אילת השחר/קידושין/מד/א
רש"י ד"ה ורבי היא. מבואר דגם בכסף יכול לקדשה בע"כ, הרי דאין הביאור כסף דוקא מחמת שמקנה עצמה בעד זה אלא דעצם נתינת שו"פ דין כסף יש בו. וצ"ע דתמיד כסף היינו דבעד זה מסכימה להתקדש, אמנם לעיל דף ה' משמע דהי' שייך אפי' לגרש בכסף אע"ג דהתם לא שייך כלל שבעד זה יש איזה הסכמה, וכבר עמד בזה בקוב"ש, עמש"כ שם, עכ"פ כאן לגבי תקנ"ח דמאמר ס"ל לרבי דעיקר התקנה שיהי' נתינת הכסף לפני הביאה אפילו שזה לא לפי גדרי קנינים.
תוד"ה במאמר. וי"ל דה"ק צריך להודיע לה. צ"ע דהיכא מצינו דין דתלוי רק בידיעה, ואף דכתבו התוס' בדף ה' לענין אמה, התם הוא גזה"כ, אבל כאן למה רבנן תיקנו שסתם ידיעה בעינן.
א"ל רבי אבין בר סמכא הוא א"ל אין כמין ימא לטיגני הוא. פרש"י לא היתה לו שהות שכחה בנתיים שכשיצא מביהמ"ד אמרה לי מיד כשולה דג מן המים והמחבת נתונה על האור לתתו בתוכו בשמן לטגנו. והנה משך זמן זה הוא יותר מתוך כדי דיבור, ולענין התראה קי"ל דצריך להתרות בתוך כדי דיבור למעשה (עי' רמב"ם הל' סנהדרין פי"ב ה"ב) דאל"כ יכול לומר ששכח ההתראה, ולמה כאן אמר שאפשר לסמוך עליו כיון שהי' כמין ימא לטיגני.
וי"ל דזה שמתרים בו אינו מעונין לזכור ההתראה ולכך שייך שישכח לאחר תוך כדי דיבור, אבל כאן שרוצה לזכור אפשר לסמוך עליו שלא שכח גם במשך זמן יותר ארוך מתוך כדי דיבור.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |