אילת השחר/שבת/ח/ב
ורבי היא דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות. יל"ע בטעמא דמילתא דשבות מותר בבין השמשות, אם התירו לו משום דיכול לתלות שעדיין אינו לילה או אמרו שאפי' אם זה כבר שבת מ"מ לא גזרו בו. והנה בעירוב תחומין הרי צריך לערב בפת הראויה לו לאכילה בשבת ואי לאו הכי אינו עירוב, וא"כ בשלמא אם נימא דגם להצד שהוא כבר שבת התירו לו לעבור על שבות, שפיר הוי פת הראויה לו בשבת, אבל אם כל מה שהתירו בין השמשות הוא דאמרינן ליה שיכול לסמוך לומר שעדיין אינו שבת אבל אם באמת הוא כבר שבת לא התירו לו, נמצא דפת זו אינה יכולה לקנות שביתה בערב שבת עי"ז שיוכל לאוכלה אז דהא אז יאכלה מחמת שנאמר דזה עדיין לא שבת והאיך קונה שביתה על ידה.
דאי אשמעינן בימות החמה הו"א דעבידי אינשי לקרורי נפשייהו וכו'. צ"ע ממ"נ אי במציאות עבידי אינשי דקרירי, למה אם הי' תנא בימות הגשמים הי' משתנה המציאות דלא הי' עבידי לקרורי, וכן להיפך.
אלא לאו ש"מ הילוך ע"י הדחק שמי' הילוך ותשמיש ע"י הדחק לא שמיה תשמיש. ופירש"י בד"ה ולא דחויי קאמינא לך, אלא דוקא קאמינא לך דלא שמי' תשמיש לרבים, ולא נתבאר למה חלוק באמת הילוך מתשמיש.
ואפשר דהנה כל הילוך הא זה דבר שחולף מהמקום, נמצא דאף אם רבים יעברו ע"י משך זמן ודאי הוי ג"כ הילוך לרבים, לכן אף ע"י הדחק נקרא הילוך, דהא ענין הילוך הוא רק זמני ודבר זמני אף כשאינו, מקרי שיש כזה דבר. אבל תשמיש הוא לא ענין שחולף אלא קצת יותר צריך להתעכב, ודבר שאינו ראוי להתעכב זמני אין נקרא כ"כ שימוש הראוי.
אמנם הא דהילוך לרבים ע"י הדחק הוי רה"ר משא"כ תשמיש לרבים שע"י הדחק לא הוי "רשות לרבים". צ"ע דהא בלא הדחק הוי רשות לרבים ודינו כרה"ר גמור, ולמה ע"י הדחק נשתנה דינו, ובהילוך לא נשתנה דינו בע"י הדחק מלהיות דינו כרה"ר.
אבל בימות הגשמים אימא לא. צ"ע דלא משמע שהתנא בא לגלות את המציאות, וא"כ מה בא ללמדנו, וכי בגלל שהתנא יכתוב רק ימות החמה היינו חושבים שהמציאות בימות הגשמים שונה מהאמת. גם הענין צ"ב, למה אדם נכנס לרקק שהוא מקום טיט ובוץ, ואפשר שהלכו יחפים, וכנראה שזה כונת רש"י במה שהוסיף "ברגליהם" [ובזמנינו לכאו' אין אנשים נכנסים לרקק לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, וצ"ע אם ישתנה הדין].
האי זירזא דקני. הא דתפס זירזא דקני שהופכו ולא תפס כדור, לפי שבקנים הוא רבותא טפי דאע"ג דעוקר רובו לא חשיב עקירה, ובכדור רובו מונח, ובתוס' מבואר דבכדור ודאי חייב דאינו נח.
רש"י ד"ה ומאי למטה. הרי הבור רה"י משפת אוגנו ולמטה. לשון רש"י משמע דלא הוי רה"י אלא משפת אוגנו ולמטה ולא באויר למעלה מחלל הבור, וק"ק דהא אויר רה"י עולה עד לרקיע. ובפמ"ג במ"ז סו"ס שמ"ה נסתפק בזה אם בור רה"י עולה עד לרקיע, דלא שייך בבור גוד אסיק על המחיצות, ע"ש.
רש"י ד"ה מקום פטור. מקום מסויים שיש לו ראש רחב קצת. צ"ב למאי נקט רש"י שיש לה ראש רחב קצת מאיזה דין צריך לזה.
תוד"ה לא מיחייב. ומשום דלעיל איירי בכיתוף וכו'. באמת הם שני עניני כיתוף ולא שייכי אהדדי כלל, דלעיל מיירי ברבים מכתפין לענין לשוויי רה"ר, והכא מיירי במכתף דלא חשיב הנחה והוא ענין אחר לגמרי, וגם בזירזא דקניא לא הזכיר רב יהודה לכתף כלל אלא דדינו כלכתף, אך מ"מ כדי להסמיך זה לזה סגי בהכי.
בא"ד. ודוקא רמא וזקפיה וכו'. והטעם דפטור משום דלעולם איכא מקצת החפץ שמונח ונמצא שלא היתה עקירה שלימה לעולם. ועי' בלשון הרשב"א שכתב דיש כאן עקירות הרבה בלא הנחות, והנחות הרבה בלא עקירות.
בא"ד. אבל אם מגרר זירזא וכו' או מרה"י לרה"ר חייב כדאמרי' בגונב כיס היה מגרר וכו'. והנידון הוא גם במגרר זירזא דקניא מרה"י לרה"ר, דאי הוי חשיב הנחה ממילא כל משהו ומשהו הוי הנחה ואין כאן הוצאה אפי' משהו מרה"י לרה"ר [ועי' תוס' הרא"ש].
בא"ד. ואומר ר"י דאם מגלגל חבית וכו' חייב דהוי כמו מגרר דאינו נח כלל אבל מגלגל תיבה פטור. משמע דתוס' באו לחדש בזה דמגלגל הוי כמו מגרר, והי' אפשר לחלק קצת דבמגרר כיון שאוחז את החפץ כל הזמן הוא חייב דנמצא שכל הזמן נמשכת עקירתו וכשהוציא ד' אמות חייב, ולא איכפת לן דיוצא מד' אמות ביחד עם המשך העקירה, אבל במגלגל דאינו אוחז את הדבר הוי אמינא דמיד משיצתה מידו גמרה לו העקירה והוי הנחה מיד קודם שיצא מד' אמות, קמ"ל דמ"מ לא חשיב הנחה מיד עד שנח לגמרי.
מותר כו' לכתף עליו. צ"ב לשון לכתף עליו, דהול"ל להניח עליו, וצ"ל דאורחא דמילתא נקט.
שלשתן פטורין. הנה במקום שכתוב "פטור" היינו דיש בו איסורא דרבנן. ויל"ע דבשלמא האמצעי שפיר יש לו איסור דרבנן שכן הוא עשה את פעולת ההעברה, אבל הראשון למה יש לו איסור, הרי מותר להוציא מרה"י למקום פטור. ואולי משום דסו"ס גם הוא שותף במעשה הוצאה זו, ועובר משום לפנ"ע, או אפשר דאה"נ פטורים כולם, והשנים האחרים אף מותרים.
רש"י ד"ה אסקופת רה"ר. כגון אסקופת מבוי. צ"ב למה פרש"י לענין מבוי, ולא באסקופת בית דהוי סמוך לרה"ר.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |