רש"ש/שבת/כד/א
תוספות [ד"ה גזירה (בסופו). דגזרינן חלה אטו שמן כצ"ל. ומלת בשבת למחוק. וכן ליתא בהעתקת המהרש"א]:
ד"ה איבעיא. תימה כו'. ול"נ ליישב דלעיל בריש הלכות חנוכה פליגי אמוראי אם אסורים לנר חנוכה הפתילות ושמנים שאסרו בשבת. וז"פ דלא קאי אש"ש דמ"ט יפסול לנ"ח (זולת לטעמא דרבה אפשר דאסור לנ"ח בליל שבת לבד וכ"מ בחדושי הרשב"א) להכי שביק ליה הש"ס לפרושי עד אחר גמר דיני נרות דחנוכה בכדי להשלים דיני נרות יחד ואח"כ חזר שוב לתשלום שאר דיני חנוכה והא דלא סמיך הש"ס לש"ש לפרושי הא דולא באליה ושבקה לבסוף עד אחר גמר כל דיני חנוכה הוא בכדי שלא נטעה דמחלקותם בנ"ח לא קאי על הא דאליה כו' כמו דלא קאי על ש"ש להכי אפסקינהו מהדדי והתנא דהפסיק בש"ש (אשר פסלו מטעם מיוחד בו) בין שאר הפסולים אשר טעם אחד להם. דרצה לסמוך שמנים אהדדי. ודלא תני כולה בבא דשמנים לבסוף אולי לא זו אף זו תני או דלא רצה להפסיק במחלוקת לבין המוסכמים לכ"ע: