אילת השחר/שבת/צג/א
מסייע אין בו ממש. דין זה הוא גם בשאר דיני התורה, אבל הא דזה יכול וזה יכול פטור הוא רק בשבת [וחייבי כריתות] דזה ילפינן לה מבעשותה דכתיב בחיוב חטאת. ולפ"ז בשאר דיני התורה אם שנים עשאוה ביחד וכל אחד יכול לעשותו בפנ"ע חייבין, וכ"כ בספר "מקור חיים" לבעל הנתיה"מ (סי' רס"ו) דשנים שבישלו יחד בשר בחלב חייבין. ועיין כלאים (פ"ה מ"ג) דרוכב ומנהיג בכלאים לוקין שניהם. הרי דשתים שמנהיגים כלאים חייבים.
והנה בב"ק (דף י' ע"ב) איתא דשני בני אדם שהכו אחד והרגוהו פטורין, וילפינן זה מהפסוק שנאמר כל נפש, ושם מיירי כשהכוהו בזאח"ז או בבת אחת וכל אחד מכהו במקל נפרד, אבל אם שני בני אדם מכים במקל אחד כתב הרשב"א בב"ק (דף נ"ג ע"ב) דשניהם חייבין.
ובחולין (דף ל' ע"ב) שנינו דשני בני אדם ששוחטין ביחד שחיטתן כשרה, ואין להוכיח מזה דבשאר דינים אם עשאוה שנים הוי מעשה, דשאני שחיטה שאינה צריכה להתייחס לאדם, וכל שבא מכח גברא הוי שחיטה, יעוי' הסוגי' דחולין דף ל"א א' ובתוס' סנהדרין דף ע"ז א'.
מפני שיכולה לעמוד על שלש. פי' ולהכי הוי רק מסייע ואין בו ממש. וצ"ע דהא גם אם מסייע יש בו ממש הרי אינו נושא רוב הזב ואיך יטמא.
והנה כל הענין צ"ב, דהרי סו"ס הבהמה עומדת על הטליות והזב עליהן, וכי אין הזב ע"ג טליות, ולמה נידון כמסייע, ועיין תוס' רי"ד.
ותוס' כתבו דמיירי שהבהמה עומדת, אבל אם הולכת כולם טמאים, דאין הבהמה יכולה לעמוד על שתים, וצ"ע דהא גם לענין עמידה אינה יכולה לעמוד על ג'.