומר דדעתו לפסוק כסתם כמש"ל ס' י"ג אות ז' צריך להחמיר כמ"ש ביו"ד ובפרט דדין זה לא נפיק מפלוגתא כנ"ז וע"כ יש להחמיר ולהשוות אשה לאיש בענין זה דאם המים צלילים צ" "ל כרב הונא. ב"י סי' ר"ו. ומ"ש המ"א שם סק"ה להשיג על דין זה עיין מ"ש עליו הא"ר בזה הס' אות ה' וסיים להלכה קיי"ל דעגבות יש בהם משום ערוה כש"ס דילן דמוקי לה בפנים טוחות יעו"ש, ועיין עוד לקמן סי' ע"ה אות ל' ובסי" ר"ו על סעי' ג' בס"ד:

יט

יט) [סעיף ה'] שאר אבריו רואים את הערוה מותר אבל אם איזה מאבריו נוגע וכו'. אסור לקרות וכו' והוי יודע למ"ש הפר"ח בסי' ע"ג דאם קרא יצא דרק מטעם הרהור ולא מכוין שפיר ה"ה כאן באבריו נוגע בערוה יראה דיצא. פרמ"ג א"א או' ט' ועיין בדברינו לעיל סי' ע"ג אות ח':

כ

ך) שם צריך להפסיקן בבגד או להרחיקן וכו' בשאינו לבוש מכנסיים, ב"י בשם א"ח. לכן עכשיו שכל העולם לובשים מכנסיים אין ניהרין בזה שסומכין על טעם זה. בי"ד סי' מ"ג. י"א במ"ב בהגב"י אות ב':

כא

כא) שם בענין שלא יגע הגיד בהם ומשמע לי דלא מיקרי ערוה לענין זה אלא הגיד עצמו דאי נגע בידיו אתי לידי הרהור ומפני הידים גזרו בשאר אברים אע"ג דלא אתי בנגעיתן לידי הרהור אבל בנגיעה דכיס לית לן בה דאפי' אי הוה נגע בה בידיו לא אתי לידי הרהור. ב"י לבוש. פרישה אות ה' עו"ת אות י"א. א"א שם. ר"ז אות ו' ח"א כלל ד' או' יו"ד. שת"ז אות ט"ז. ודלא כמ"ש י"א בהגב"י בשם מהר"ם טיוולי ז"ל דאין לחלק בדין זה בין גיד לכיס ותרווייהו אסירי יעו"ש, וכ"כ הרה"ג בן א"ח ז"ל פ' בא אות ג' דבכיס של הביצים אין לחוש אם נוגע בירכותיו ואעפ"י דגם כנגד הכיס אסור לקרות בלא כיסוי משום דלא יראה בך וכו' עכ"ד, ועיין לקמן סי' ע"ה אות י"ג:

כב

כב) [סעיף ו'] היתה טליתו חגורה על מתניו וכו'. מותר לקרות וכו' לפי שאינו מדבר לפני המלך משא"כ בתפלה שצריך לעמוד באימה וביראה ולראות עצמו עומד לפני המלך ומדבר עמו, ב"י, ט"ז סק"ה, ר"ז אוח ז', וכיון שכן צריך האדם ליזהר להוציא התיבות והאותיות כתקנן ובכוונה גדולה ובפרט כשמוציא איזה שם משמות הקדושים מפיו יאחזו רעד אשר הוא ילוד אשה היום כאן וכו' רמה ותולעה ובשר סרוחה איך ידבר לפני מלך רם ונשא בלי כוונה וטהרת מחשבה אשר מלאכים גדולים רמים וקדושים כשהם מקדישים רועדים ומתרגשים ומתרעשים מאימתו ית' וק"ו בן בנו של ק"ו צריך האדם ליקח לנפשו בשעה שהוא מתפלל ומתחנן לפני המקום בוחן לבות וכליות וצורף מחשבות שצריך לאומרם באימה ורעדה גדולה והחי יתן אל לבו כי לא דבר רק הוא אלא דברים העומדים ברומו של עולם:

כג

כג) שם מותר לקרות וכו'. אנו שיש לנו מכנסיים אין לחוש אם אינו חגור אזור. שה"ג אשר סביב המרדכי בשם תוספות רבי יהודה בשם רש"י ז"ל. כנה"ג בהגה"ט. וכ"כ הא"ח דף י"ד ע"ב דלענין ק"ש ושאר ברכות אין לחוש לחגורה רק שיהיו לו מכנסיים יעו"ש והביאו יפ"ל אות ד' ועי"ש. וכן הוא לקמן סי' צ"א סעי' ב'. וכ"כ קיצור ש"ע סי' ה' אות י"ז. אמנם השמ"ח על יו"ד סי' א אות ל"ח כתב דיש ליזהר אפילו אם הולך במכנסיים תחת כתנתו והטעם כתב בתב"ש אות ע' דאע"ג דמפסיק האבנט של המכנסיים הקשור על בשרו אין בזה די שלבו רואה ערותו דרך עליו דרך חתוך המכנסיים יעו"ש. וע"כ יזהר כל אדם ליתן דעתו תמיד לקרב חתוך המכנסיים זה אצל זה כדי שלא תראה ערותו משם כי לפעמים יבא האדם לומר דברי קדושה בפיו בלא חגורה וסומך על המכנסיים ובפרט בימי הקיץ במקומות שיש להם חמימות הרבה ויושבים ולומדים בלא חגורה או במקומות שדרכם לילך תמיד בלא חגורה כמו ערי הודו וכיוצא שצריך ליזהר הרבה בזה. ועיין מש"ל סי' מ"ו אות כ"א. ולקמן על סי' צ"א סעי' ב'. בס"ד:

כד

כד) שם אבל להתפלל אסור עד שיכסה את לבו. לאו דוקא לבו אלא כל גופו צריך לכסות ולא נקט לבו אלא איידי דרישא דלק"ש א"צ לכסות את לבו קאמר בסיפא דלתפלה צריך לכסות את לבו ואה"נ דה"ה כל גופו צריך לכסות. ב"ח סי' צ"א. א"ר בזה הסי' אות ז'. מש"ז אות ה'. יפ"ל אות ה'. וכתב שם המש"ז דכל מה שהמנהג שלא לעמוד בפני השר כך ה"ה בתפלה. ועיין מ"א סי' צ"א סק"ה. מיהו בדיעבד בכיסה ערותו לחוד והתפלל יצא. כמ"ש סי' צ"א סעי' א' א"ר שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---