אילת השחר/שבת/עא/ב

אילת השחר שבת עא ב

דף ע"א ע"ב

על חטאתו והביא. ופירש"י משמע על כל חטאת וחטאת יביא. [ולכאורה צ"ל על כל חטא וחטא יביא] והנה צ"ע למה מקרי ב' חטאות, הרי היתה העלמה אחת, וא"כ אין כאן ב' עבירות אלא עבירה אחת. וריש לקיש הרי דריש מחטאתו שזה מקצת חטא.

ועיין רש"י בב"ק (דף ב' א') שכתב דאתולדה במקום אב שחייב רק אחת היינו על האב, וכתב התפארת שמואל שם דלפ"ז אם נודע לו רק על האב והפריש קרבן ואח"כ נודע לו על התולדה לא יתחייב קרבן נוסף, אבל אם נודע לו על התולדה והפריש עליה קרבן, ואח"כ נודע לו על האב לא נתכפר בקרבן ראשון. ואינו מובן, דמאי שנא מחלב וחלב שאפי' שהוא אותו חטא, מ"מ לר' יוחנן כיון שנודע לו על שניהם בשתי ידיעות אין קרבן אחד פוטר שניהם.

והנה להלן (דף צ"ו ב') מבואר דמי שעשה הכנסה ואח"כ הוצאה לחכמים חייב רק אחד, ובאופן זה הרי עשה תולדה לפני האב, ומ"מ חייב רק על האב, וחזינן דאע"פ שנתחייב תחלה על התולדה, מ"מ אח"כ כשעשה האב חייב רק על האב ונפטר מהתולדה, ולולי דברי רש"י היה אפשר לפרש דהעושה תולדה ואב חייב רק אחד דהוי כאותה עבירה שעשאה ב' פעמים.

מחטאתו ונסלח לו. והנה ריש לקיש דפוטר הוא אפי' אם אכל כזית בבקר וכזית בערב, דמ"מ הוי כחדא עבירה, והעירו, דשמא הפסוק מדבר רק באופן שאכל שני כזיתים בבת אחת ונודע לו והיה סבור שזה כזית ואח"כ נודע לו על זית שני. וי"ל דלענין חטאת אין נפקותא אם אכל בבת אחת או בהפסק זמן, וכך לי אוכל ב' זיתים ביחד כמו שהפסיק חמישים שנה בינתיים, כיון שהכל בהעלמה אחת.

ועיקר סברתו דר"ל צ"ב, דמאחר שלא נודע לו אינו חייב קרבן עליה, ולמה מתכפר בקרבן אחד.

כגון שאכל כזית ומחצה. הנה המשנה למלך (פ"א מחו"מ ה"ז) דן אם במ"ע ג"כ יש דין חצי שיעור שמקיים בו קצת מצוה. ולפ"ז יש לדון במי שאוכל כזית וחצי מצה, האם נאמר שהחצי זית הנוסף יש בו קצת מצוה כדין חצי שיעור, [להסוברים דבליל ראשון בכל תוספת אכילת מצה יש מצוה], או דלמא כיון שאכל מתחלה כזית ודאי הוי מצוה גמורה.

יש נ"מ בספיקו של המשנ"ל גם לענין שאר ימות הפסח אליבא דהגר"א שמקיימים מצות אכילת מצה בכל ימות הפסח, האם יש ענין באכילת פחות מכזית או לא.

ואי נימא דבפחות מכזית במצות עשה אינו כלום, א"כ אדם שאוכל מצה פחות מכזית מסתמא אין כונתו לשם מצוה דלא מקיים בזה מ"ע, ואם בסוף כן אוכל כזית יל"ע האם מועיל שעתה יכוין לשם מצוה, או דלמא בעינן שכל הכזית יכוין לשם מצוה.

מי שאוכל דבר אסור פחות מכזית עובר באיסור של חצי שיעור, ועל כל משהו ומשהו שאוכל יש לו איסור דאוריי', וא"כ בידו הרבה מאד איסורים, ואילו כשאוכל כזית שלם יש לדון אם יש לו רק איסור אחד של אכילת איסור ופקע האיסור ח"ש מחצי כזית שאכל תחילה או שיש לו גם הרבה איסורים של ח"ש, ובקהלות יעקב שבועות (סי' י"ט) האריך בזה, ומ"מ חצי שיעור פחות חמור מאיסור של כזית, דהרבה איסורים של חצי שיעור הם פחות מאיסור אחד של כזית שלם.

והנה יש לעיין במי שאוכל כזית ומחצה והפריש קרבן, האם הקרבן מכפר לו גם על החצי זית או רק על הכזית השלם.

ידיעות מחלקות. מסתבר דאם נודע לו תוכ"ד אין זה ב' ידיעות, אלא הכל הוא ידיעה אחת.

רש"י ד"ה למ"ד אשם. דהתם ספיקו איל. כבר ציין הגרעק"א קושית המג"א דהא חטאת א"א בלי ידיעה ורש"י עצמו לקמן דף ע"ב ע"א בד"ה והרי חטאת, כתב ג"כ דבעי ידיעה מקרא דוהביא את חטאתו.

והנה למ"ד ידיעה דבתר חטא ובתר הפרשה אינו מחלק לא בעי ידיעה אלא כדי להתכפר אע"פ שבשעת הפרשה לא ידע וא"כ אם א' שיש לו ספק אם אכל חלב או שומן וירצה להתנות אם ידוע לו קודם זריקה שחטא זה יהי' חטאת והואיל ולא מצינו בשום פעם באשם תלוי הבא על עבירת כרת שיתנה ע"ז הוסיף רש"י דשם לא יצוייר כלל אבל ודאי מה דהידיעה שמחלקת למ"ד א' אינו רק משום דהידיעה היא הגורמת שיתכפר דכל זמן שלא נודע אינו מכפר [ועי' ברמב"ם].

בא"ד. אם ודאי מעלתי זו מעילתי וזו אשמי ואם ספק שלא עתיד ספיקי להודע לי וכו'. יש לעיין דלכאורה זה תלוי בברירה לרש"י בגיטין דף כ"ה ע"ב דכל שאינו בידו לקיים התנאי, ולרמב"ן דכל שעושה שתי חלות אם כך יחול זה ואם לאו יחול אחרת ה"נ כאן, ועי' ברעק"א עירובין דף ל"ו ע"ב.

רש"י ד"ה אשם ודאי. והן שלשה הבאין על חטא. ואף דאשם מצורע ג"כ בא בסיבת חטא, מ"מ הקרבן אינו על עבירה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א