אילת השחר/שבת/קמו/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
רשב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
חתם סופר
רש"ש
אילת השחר
שיח השדה

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png קמו TriangleArrow-Left.png ב

דף קמ"ו ע"ב

בית סתום יש לו ד' אמות. הנה הא דחצר מתחלקת לפי פתחיה הוא ענין של ממונות שיש אומדנא שחבירו נותן לו בחצר כפי הפתחים שיש לו, וא"כ משם א"א להוכיח כלל דפריצת פצימיו היא מבטלת ממנו שם פתח, דשם הכל תלוי באומדנא, והראשונים כתבו בהדיא דמדמי דין חלוקת חצר לסתימת חבית, עיין שיטה להר"ן.


מהלך בהן ואינו חושש. הנה במי שעובר באמת המים לקבל פני רבו צריך לעשות היכר שלא יבא לידי סחיטה, עיין יומא (דף ע"ז ב' וברא"ש שם), וצ"ע אמאי במי שנשרו כליו במים לא אמרו שצריך היכר זה.


מהו דתימא נגזור. יל"ע דהרי חז"ל לא גזרו, ומהיכי תיתי שנגזור. והנה ידוע דעת החזו"א שכל דבר שנראה להחכם שהמכשול קרוב וראוי לגזור יכול לגזור ולאסור ולא צריך דוקא גזירה ותקנה של תנאים וכדו', [עי' חזו"א או"ח סי' ס"ב כ"ו ד"ה מדברי הר"מ], וזהו שאמר כאן דסד"א שכיון שהמכשול קרוב צריכים לגזור בדור זה, קמ"ל דלא.

ובאמת שבפרט זה יש להתבונן בהא דמצינו שב"ש גזרו כמה גזירות, וב"ה לא גזרו, ואנן נקטינן כב"ה שאין גזירה, ולכאו' הרי ב"ש היו חכמים גדולים, ולהם היה נראה צורך לגזור, ואף דב"ה לא נראה להם צורך לגזור, עכ"פ אין להם סברא שלא לגזור, אלא דלא ראו צורך לגזור, ומדוע לא סגי במה שב"ש נראה להו לגזור.


אבל לא כנגד העם. ופירש"י שיחשדוהו שכבסן. צ"ע למה יחשדוהו, הרי צריך לדון לכף זכות, ומסתמא לא יחשדוהו בעבירה, והא חזינן שמי שיש לו כביסה שטוחה לייבש כנגד החמה בשבת, שאי"צ להורידה מפני החשד שמא כבסן בשבת, דודאי יאמרו שתלוי מע"ש, וא"כ ה"נ כשתולה בגדים רטובים יאמרו שנרטב מע"ש, ולמה יחשדוהו באיסור. וכן קשה בכמה מקומות בש"ס, ובכללם לעיל (דף כ"ג א') גבי נר חנוכה, וחזינן שזו תכונה קיימת אצל בני אדם שחושדים אחרים, ומ"מ נראה שמי שעושה דבר שעי"ז עלולים לחשוד בו, אינו עובר בלאו דלפני עור לא תתן מכשול, כיון שאינו ברור שיחשדוהו, ולא דמי להא דמקשינן בקדושין (דף ל"ב א') ודלמא רתח וקא עבר על לפני עור לא תתן מכשול, דשם יותר מצוי שירתח.


תנאי היא. והיינו דרב פסק כר"א ור"ש ודלא כת"ק וסתם מתני'.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א