אילת השחר/קידושין/עז/ב

אילת השחר קידושין עז ב

דף ע"ז ע"ב

אמרו לו אל תשתה אל תשתה. עי' בפיהמ"ש להרמב"ם בפ"ג דמכות שהביא מירושלמי דאפי' אם התרו לפני השתיה שיש כ"כ הרבה רביעיות כאן ועל כל רביעית תקבל מלקות חייב על כל רביעית. וצע"ק דלפי"ז כיון דשייך להתרות בפעם א' שיתחייב על כל רביעית למה כאן לא יתחייב הרבה מלקיות בהתראה אחת, דבשלמא באוכל או שותה דשייך לאכול או לשתות הרבה ביחד צריך להודיעו ובלי זה אינו חייב אלא אחת, אבל בביאה דלא שייך זה וכל ביאה נפרדת מחברתה, א"כ כשבא על אלמנה א' יהי' חייב על כל ביאה אפילו בהתראה א', ואי משום דאינו חושב להיות חייב על כל ביאה, א"כ גם בשלש גופים למה חייב על כל א' דלמא אינו יודע להיות חייב על כל ביאה. ועי' בר"ן נדרים דף י"ז דמבואר דהתראה לא רק דמהני לחייב מלקיות אלא לחלק דעל כל כזית יהי' קבלת נזירות, ובזה א"ש מה דאם אמרו לו שעל כל רביעית יתחייב מלקות חייב באמת על כל רביעית מלקות, מפני שבלי זה הוי אכילה או שתיה חדא, והתראה מחלקת את האכילה או השתי', אבל כאן ע"כ א"א לומר דזה ביאה אחת ולמה צריך שיהי' התראות הרבה כדי להתחייב על כל ביאה.

על אלמנת ראובן שהיתה אלמנת שמעון שהיתה אלמנת לוי. לכאורה מה נפק"מ אלמנה של מי דלכן יקרא כמה שמות, ואפילו אם יש איזה צד דזה נקרא הרבה שמות כיון דהגורם לשם אלמנה הי' כל פעם איש אחר, מ"מ במה שכתבו התוס' (ד"ה הרי גופים) דבג' נשים נדות של איש אחד הרי דג' גופים של שם אחד חייב, מבואר דאם הם של ג' אנשים שונים הוי ג' שמות, ומה שייך התם נדה של ראובן או של שמעון, דאיזה שייכות יש לומר בנדה אשה של מי היא, וצ"ע.

הואיל ושם זנות פוסל בישראל. צע"ק דהא בזנות דאשת איש דנאסרת לבעלה הוא רק ברצון, א"כ אין הזנות מצד עצמה אוסר, דאילו הזנות מצד עצמה אוסר למה לא נאסרת גם כשזינתה באונס וכמו לענין שם זונה לכהונה דגם באונס נאסרת, ועוד יותר יקשה לפי"מ שהביאו בשם מהרי"ק דלענין לאסור לבעלה תלוי במה שמעלה מעל באישה לכן אפילו שגגה באיסור מ"מ נאסרת מחמת דמעלה מעל באישה, א"כ אין הזנות מצד עצמה אוסר אלא מחמת המעילה באישה, אשר זה לא שייך בבא על אחותו פנוי', ואיך זה מקרי מוסיף.

עוד יש לעיין דהנה בסוטה דף י"ח מבואר דלר' המנונא שומרת יבם שזינתה נאסרת ליבמה אפילו לא אליבא דרע"ק, ואמרינן שם דבמערבא לא ס"ל כוותי' אלא דלרבנן דר' עקיבא אינה נאסרת ליבמה. והנה שיטת רש"י והרמב"ם דאף בחייבי לאוין דלא דכהונה עושין אותה זונה, וא"כ בודאי כאן דאמרינן דזינתה חל איסור זונה משום דשם זנות פוסל בישראל מיירי אפי' בזנות דאיסור חייבי לאוין, והא זנות כזה לא אוסר, דהא שומרת יבם שזינתה לא נאסרת ובעי רק זנות של עבירה יותר חמורה, וא"כ זנות כזה הא לא יחול, דלא מצינו זנות באיסור לאו, שיוסיף איסור בישראל.

הנה מבואר כאן דמה דאשה נאסרת לבעלה הוא מחמת שם זנות. וא"כ יש לעיין במה שכ' הריטב"א לעיל דף ס' להסתפק בהא דקאמר ר' יוחנן דקידושי מאה תופסין בה, דמ"מ אם יבוא עליה א' מאלה שקידשוה יתחייב כרת כבא על אשת איש, א"כ לכאורה מ"מ שם זנות לא שייך כיון שהיא אשתו, ולפי"ז לא תיאסר אליו אחרי שהשני יגרשנה מדין א' לבעל וא' לבועל, והיינו דבלי גמ' דידן הי' אפשר לומר דמה דנאסרת אינו משום שם זנות אלא כל אשה שהיתה עם אחר שאינו בעלה אסורה, וכאן לגבי השני נמצא דהיתה עם א' שאינו בעלה, אבל אם צריך שם זנות צ"ע.

עוד יש להוסיף לפי מש"כ בשם המהרי"ק דאשה נאסרת מחמת דמעלה מעל באישה, א"כ יש לעיין אם זה נקרא דמעלה בו דהא היא גם אשתו של זה שבא עליה.

ומ"מ מסתבר דהאיסור כרת עושה שיהי' לזה שם זנות וגם מעילה בהאיש השני, ומ"מ אם יתן לה מתנה בעד הביאה יש לעיין אם יהי' לזה דין אתנן זונה כיון שהיא גם אשתו, דאפשר דאתנן זונה הוא אם על הביאה יש רק שם זנות, אבל כאן יש גם ביאת אישות וגם זנות, ונהי דזה סגי לאוסרה להשני מחמת דלגביו הוי זנות, מ"מ לגבי שם אתנן אולי צריך שיהי' ע"ז רק ביאת זנות.

