אילת השחר/שבת/קמו/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
רשב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
חתם סופר
אילת השחר

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png קמו TriangleArrow-Left.png א

דף קמ"ו ע"א

ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי. צ"ע דהרי גם כשאינו מכוין לעשות כלי במציאות נעשה כלי, ולמה המחשבה משנה את הדין. וברש"י כתב שלא יתכוין לנוקבה יפה בפתח נאה, ומ"מ משמע שאין חילוק במציאות בין מתכוין לשאינו מתכוין, והכל תלוי בכונה. ובמפיס מורסא שחילקו אם מתכוין לעשות לה פה או לא (לעיל ק"ז א'), שם מכוין לעשות לה פה היינו שניכר מתוך מעשיו שהפה משמש להכניס ולהוציא והוי חילוק במציאות, ועיין משנ"ב (סי' שכ"ח סק"צ) ושער הציון שם שפירש דאפי' אם עשה פתח מתוקן כל שאינו מכוין לכך אינו בכלל מלאכה, והענין צ"ב, דהא פשיטא שמי שעושה כלי גמור אין נפקותא אם מכוין לעשות כלי או לא, דסו"ס הוא עשה כלי, ולמה בפתח דמורסא והכא מפלגינן בין מכוין לאינו מכוין, וכעי"ז מקשים על דברי התוס' לעיל (דף ע"ג ב') שתלו אותה פעולה שמשתנה כפי כונתו.


וחכמים מתירין. ופירש"י דאין דרך פתח לחבית בכך. ויל"ע דהרי בעלמא כל דבר שאין דרכו בכך אע"פ שאינו אסור מן התורה, עכ"פ יש בו איסור דרבנן, והנה בהא דתנן שובר אדם את החבית לאכול הימנה, פירש"י דאין במקלקל שום איסור. והר"ן הקשה עליו דודאי יש איסור דרבנן, אלא הכא משום צורך שבת התירו איסור דרבנן. ולפ"ז אפשר דגם הך בבא הוא היתר לצורך שבת.

והנה לדעת הר"ן אע"פ שיש בו איסור דרבנן, מ"מ הפירות שבחבית אינם אסורים משום מוקצה, דאפי' לרש"י בביצה (דף ל"א ב') שדבר שא"א להגיע אליו בלי לעבור איסור דאוריי' הרי זה מוקצה, היינו דוקא באיסור דאורייתא, אבל אם רק מעכב איסור דרבנן לא הוי מוקצה. ובשם החזו"א מטין שאמר שאם פתחו קופסת שימורים (קאנסערוון) המאכל שבתוכו הוא מוקצה, והיינו כשיטתו (סי' נ"א ס"ק י"א) דיש איסור תורה על פתיחתו. ואולם אם שכחו לנתק המאור שבמקרר מהאלקטרי (חשמ-ל) וכשיפתח הדלת ידלק האור ע"י האלקטרי (חשמ-ל), אין המאכלים שבתוכו מוקצה כי י"ל דלא חשיב שמעכבו איסור תורה, כיון דיכול לפותחו פתיחה רגילה ע"י מתעסק דקטן, משא"כ בפתיחת קופסת שימורים, ואף שגם הקופסת שימורים אפשר לפתוח ע"י קלקול, אינו עומד להפתח בצורה כזאת.


ואם היתה נקובה לא יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח. פשטות הלשון נראה דהוי ודאי ממרח, ואינו רק מפני גזירה שמא יבא למרח, וכדקאמר נמי בסמוך חוששני לו מחטאת. והיינו משום שהדרך כשסותמים חבית עם שעוה ממרחין אותה. והנה חזינן שלא אסרו ליתן שעוה משום תיקון הכלי, ואפי' בנקב שכנגד היין אין בו איסור מתקן ממש, אלא משום דמחזי כמתקן כמבואר לעיל (דף קל"ט ב'), ונראה דכל סתימה שאינה יכולה לקבל את החמין לא חשיב שהכלי סתום, ועדיין נחשב שבור, עיין כלים (פ"ג מ"ז). ונראה דגדר "חמין" אין הכונה ליד סולדת בו, אלא כפי הרגילות של השימוש בכלי זה, ואם הדרך ליתן בו מים יותר חמים משיעור יד סולדת בו, צריך שיוכל לקבל אלו החמין.


מביא אדם את החבית של יין ומתיז ראשה בסייף ומניחה לפני האורחים בשבת ואינו חושש. צ"ב למה הוסיף "ואינו חושש" אחר שכבר התיר הדבר.


לפיתחא קמיכוין ואסיר. יל"ע איך אפשר להסתפק דבר כללי על כל האנשים שבעולם, וכי א"א שאחד מתכוין לפתח והשני מכוין לעין יפה. וגם איך רב ששת פשט להו דבר כללי. ועוד האם משום סברת רב ששת יתחייב מיתה, וכי אינו יכול לומר שלא התכוין לזה.


אבל מן הצד. ופירש"י שאינו רוצה לפותחה למעלה שלא יפול עפר או פסולת ביין. צ"ב מהו עפר ומהו פסולת, וכי עפר אינו כלול בפסולת.


ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחילה. עיין משנ"ב (סי' שי"ד ס"ק י"ט) שדעת רוב הפוסקים דאפי' שסתם חבית של עץ מהודק הסתימה בחוזק מותר לפותחו בשבת, וצ"ב אמאי לא חשיב כעושה נקב בתחלה.


משום לול של תרנגולין. יל"ע אמאי אמר משום לול של תרנגולין, ולא אמר בסתמא שהוא גזירה אטו נקב העשוי להוציא ולהכניס. דהא לול של תרנגולים נמי עשוי הוא להכניס ולהוציא כדמפרש ואזיל. ועיין תוס' לעיל (דף ק"ב ב') שפירשו טעמא דשמואל דס"ל דנקב בלול של תרנגולין אין חייב עליו משום בונה, דהוא משום שאינו עשוי להכניס ולהוציא, חזינן דענין "מוציא הבל" אינו כ"כ בגדר להוציא, ולפ"ז א"ש הא דגזרי' אטו נקב בלול של תרנגולים, ולא אטו נקב בעלמא העשוי להכניס ולהוציא.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א