אילת השחר/קידושין/כו/ב
תוד"ה ולכתוב. אבל אם יש לו קרקע כל שהוא ללוה כותבין עליו פרוזבול אף מחוב גדול. ומשמע משום דכיון דעצם ההלואה שכיח לא איכפת לן מה שהלוה סכום יותר משיווי הקרקע שיש לו, ואי"צ לסברת ר"ת שכתב אח"כ משום דגבי והדר גבי, אבל בתוס' גיטין דף ל"ז משמע דבזה דשכיח להלוות לא סגי שיועיל שלא תשמט בלי הסברא דגבי והדר גבי כהא דקטינא דאביי.
בא"ד. משום מלתא דלא שכיח שמלוין לאדם שאין לו קרקע. יש לעיין דהנה אם היו אומרים דלא שכיח אדם שאין לו קרקע, דהא אפי' יש לו רק שאול או שכור מקום לתנור או לכירים מקרי שיש לו קרקע, ואדם שאפי' זה אין לו באמת לא שכיח, אבל הא קאמר דלא שכיח שמלוים, ועפ"י דין לא מצאנו דאין חייבין להלוות למי שאין לו קרקע, וא"כ מה דלא שכיח הוא מפני שרוב האנשים עוברין על המצוה דאם כסף תלוה בכה"ג, וכן מצינו בבינונית דמה"ת גובה המלוה זיבורית ורבנן תיקנו בינונית שלא תנעול דלת בפני לוין, ועפ"י דין בודאי אין להמנע מלהלוות משום זה דיגבה זיבורית, וע"כ דחששו למי שלא יקיים הדין, ומ"מ כאן גרע דהתם אפשר דחששו למיעוט שלא ירצו להלוות, אבל כאן דאמרינן דלא שכיח שילוה למי שאין לו קרקע, הרי דרוב האנשים אינם מלוים למי שאין לו קרקע ועוברין על המצוה דאם כסף תלוה, ומ"מ אין זה כ"כ פלא דהא בגמ' אמרינן דרובן בגזל, וכש"כ בזה שאינם מקיימים מצות אם כסף תלוה.
תוד"ה מעשה. ועוד הי' לו לפרש כמה מעשר כי ההיא דהלוקח יין מבין הכותים דאמר עשרה מעשר ראשון. וכבר תמה ברש"ש דהתם ידע כמה יש ולכן הזכיר כמה, משא"כ כאן לא ידע בדיוק כמה ולכן אמר עישור ובזה כבר מפורש כמה יהא המעשר. ויש לומר בכונת התוס' דהא הי' ירא שבני ביתו יאכלו מזה, וכשאדם אוכל פירותיו בודאי אינו שוקל ומודד, וא"כ גם אז לא נדע כמה זה הי' קודם שהתחילו ליקח מהפירות ואיך ידע כמה להפריש עישור, אלא ע"כ דידע כמה השאיר, אלא דמ"מ צ"ע דנהי דע"כ ידע כמה השאיר, מ"מ מה מגרע אם לא הזכיר כמה יהי' מעשר.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |