אילת השחר/שבת/קנא/ב

אילת השחר שבת קנא ב

דף קנ"א ע"ב

או בארוכות המטה. בשו"ע (סי' שי"ג ס"ז) כתב דארוכות המטה הם כלי, אבל רש"י כאן וגם לעיל (דף מ"ג א') פירש על ספסל שהוא כלי, ועל ארוכות לא פירש כן. ובאמת בסברא נראה דארוכות המטה בפני עצמם הם לא כלי, אלא קרש בעלמא. והא דאינו מוקצה הוא משום שעתיד לחזור ולהתחבר.

קרקע בקרקע מחלפא. ופירש"י אע"ג דמרחץ רצפת אבנים הוא. צ"ע מנלן שהיה שם רצפת אבנים, דלמא היה קרקע חול שבו אסור מעיקר הדין שמא ישוה גומות.

ומניחין על כריסו כדי שלא תפוח. ורש"י הוסיף שכריסו של מת נופחת ונבקעת. וכן איתא בהמשך הגמ' דכריסו נבקעת. והיינו דאם רק היה מתנפח לא היה בזה כ"כ בזיון, ורק משום שנבקע והפרש יוצא לחוץ הוי בזיון.

דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו כיון שמת אדם בטל מן המצות. משמע שזה כל הסיבה שאין מחללין עליו. וצע"ק דהא חזינן שרבי הוציא בני ביתו בקידוש (כתובות ק"ג א'), והביא שם הגרעק"א מספר חסידים שהצדיקים הגדולים חיים ופוטרים בקידוש, ואין שייך בהם במתים חפשי, וכי על כאלו צדיקים אין מחללים שבת במיתתן, והרי דוד מלך ישראל ודאי לא היה פחות צדיק מרבי, ומ"מ מבואר כאן בגמ' שאין מחלליו עליו את השבת.

וכל הישן בבית יחידי אחזתו לילית. בשעה"צ (סי' רל"ט ס"ק י"ז) פסק דאם חדרו פתוח לחדר שיש שם עוד אנשים אין חשש, ואם דלוק נר בחדר סומכים רבים על מה שאמרו בברכות (דף מ"ג ב') אבוקה כשנים, וסוברים שמועיל גם לזה, [והחזו"א חשש, ולא רצה לסמוך על הסברות להקל] ונראה דבאשה אין חשש כלל שתישן יחידית (דלילית גורם הוז"ל).

לא זכות ולא חובה. ופירש"י לא דבר לזכות שכולם עשירים ולא חובה לאמץ לב ולקפוץ יד. העירו, דלפירש"י משמע שרק זכות צדקה לא יהיה, אבל שאר מצות שפיר יהיה אפשר לקיים, וא"כ למה המה ימים אשר אין בהם חפץ, הא די במה שאפשר לקיים מקצת מצות.

על מדה זו. ופירש"י שלא יבוא לידי עניות. ולא אמר שיהיו עשירים, דפעמים שהעשירות גורמת קלקול.

שאם הוא לא בא בא בנו כו'. משמע שרק עד דור שלישי יתפלל. ואפשר שאחר שלשה דורות כיון שאין רחמיו עליו אין מועיל כ"כ תפלה, והוא כעין דבר שלא בא לעולם שא"א להתפלל עליהם, וכעי"ז פירש בעיון יעקב. ובברכת התורה אומרים ונהיה אנחנו וצאצאינו, ופירש המג"א (ריש סי' מ"ז) דהכונה לכל זרעו אחריו, ולכן אין צריך להוסיף ולומר וצאצאי צאצאינו, משמע שמתפלל עד סוף הדורות. והב"ח (שם) פירש דהכונה לג' דורות, דשוב אין התורה פוסקת מזרעו כדאמרי' בבבא מציעא (דף פ"ה א') ולמדוהו מקרא דלא ימושו מפיך ופי זרעך וזרע זרעך, ולפי דבריו לא מצינו תפילה על אחר ג' דורות.

אהדורי אפתחא לא מיהדר. היינו שאינו מגיע לכזה מצב שצריך לחזר על הפתחים, ומהרש"א לא פירש כן. וכאן המדובר על מי שמחזר על הפתחים עבור עצמו, שבזה יש דרגות בעניות, אבל עבור אחרים או עבור ישיבה שיש לו, ע"ז לא נאמר.

גלגל הוא שחוזר בעולם. צ"ע דהרי אין עניות בלא חטא, ועיין מהרש"א שפירש דהוא גזירה מלפניו ית', ואפי' בלא חטא, ועוד שתלוי במזל, כדאמרי' במו"ק (דף כ"ח א') דמזוני במזלא תליא, ואע"פ שאמרו (לקמן קנ"ו א') אין מזל לישראל, מדריגות מדריגות יש בזה, ועי' בתוס' שם.

כל המרחם על הבריות. משמע דמרחם אפי' על בעלי חיים, שגם הם בכלל בריות, ולא רק אם מרחם על בני אדם. ובבבא מציעא (דף פ"ה א') חזינן שרבי נענש על שלא ריחם על העגל, ולאידך גיסא כשריחם על העכברים ריחמו עליו מן השמים, וכן נראה בתומר דבורה (פרק ג'), ומה שאמרו בגיטין (דף ס"א א') דמפרנסים עניי גויים עם עניי ישראל משום דרכי שלום, ולא אמר משום דהוי בכלל כל המרחם על הבריות, דשם קמ"ל שגם על גוים יש לרחם אע"פ שיש בו לא תחנם. ועיין בספר שערי קדושה למהרח"ו (חלק א' שער ה') שכתב שיש לאהוב אפי' גוים, והעירו, מדאמרי' בע"ז (דף ח' א') דסתם גוים אין מעלין מן הבור, ואם צריך לרחם עליהם ולאהבם למה אין מעלין אותם. ועיין במרדכי שם (סי' תתי"ד) שפירש דהוא דין מיוחד בהצלת נפשו של גוי דדמי למיילד בן לעבודה זרה. ובבבא בתרא (דף ח' א') איתא דרבי לא רצה לזון עמי הארץ, ולכאו' מה גרע עם הארץ מגוי ובהמה. ואמנם שם פירש המהרש"א שרבי חשש שאם יתן לעמי הארץ יחסר לתלמידי חכמים.

אמר שמואל האי דמעתא עד ארבעין שנין כו'. אפשר דעצה טובה קמ"ל שלא יבכה אחר מ' שנין.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א