שם. הואיל ושם זנות פוסל בישראל. ברש"ש העיר דהא כתב הרמב"ם (בפ"ד משגגות ה"ג) דכל איסור מוסיף צריך שיהי' בעולם אלה שהוסיף עליהם, וכאן הא במציאות לא הוסיף הזנות איסור, ויש לחלק דהתם בעריות אין שם איסור אלא ביחס שבינו להקרובה דזה שם ועצם האיסור, ואם אין קרוב אין כאן שם איסור כלל, ולכן אם קידש אשה שאחותה מקודשת לאחיו ואין עוד אח, נמצא דאין על מי שיוסיף שם אשת אחיו, משא"כ שם האיסור זנות אינו קשור אם יש מי שנאסר עליו, ושייך שפיר לומר דמקרי מוסיף דשם זנות גורם איסור.

האוכל נבילה ביוה"כ פטור. וכתב רש"י פטור מכרת, והנה להמבואר ביבמות דף ל"ב ע"ב דאף דאין איסור חל על איסור מ"מ לענין לקוברו בין רשעים גמורים חל עליו, היה מקום לומר דפטור רק ממלקות בעד איסור יוה"כ, אבל כרת איכא דזה עונש בידי שמים, דכיון דאין לקוברו עם מי שאכל נבילה הרי דיש לו חטא של אכילת יוה"כ, א"כ אפשר דחייב כרת דזה עונש בידי שמים, אבל חזינן דגם עונש בידי שמים בעוה"ז אין לו, ורק חטא בעלמא שלגבי לקוברו זה סגי, אבל אין שום עונש מה שגזרה תורה עליו בעוה"ז על חטא כזה.

כהן הבא על אחותו זונה משוי לה חללה לא משוי לה חזר ובא עליה עשאה חללה. כתב הריטב"א דאע"ג דבהעראה נעשית זונה א"כ בסוף ביאה תהי' חללה, מ"מ כל הבועל דעתו על גמר ביאה. ובשו"ת רעק"א (סי' רכ"ב ס"ק י"ד) ביאר דכונתו דלא אחשבה להעראה, והוא תמה דודאי דיבם שבועל אף בלא דעת לקנות קונה בהעראה הרי דגם בלא אחשבה הוי ביאה, והנה בשטמ"ק כתובות (דף ל' ב') בשם הרשב"א כתב דביאה אחת לא מחלקינן לשתים, משמע כונתו דכשגומר הו"ל ביאה חדא, אבל לא מטעם דכל א' דעתו על גמר ביאה אלא בל"ז כך הוא דהוי ביאה חדא. והנה זה ודאי דאם פירסה נדה באמצע ביאה חייב, וכן בדף ע"ח רוצים לומר דיהי' חייב על הגמר ביאה משום דלא יחלל בודאי דאינו שייך להא דבא על אחותו, דהתם כדי שיעבור על הלאו דזונה מוכרחים לומר דתחילת הביאה עשה בה כבר דין זונה כדי שהגמר יקרא שבא על זונה, אבל בסתם שהאיסור אינו צריך לבוא מכח חלות על ההתחלה בודאי דמחלקינן לשתים.

והנה יש שהקשו מהא דלעיל דף י' דמספקינן אם סוף ביאה קונה והו"ל בעולה לכהן גדול, ומקשים דהא לא מחלקינן ביאה לשתים, אבל בשלמא דין זונה דהוא חלות דין עליה שייך לומר דלא מחלקינן ביאה לשתים ולא חל עליה עדיין חלות דין זונה, אבל דין בעולה אין זה חלות דין אלא מציאות, והו"ל כמו אם בסוף ביאה פירסה נדה דודאי מחלקינן הביאה ועובר איסור בסוף.

רש"י ד"ה פטור. בתוס' בשבועות (דף כ"ד) ובריטב"א כאן הקשו על רש"י דהא כשנתנבלה ופקע איסור אבר מן החי חל יוה"כ ונבילה בבת אחת, דומיא דבהזאה שנפקע מעילה מחטאת העוף וחל זרות ונבילה ביחד וחייב זר שאכל מליקה שתים ביבמות דף ל"ג, ומשם יש לחלק דכשהקדישה תיכף הי' עומד דכשיפקע מעילה יחול שניהם, דהא כ"ז שלא יזה לא יפקע מעילה וכשיזה בהכרח יחולו שניהם יחד, משא"כ נבילה אינו עומד אלא לכשיפקע איסור אבר מן החי יהי' נבילה אם לא יתקנוה ע"י שחיטה, אבל אינו עומד לכך שתמיד יחול אז עוד איסור, נמצא דיוה"כ תמיד נקרא כאילו בא על מה שעומד להיות חל איסור נבילה.

ויש להוסיף ביאור דכמו דחזינן מרש"י דס"ל דמקרי בחזקת איסור עומדת אע"ג שיפקע איסור אבר מן החי ויחול איסור חדש של נבילה מ"מ מחזיקין מאיסור לאיסור, ה"נ כיון דכשימות תהי' אסורה משום נבילה כהמשך לאיסורה, אבל יוה"כ אינו המשך לאיסורה, דהא יוה"כ אינו איסור מיוחד בזה דהא כל האוכלין נאסרין אז, ותמיד מקרי דהאיסור נבילה כאילו נמצא מקודם כהמשך האיסור של אבר מן החי ויוה"כ בא אחריו.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א