חתם סופר/שבת/צג/א

חתם סופר שבת צג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

זה עוקר וזה מניח כ' תוס' ד"ה חד דהוה ס"ד לחייב אהוצאה בלי הנחה. פי' אי לא הוה כתיב קרא אבל השתא דאהנחה קפיד קרא הוה הנחה טפי חיוב חטאת מעקירה עיין לעיל ג' ע"א תוס' ד"ה פטורי וכו' ע"ש וק"ל:

הי מינייהו מחייב אמר רב חסדא זה שיכול. נראה מפירש"י דהשאלה הי' הי מינייהו דאפשר שהיכול חייב ולא שאינו יכול דהוא רק המסייעו וי"ל נמי בהיפוך דאינו יכול חייב דאורחי' בהכי שישתתף אחר עמו במלאכתו משא"כ היכול דלאו אורחי' ודלא כמ"ש תוס' דמיירי שזה נמי יכול אלא שנושא הקורה בענין זה שאינו יכול כגון באצבעו. דלפ"ז גם האינו יכול לאו אורחי' ופשיטא שא"א לומר שהוא חייב והיכול פטור מש"ה הוצרכו לדחוק בד"ה הי מינייהו וכו' לא בעי למימר וכו'. אך רש"י מפרש כפשוטו שאינו יכול ממש והוה איהו אורחי' ואותו שיכול לאו אורחי' לנושאו בשותפות ואיכא סברא לכאן ולכאן ויוצדק טפי לשון הי מינייהו מיחייב. ומש"ה פירש"י ד"ה אין בו ממש וכו' ולא מיפטר אידך עכ"ל מבואר דהוה ס"ד למיפטר אידך ולחייב האי המסייע ומש"ה כדמסיק מסייע אין בו ממש הדר בי' רש"י מפירושו שפי' בהס"ד דזה יכול וזה יכול פטור משום דלאו אורחי' דאינו כן אלא משום דכל א' הוה מסייע לחבירו ואין בו ממש. ומש"ה פי' ג"כ בד"ה מפני שיכולה וכו' כל א' ה"ל רביעי וכו'. ודלא כמ"ש תוס' ד"ה מפני וכו' ועי' מהרש"א בזה וק"ל:

מסייע אין בו ממש עיין תוס' ד"ה אמר רב זביד והקשה ט"ז או"ח ריש סי' שכ"ח ממס' מכות כ' ע"ב רב אשי אמר במסייע וד"ה ע"ש ותי' התם מתחיל להטות ראשו וכיון שהוא המתחיל ה"ל מסייע שיש בו ממש ואמנם ש"ך בנכה"ק סי' קצ"ח כ' שאין לחלק ולעולם אין בו ממש. והש"ס דמכות לא בא אלא לומר דהוה לאו שיש בו מעשה. פי' שהתורה גזרה לאו על הניגוף אפי' אינו מסייע כלל רק דלא הוה לקי אלא ע"י שמסייע מיקרי יש בו מעשה. ואני מצאתי ב' התירוצים בריטב"א מכות שם חד כט"ז וחד כהש"ך. ובשיטה מקובצת ביצה כ"ב ע"א לא מייתי רק הך דט"ז. וכן נראה מש"ס מכות דעיקור קו' הש"ס הי' על התורה מ"ט למיסרי' כלל הא לא עביד מידי וה"ל למשרי' לגמרי מדקאמר אטו מאן דאכיל תמרי בארבלי משמע דה"ל למשרי לגמרי ועל זה משני דמסייע מבואר דכל האיסור הוא רק הסיוע ההוא. וכבר הרגיש בזה הריטב"א ונדחק מאד בהאי דאכיל תמרי בארבלי ע"ש. ומ"מ גם להט"ז אי לא מטה ראשו כלל וכלל מ"מ איסורא עביד דנהי דהש"ס הקשה אטו מאן דאכיל תמרי ואין סברא לאוסרו כלל. מ"מ כיון דמשני דמסייע וכיון דרוב פעמים מסייע והוה לאו שיש בו מעשה ואוסרו קרא לניגוף ממילא אסור נמי אפי' לא עביד מעשה וכ"כ תוס' ב"מ י' ע"ב ד"ה אקפי' וכו' ע"ש. ולענין דין להוציא שן ע"י גוי נ"ל דאסור כהט"ז אמנם לענין נטילת צפרנים עיין מג"א ריש סי' ש"מ וסדרי טהרה סי' קצ"ח ס"ק ל"ט להתיר משום מלאכה שאצ"ל ע"ש. ועיין מ"ש חכם צבי סי' פ"ב. ומה דמייתי מש"ס ברכות פ' אלו דברים לענין ברכת המזון שמאל מהו שתסייע לימין נראה דהתוס' שם נזהרו מזה שכ' דמיירי בכוס גדול או בר"ח טבת שחל להיות בשבת פי' דאז ה"ל זה אינו יכול וזה אינו יכול ולא רק מסייע בעלמא כנלע"ד ועיין היטב מ"ש בזה מג"א סי' קפ"ג סק"ו ומשמע כוס גדול יש להקל טפי ולפע"ד איפוך אנא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף