אילת השחר/שבת/כד/א
כיון דמדרבנן הוא לא מדכרינן. צ"ב טעם הדבר, דאטו דבר שהוא דרבנן הוא סיבה שאין חיוב להזכיר. ותוס' כתבו דבתפלה פשיטא ליה שצריך להזכיר דהוא בצבור, וצ"ב דהרי מזכירים גם בתפלה בלחש, ואף שמתפללים יחד בביהכנ"ס, סו"ס אינו בפרסום.
דאוריי' צריך. צ"ב דמה הסברא שכיון שהוא דאוריי' צריך להזכיר, וכי מקיים בזה מצוה של זכירת ר"ח. ואפשר לפרש דהנה האחרונים חקרו בתקחז"ל האם עשו דין בחפצא [וכגון איסור מוקצה נחשב שעבר איסור שבת] או שרק אסור לעבור על מצותם [ועי' מש"כ בקונ' דברי סופרים להג"ר אלחנן וסרמן בשם הגר"ח], ולהך צד שלא עשו דין בחפצא א"כ בכל ימים טובים דרבנן [יו"ט שני של גליות, חנוכה, פורים] לא חל על עצם היום כלום ולא נעשה דין "יום חנוכה", אלא שצריך לשמוע לחכמים ולקיים כו"כ דינים ביום זה, וא"כ לא שייך כל כך לומר הזכרת היום מאחר שאין ביום כלום, משא"כ ביום שהוא דאוריי' דיש קדושה על עצם היום ושפיר אפשר להזכיר.
מחזירין אותו. יל"ע בלשון זה מהו "מחזירין", דהול"ל חוזר או אינו חוזר, ובחזן מתאים הלשון מחזירין, אבל הרי דין זה הוא גם בכל יחיד.
רש"י ד"ה ערבית. בסוה"ד שמא יארע לו אונס חולי וכו' ונמצא שקרן בתפלתו. בכתובות (דף ג' א') מבואר דצנועות מחמרי דעפ"י דין אין לחוש שמא אניס דרובן לא אניסי וא"כ למה כאן נחוש שיארע אונס, ויש לחלק דלחוש שמא יארע אונס חיישינן אבל שמא הי' אונס לא חיישינן כמוש"כ תוס' קידושין (מ"ה ע"ב) לחלק דחיישינן שמא יקדש ולא שמא קידש וכן שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן.
ומצינו דלענין תפלה אין להתפלל מה שזה מחזי כשקר, וכמבואר ברשב"ם (דברים פרק כ"ו פסוק י"ג) דלכן ציווה ה' לומר וידוי כדי שלא יוכל לעכב המעשרות דהא יבוש לשקר לפני הקב"ה, וכן ברשב"ם ב"ב (דף פ"ב א') דלכן הקונה שני אילנות אינו קורא דמשקר לפני ה' וכתיב דובר שקרים לא יכון נגד עיני.
תוד"ה תעניות ומעמדות. שא"א שלא יתענה אחד מהם. צ"ע מה מהני וכי נתקן תפלת ענינו על אם איש אחד בלבד התענה, עוד צ"ע אם חששו שיהי' חולים תשע מהם למה לא יוכל להיות שכולם יהי' חולים.
מהו להזכיר של חנוכה במוספין כיון דאין מוסף בחנוכה לא מדכרינן או דלמא יום הוא שחייב בד' תפלות. העירו כיון דגם בבהמ"ז מדכרינן א"כ מה הסברא דבמוסף לא יזכירו דוכי אין נידון אלא דוקא מחמת תפלה.
ויש להסתפק דהנה כל הדינים שיש בתפלה היינו עומד לפני המלך ובעמידה אם גם כשאומר על הנסים יש כל הדינים דאין דבר בתפלה שלא יהי' בו כל התנאים האלו, נמצא דאם נאמר שיזכיר של חנוכה בתפלה אז יכנס בכל דיני התפלה. וא"כ הספק כיון דאין מוסף מחמת חנוכה א"א שיכנס בדין תפלה, וא"כ אין מזכירין במוספין כיון דלא יכנס בדין כזה דבר, או דלמא דאם יזכיר הכל יכנס בדין תפלה.
ולא דמי ליעלה ויבוא דזה ודאי תקנו בדין תפלה כיון שזה מעכב דבלי זה לא יצא תפלת שחרית ומנחה, אבל על הנסים דבשום פעם אינו מעכב אינו נכנס בדין תפלה.
יום הוא שחייב בארבע תפלות. משמע שרק בתפלות המחוייבות ביום זה צריך להזכיר, ואם יתפלל נדבה לא צריך להזכיר. והיינו משום שהרי כל התפלת נדבה אינה מחוייבת. ולפ"ז נראה שגם בר"ח אם התפלל תפלת נדבה אינו צריך להזכיר יעלה ויבא, ומיהו לפחות מי"ט ברכות א"א, שכולם כחד ברכה הם ומעכבים זא"ז.
יום הוא שחייב בד' תפלות. בפשיטות נראה דאין ה"חנוכה" מחייב ד' תפלות, אלא הוא חיוב ככל יום, והביאו מסוגיא דזבחים (דף צ"א א') דמוכח שם שמוסף שבת שחל בר"ח אין בו רק המעלה של מוסף שבת, אלא גם מעלה של ראש חדש, דעתה יש בו שתי קדושות, עיי"ש [אמנם לעיל כתבנו דביו"ט דרבנן לא חל כלום על עצם היום].
רב הונא ורב יהודה כו' רב נחמן ור' יוחנן כו'. הסדר כאן צ"ע, שהרי ר' יוחנן קדם לכולהו, ומאחרין אותו עד לבסוף, וכלשון דהכא הוא גם בב"מ דף צ"ז ב', וגם שם הוא רב הונא ורב יהודה דפליגי עם ר' נחמן ור' יוחנן.
המפטיר בנביא במנחה. רש"י הביא מתשובת הגאונים שהפרסיים לא נתנו לקרות בתורה והיו קורין בנביאים במקום הקריאה בתורה, וכשבטלה הגזירה הפסיקו מקריאה זו. ויל"ע דבהרבה מקומות מצינו שגם אחר שבטלה הגזירה נשארה התקנה, כגון שגזרו לא לקרות שמע והעבירוהו לקדושת מוסף ונשארה התקנה, וכן תקנת קריאת הנביא בשבת בבקר.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |