אילת השחר/קידושין/עח/א
לא שני שמות על זה ושני שמות על זה. וצ"ע דלמה ילקה פעמים משום לא יחלל, דהא בביאה זאת פעם א' מחללה, ומה לי משום אלמנה או גם משום גרושה כיון דמחלל פעם א' בביאה באשה א'. והנה יש להסתפק אם האיסור הוא החילול אלא דלא יצוייר כ"א ע"י ביאה, או דיש כאן איסור ביאה דוקא, ואת"ל דהאיסור הוא הביאה יש להסתפק אם האיסור לבוא משום דמחלל, או דהאיסור הוא ביאה כזאת שמחלל אבל לא משום דמחלל, ולפי הצד האחרון שייך שפיר דהלאו על ביאת אלמנה הוא לא יחלל והלאו על ביאת גרושה הוא לא יחלל ושפיר עובר ד' לאוין.
ובגמ' פרכינן ולילקי משום לא יחלל זרעו ומתרצינן בשלא גמר ביאתו, והרמב"ם לא הביא כלל חיוב מלקות דלא יחלל זרעו, והה"מ פירש דהוקשה לו לומר דילקה רק כשיולד הבן. והנה לרש"י נראה דיעבור כעת כיון שהיא ביאה שמחללת הבן, ולפי"מ שרצינו לומר דהלאו עובר על ביאה שמחללת הוא מוכרח כיון דאין ענין החילול הוא האיסור אלא על ביאה כזאת שמחלל, ומה לי אם יוליד בן או לא, ודברי הה"מ קשים דאיך דחה גמ' משום קושיא, ונהי דמה דאינו לוקה אלא כה"ג באלמנה כתב הה"מ דהרמב"ם יפרש דהסוגיא לקמן חולקת, אבל על הא דמשמע דלוקה משום לא יחלל לא מצינו שום פלוגתא, וא"כ לכל הפחות כהן גדול ילקה משום לא יחלל זרעו.
ולפמשנ"ת אפשר לומר דהרמב"ם יפרש דקושית הגמ' דיתחייב על ביאה כזאת שפוסלת הבנים, וע"ז משני דכשלא גמר ביאתו, ואין הביאור דמיירי כן אלא דכונתו כיון דבהעראה אין האיסור הזה כיון דהעראה לא מחלל, ובכל התורה ידעינן דשם ביאה הוא העראה ואין על הגמר ביאה שם ביאה יותר מהעראה חוץ מלגבי שפחה חרופה, וכיון שכן א"א לפרש הפסוק דיהי' איסור ביאה רק על גמר ביאה בלי העראה, דהא ביאה כוללת בין העראה בין גמר, ואין לפרש מחמת זה דיהי' לאו באיסור ביאה ששמו לא יחלל זרעו, דהא ביאה לא מחללת הזרע, ואיסור מיוחד על הגמר א"א לפרש, דא"כ אין זה איסור מחמת ביאה אלא איסור על החילול וזה לא מצינו.
רש"י ד"ה בעל לוקה. בעל אחרי קידושין לוקה שתים. ובתוס' הרא"ש הקשה למ"ד דהתראת ספק לא הוי התראה איך ילקה על הלא יקח, ותירץ דזה יצוייר אם יקדש בביאה. ולרש"י דכתב דילקה גם אם אח"כ יבעול, צ"ל דפירש לפי מ"ד דהתראת ספק שמיה התראה, ולמ"ד לא שמיה התראה ילקה רק אם יקדש בביאה.
והלא פינחס הי' עמהם. עי' תוס' סנהדרין (דף ס"ח ע"ב) שהוכיחו מזה דגר קטן הוי גר מה"ת, ועי' בתוס' הרא"ש דהק' דאימא משום דין יפת תואר למ"ד דהותר כהן ביפת תואר. ואפשר לומר דבפחותה מבת ג' שנים אין דין יפת תואר דהא כעת אינה שייכת לביאה, ואפי' לפמש"כ התוס' לעיל דף כ"ב דלרש"י אסור לבוא עד אחר כל המעשים, מ"מ לא שייך וחשקת אם כעת אינה בת ביאה, ועיין במהרי"ט שכתב כעין מש"כ, ומדברי התוס' הרא"ש מבואר דלא ס"ל כן.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |