אילת השחר/קידושין/מה/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
תוספות רי"ד
רמב"ן
רשב"א
תוספות הרא"ש
ריטב"א
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
ספר המקנה
רש"ש
אילת השחר
שיח השדה

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


אילת השחר TriangleArrow-Left.png קידושין TriangleArrow-Left.png מה TriangleArrow-Left.png א

דף מ"ה ע"א

תוד"ה אלא. וי"ל כיון דשידך היינו כמו שקידשה אביה וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה ומי מצי מזבין לה והא אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות. מבואר דאע"ג דהוי ספק מ"מ אינו יכול כבר למוכרה, אמנם בשיטה לא נודעה למי מבואר דאע"ג דלענין איסורא חיישינן ומצרכינן לי' גט ומיאון, לענין ממון דבחזקתיה קיימא, ואיהו טעין בברי לא נתרציתי בקידושין, לית לן לאפוקה מיניה ולכך יכול למוכרה, והיינו כיון דלהאב מהני חזקתו לכן גם הלוקח יוכל לעבוד בה, וצע"ק דלמ"ד אין מוכרה לקרובים דצריך שיוכל להתקיים מצות ייעוד, וכאן הא אם אליבא דאמת כבר נתקדשה על ידי האב אז הייעוד לא יועיל רק אם יתן כסף לאביה מחדש, וגם אם מועיל כסף המכירה למ"ד מעות הראשונות לקידושין ניתנו מ"מ לא יקויים מצות ייעוד רק סתם קידושין, וצ"ע אם ראוי להיות אשתו אבל לא יקוים מצות ייעוד, וגם לא יעשו הקידושין בגדרי עשיית ייעוד, דלכאורה המכירה לא תועיל, ולגבי זה הא לא מהני מה שלגבי ענין הממון דהיינו זכות המכירה הוכרע להיות בחזקת האב, וצע"ק.


תוד"ה צריכה מיאון. אלא אפי' אמרת לא נתרצה לראשון דאז אם נתרצה לשני אין קידושין תופסין באחותה. יש לעיין אם הסכים שבתו תתקדש אבל לא חשב שיהי' בזה קידושין דאורייתא, אם אז לא תהי' מקודשת קידושין דאורייתא, וכן אם קידש אשה ולא חשבה שזה אוסרה בחומר כל כך שתהי' חייבת מיתה אם תזנה או שתהי' מקודשת כחומר קידושין דאורייתא, ואותו השאלה תהי' אם המקדש לא ידע שבזה יהי' קידושין גמורין דאורייתא, ומכאן אין ראי' דאפשר דהאב דידע שלא נתרצה לקידושי ראשון הסכים בקידושי שני לקידושין גמורין ולא כדין מאמר, לכן אם הי' מסכים היתה מקודשת מדאורייתא.

אמנם יש להוכיח ממש"כ דחליצה אינה הוכחה כי האנשים יחשבו כי בודאי קידושין הראשונים לא נתרצה, משא"כ קידושי השני דהשני הי' סבור שהיא זקוקה לו ולכן האב יתרצה לקידושיו, והיינו דידון את השני לכף זכות דעשה כהוגן דקידשה משום דזקוקה לו, ולפי"ז הרי רצה לקדש רק קידושי מאמר, נמצא דלפי דבריהם איך יאמרו דאין קידושין תופסין באחותה, דהא ממה נפשך אם השני התכוין לעשות מאמר מחמת דזקוקה לו הא נמצא דחל רק קידושין דרבנן, או אפשר דלא חל כלל כיון דבאמת לא היתה זקוקה לו, ואם האב חשב דידע השני דאינה זקוקה לו, אז הרי האב אינו מסכים לקידושיו כמו דאינו מסכים לקידושי ראשון דעושה שלא כהוגן, הרי ע"כ דגם כשעושה לדעתו קידושין דרבנן מ"מ חל קידושין גמורין מה"ת.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א