אילת השחר/שבת/קמה/ב

אילת השחר שבת קמה ב

דף קמ"ה ע"ב

לעדות אשה. ופירש"י [וכ"ה בגמ' גיטין ל"ג א'] וכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה. והיינו דלמפרע אינה אשת איש. ויוצא דבכל מקום שרבנן הפקיעו הקדושין [כגון בגיטין שמן הדין פסולים ורבנן הכשירום, עיין גיטין ל"ג א'], האשה למפרע אינה גרושה, ותהא מותרת לכהן. [ועי' תוס' גיטין שם ד"ה ואפקעינהו].

לעדות בכור. יש להסתפק אם עדות בכור הוא נחשב כממון או כאיסורים, דלכאו' נידון של בכור הוא איסורים, אך כיון שיש בו נפק"מ לממונות שהבכור ניתן לכהן לכאו' הוא כממונות, ואמנם כיון שמן התורה אפשר לשוחטו ע"פ מום זה, רק הוא קנס דרבנן (בכורות ל"ה א') לכך הקילו בו ע"י עדות אשה.

וקולייס האיספנין. בענין שריית הערינג בחמין, עיין משנ"ב (סי' שי"ח ס"ק ל"ו).

תרנגולתא דרבי אבא. ופירש"י שורה אותה ימים רבים בחמין לימחות מאליה, ונראה דאין לזה דין משקה אלא דין אוכל, דלא גרע ממשקה קרוש שנחשב אוכל. (עיין חזו"א טבול יום סי' ד' ס"ק י"ט).

כגון תרנגולתא דר' אבא. בשו"ע סי' שי"ח ס"ד כתב דביבש אין בישול אחר בישול ומותר לשרותו בחמין בשבת. ומבואר במג"א סק"מ [והובא במשנ"ב ס"ק ל"ג] שהנותן דבר מבושל יבש לכלי ראשון אפילו שחוזר ונעשה לח הר"ז ג"כ מותר כדבר יבש דאין בישול אחר בישול, ולמד כן מתרנגולתא דר' אבא שנותנה בחמין והיא נימוחה. וצריך טעם דהא כיון שנמס הוי לח ואז נמצא דמבשל לח, ובלח יש בישול אחר בישול, ולמה יהי' מותר כשברגע הנתינה ע"ג האש הי' יבש.

ואפשר דכיון שברגע הנתינה על האש הוא יבש דאז אין בישול אחר בישול לכן מה שאח"כ נעשה לח ומתבשל זה כבר מכח שני ולא נקרא שמבשל מכחו. והיינו דבאמת הא כל בישול הוא גרמא שהוא רק הניח ע"ג האש והבישול נעשה מאליו, אלא דמ"מ חייב מפני שכך היא צורת המלאכה של מבשל, אבל כאן שברגע הנתינה ע"ג האש לא הי' בצורה הרגילה של מלאכת מבשל דהא הוא יבש שאין בו בישול אחר בישול, א"כ מה שמתבשל אח"כ כשנמס ונעשה לח זה כבר כח שני ולא נקרא שמבשל בכחו.

בר תלתא טרפי. ופירש"י בן ג' שנים. הא דקרי לבר ג' שנים בלשון "טרפי", עיין רש"י לעיל דף קכ"ט א'.

איתנסי. יל"ע אם דבר כזה טעון ברכה, דהנה חזינן שבא"י היו אוכלים מזה לרפואה, ואפשר דאותם שנמאסים מזה אין מברכין עליו, כדין אוכלין שאין ראויין לאכילה. (עיין אדר"נ פרק כ"ו ה').

כל בריחי מערבא. משמע שמועיל לכל המחלות. ומסתמא בזמנינו אינו מועיל, שנשתנה הטבעים.

הדיח מאי. ופירש"י קולייס. הא דפירש קולייס טפי משאר קלי הבישול שהוזכר במשנה, כגון מליח ישן, אפשר דרש"י הזכיר אחד מהם, מיהו צ"ע אמאי נקט האחרון שהזכיר התנא דמתני'.

אף אנן נמי תנינא. צ"ב דהרי ספק הגמ' היה אמתני' גופא אם חייב חטאת או שהוא איסור בעלמא, ומה מוכיח ממתני'.

מפני מה עופות שבבבל שמנים. יש להסתפק אם שאלות אלו הם בכלל ד"ת, או שהוא שיחת חולין של ת"ח. והנה מדאמר להלן אם הדבר ברור לך כאחותך אומרהו כו', משמע לכאו' שהוא תורה, אך אינו מוכרח, דאפשר שגם במילי דעלמא אין להשיב אם אין ברור כאחותך.

ציצין ופרחים. ופירש"י ציצין צמחין. צ"ב כפל הענין של ציצין ופרחים, גם צ"ב מה המעליותא בצמחין, ובשלמא פרחים הוא דבר יפה, אבל צמחים סתם אין בהם נוי.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א