אילת השחר/שבת/קמה/א
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות תוספות רי"ד רמב"ן רשב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש |
משקה הבא לאיבוד. ופירש"י שהאור שואבו ושורפו. והנה בלי ספק שהנחתום שטח הככרות בענבים אלו הוא משום צורך, וכנראה שנותן צבע לפת, וכפי שרגילים גם בזמנינו למשוח הפת במשקה כדי שיהא לו צבע, ומ"מ חשיב הולך לאיבוד, כיון שעיקר המשקה נאבד וכלה.
האלקים. צ"ב למה הוצרך להשבע, ואפשר דבלא"ה לא יאמינו לו. ושבועה בחנם אסורה כמשאחז"ל (עיין במ"ר פכ"ב א'). ומדקבעה רב אשי בתלמוד משמע דדבר חשוב הוא, (ועי' יבמות דף ל"ג א').
עיני ראו ולא זר. לכאו' שמע באזניו ולא ראה בעיניו.
לגופן מותר. במשנ"ב (סי' ש"כ ס"ק נ"ה) כתב שהסוחט שערו אסור מדרבנן, אף שהוא משקה מבחוץ ואינו צריך לו, ונראה דדוקא כשרוצה לאכול את הירק שרי, דאין זה סחיטה אלא תיקון הפרי לאכילה, אבל בשיער כיון שאינו אוכל את השיער, שפיר חשיב שסוחט את המים, וכאילו הוא צריך למים.
למימיהן פטור אבל אסור. ופירש"י אטו זיתים וענבים. לכאו' הוא כגזירה לגזירה, דהרי אפי' המשקה שלו עצמו אין בו איסור תורה, רק מדרבנן, ובמים הבלועים בו מבחוץ הוי עוד דרבנן.
ושלקות בין לגופן בין למימיהן מותר. ופירש"י למימיהן לאו משקה נינהו אלא אוכל. לא נתפרש מ"ט בכבשין לא נעשה אוכל ובשלקות כן.
נעשה כמי שסחט זיתים וענבים. הלשון צ"ב, מהו "נעשה", הרי לר' יוחנן הוא איסור תורה ממש ומהו נעשה. והנה להלן תנינן דבר תורה אינו חייב אלא על דריסת זיתים וענבים בלבד, ולכאו' הא לא אתיא כר' יוחנן, דלדידיה חייב אפי' בכבשים ובשלקות, ועיין תורי"ד שכתב דשפיר אזיל אף לר' יוחנן.