אילת השחר/שבת/קלח/א
מדרבנן היא שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. ברש"י נראה שהוא ענין עובדין דחול, וצ"ע דודאי לא אסרינן כל דבר שעושים בחול משום עובדין דחול, והרשב"א הביא בשם רש"י דהאיסור הוא גזירה שמא יבא לשמר כדרכו, וזה איסור תורה, אך אינו כפשטיה דגמ' [ובמג"א סי' שט"ו ס"ק י"א הביא תשובת הרמב"ם דהטעם שלא יעשה כדרך שעושה בחול משום גזירה שמא יבוא לשמר, וא"כ אין סתירה בין הדברים, ועי' מש"כ בביאור הגר"א סי' שט"ו ס"ה בשיטת רש"י].
וכסא גלין. רש"י מפרש שהוא גזירה שמא יתקע. והנה בגמ' לא הוזכר מידי שזהו יסוד האיסור, ואפשר שכך קיבל מרבו, או אפשר שפירש ע"פ מה שנראה לו, [ובמצפה איתן כתב שהי' לרש"י הכרח לפרש כן עיי"ש].וצ"ע אם כל פירושיו הוא כפי מה שקיבל, או כפי מה שנראה לו, ועיין בפירושו ליחזקאל (פרק מ"ב ג'). [וידוע (מש"כ בספר שם הגדולים להחיד"א מערכת גדולים ערך רש"י) שר"ת אמר שכפירוש זקני על הש"ס יכולני לעשות, אבל כפירושו על החומש איני יכול לעשות, משמע לכאורה שרש"י פירש הכל מסברתו, ולא נראה].
מי איכא מידי דרבנן מחייבי חטאת ורבי אליעזר שרי לכתחילה. יל"ע דהרי בכורתין עצים לעשות פחמין לעשות סכין למילה בשבת, ר"א מתיר לכתחילה, ולחכמים חייב חטאת (לעיל ק"ל א'), ואפשר דשם הוא במעשה פרטי של מילה, וכאן פליגי בעיקר המלאכה, ועי' מה שתירץ בשיטה להר"ן. ומה שתירץ בריטב"א.
רבה אמר משום בורר ר"ז אמר משום מרקד. יל"ע דא"כ איך יתחייב המשמר, הרי כיון שיש מחלוקת למה הוא דומה, זה גופא סיבה לפוטרו, שהמותרה היה סבור שדומה למלאכה השניה. ועיין אילת השחר ב"ק (דף ב' א' בתוד"ה ולר"א). והנה אמוראים אלו חידשו מסברא דנפשייהו למה הוא דומה, ועפ"ז מחייבין, ועיין גיטין (דף י"ט א') דשם אמר ר' יוחנן מפני שאנו מדמין נעשה מעשה, דלא פשיטא ליה סברתו. וחזינן בגמ' חולין (דף מ"ד ב') דבהמה שהורה בה חכם מסברא יש מעלה וחסידות שלא לאוכלה, הרי דסברא אינו דבר מוחלט. אמנם עי' כתובות כ"ב דמבואר דסברא הוי דאורייתא.