אילת השחר/קידושין/עח/ב
אין ישיבה בעזרה. במשנה למלך (פ"ז מהל' בית הבחירה הל' ו') הביא דהתוס' זבחים דף ט"ז נסתפקו אולי זה מדרבנן, והוקשה לו דא"כ מאי קשה להגמ' דאיך שמואל שכב שם דאולי זה נתחדש אח"כ. וזה לא קשה כל כך דאפשר דידוע הי' להם דהגזירה קדומה, אלא דלפי המבואר במנחות דף כ"ז, ונפסק ברמב"ם (פ"ב הל' ד' מביאת המקדש) דאפי' כהן שלא בעבודה והשתחוי' שנכנס להיכל לוקה, א"כ עדיפא הו"ל להש"ס להקשות דאיך יכול ליכנס שם הא זה איסור דאורייתא, וגם הכהן אסור להיות בחנם בהיכל, וקרא דעלי יושב על הכסא על מזוזת היכל ה' כ' בתוס' הרא"ש דהכונה על יד העזרת ישראל [ועי' תוס' סוטה דף מ"א בשם הירושלמי דכהן גדול מותר לישב אפי' בהיכל].
רש"י ד"ה אינו נאמן. דקרוב הוא אצלו. והק' הר"ן דתיפוק לי' דאינו נאמן להוציא מחזקת כשרות בפחות משנים, ובתוס' יו"ט תירץ דהחידוש הוא בליכא חזקת כשרות. וצ"ע דלפי"ז בעובר נאמן עד כשר לפוסלו, והא לעיל דף ע"ד ב' בהא דנאמנת החי' מבואר דדוקא לחי' האמינו לפסול אע"ג דאין שם חזקת כשרות, והקושיא תהי' גם על הר"ן דכל קושיתו מחמת חזקת כשרות, ומשמע דבליכא חזקת כשרות נאמן שפיר א', ובחי' הוא בעצמו כתב דכל נאמנותה משום דרוב פעמים א"א בענין אחר לכן האמינוה.
ועי' בבית שמואל (סי' ד' ס"ק ס') דרוצה לומר בדעת הר"ן דעד כשר יהי' נאמן, ורק בחי' דהיא אשה הוצרכו לתקנת רבנן, ובסברא קשה דהיכן מצינו בתורה בנאמנות דמהני רק ע"י עד כשר חוץ מלשבועה בממון, ואע"ג דהרמב"ם מחלק בסוטה ובכל מקום שהאמינה תורה דעד כשר נאמן כהרבה פסולין, מ"מ שיהי' רק עד א' כשר נאמן במקום שפסולין אינם נאמנים לא מצינו חוץ מלגבי שבועה, דהתם הוי גזה"כ דכל מקום ששנים כשרים מחייבים ממון ע"א כשר מחייב שבועה.
רש"י ד"ה לאחר מיכן. והוא רוצה לילך לדרך רחוקה. צריך טעם למה הוצרך לזה דאף אם רוצה להשאר כאן מ"מ אין כעת מיגו, דהא א"א כעת להקנות מה שיהי' שלו אח"ז.
תוד"ה לא צריכא. והנה ברא"ש מובא שיטת רבינו יואל שזה גם שיטת רש"י כפי שהתוס' הבינו מדבריו דגוסס אינו יכול להקנות, והא דאמרינן דיכול להקדיש משום חומרא דהקדש דאמירה לגבוה כמסירתו להדיוט. ולכאורה משמע דאינו אלא חומרא מדרבנן, אבל בתוס' הרא"ש הקשה דהא אמירה לגבוה לא עדיף יותר ממסירה דהדיוט, משמע דהוא מעיקר הדין, וכן בתוס' משמע דהוא מעיקר הדין, וצריך טעם דמאי שנא דאמירה לגבוה יועיל יותר. והנה בתוס' ר"י הזקן משמע דטעמם דאינו יכול להקנות דהוי כמת אע"פ שיש בו דעת. והנה זה ודאי דאינו פטור מן המצות, וזה צריך טעם למה לענין הקנאה דינו כמת מחמת רוב גוססין למיתה ולשאר דינים דינו כמו חי, עכ"פ כיון דלענין מצוה דינו כחי, יש לומר דהנה יש להבין מה הביאור כמסירה להדיוט, אם הו"ל בגדרי קנינים גרידא דכאן אמרה תורה דהאמירה תעשה קנין, או דאין זה רק מדיני וגדרי קנין אלא מדין נדר הוא שחל על זה דין ממון הקדש דזהו ג"כ כלול בדין הנדר, וע"י שאלה יורד גם הדין ממון כ"ז שלא בא ליד גזבר, הרי דזה הכל מכח הנדר. ואם זה מצד דין הנדר מהני גם בגוסס כ"ז דדין חי עליו לענין דיני נדרים, ה"נ להדין כמסירה להדיוט כיון דהוא מדיני הנדר, והתוס' הרא"ש דמקשה ע"ז ס"ל דהוא מדיני וגדרי קנינים אע"ג דהוא בא מכח הנדר דלכן כשנשאל לחכם הותר הכל, מ"מ לחול גדרי קנין לא הי' שייך אם גוסס אינו כחי לגבי דיני קנינים.
והתוס' פירשו דמיירי בגוסס שכבר אין לו דעת, וכן מבואר בריטב"א, ולזה הוקשה להם דינקוט נשתתק שאין לו דעת, ותירצו דכאן הא כבר לא יתרפא ולא יועיל הקנין. ובקצוה"ח (סי' ר"נ) הקשה על רש"י מהא דב"ב דף קל"ז דמשמע דאם חל הגט עם גמר מיתה שפיר מתגרשת, והקשה דהא הו"ל גוסס, ולכאורה גם לתוס' קשה דהא כתבו דגוסס סתמא אינו יכול לדבר ואיך חל הגט. והנה אפשר דלרש"י אינו יכול לעשות מעשה הקנין אבל קנין יכול, דהנה בודאי דיש חילוק לדין דעת הצריך למעשה קנין לדין דעת שבשעת הקנין, דהא ודאי דבשעת הקנין אפי' אם במציאות אינו רוצה כל שאינו חוזר לפני זה בהדיא הוי קנין, מפני שבעשיית מעשה קנין כבר הועיל רצונו לענין שלא יצטרך רצון בפועל, וא"כ אפשר דהא לקנות הוא יכול, וכל מה דאינו יכול להקנות ביאר במהרש"א משום דהיכא דצריך דיבור ומעשיו אז הוא כמת, והיינו דלגבי מה שצריך דעת ורצון אז גוסס אינו בר הכי, וא"כ בעשה מעשה גירושין שיחול עם גמר מיתה דאינו צריך רצון בפועל גם לרש"י יועיל, דדינו כמת רק לדברים שצריך רצון בפועל, ולכן לא קשה להתוס' על רש"י מזה, והא דא"כ לר"מ למה לא מהני, כבר הקשה במחנ"א מ"ש עם גמר מיתה דמהני ומ"ש נכסים שיפלו כשהוא גוסס דלא מהני, וחילק דדבשלב"ל גרע, ובקובץ שעורים (ב"ב דף קל"ז אות תס"ז) ביאר דצריך שיהא בידו פעם אלא דלר"מ סגי מה שיהי' אח"כ בידו משא"כ גוסס דאף פעם לא יהי' בידו.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |