אילת השחר/קידושין/כה/ב
תוד"ה בהמה גסה (הא') וכו' אלמא אינו מוסרה מיד ליד דאי מסר לי' אמאי לא קני הא בטלה הקפדתו. לכאורה מאי ראי' אולי אמר לו לך משוך וקני ומסרו בשתיקה ובזה שמסרו אין ראי' שרוצה להקנותו בזה ע"י המסירה, וכונתו שיקנה רק כשימשוך, וכן הק' הראב"ד בשטמ"ק ב"ב דף ע"ו ב', וצ"ל דס"ל להתוס' דמסירה מיד ליד אין דרך בני אדם לעשותו רק לשם קנין, וכיון דמסרו לו מיד ליד הרי דביטל הקפדתו.
פיל לר' שמעון במה יקנה א"ל אביי בחליפין. העירוני לפי מש"כ בהגהת אשר"י ב"מ דף מ"ח דבדבר דאי אפשר לקנות משיכה כגון עובר במעי אמו מהני מעות, א"כ למה צריך לתרץ בחליפין דוקא, והנה באילה"ש ב"מ (מ"ח א' ד"ה דוקא בלן) נתבאר דהא דעובר לא מהני בו משיכה משום דלא מקרי בזה שמכניסו לרשותו, ועיין מה שהבאנו בשם תרומת הדשן, ובדבריו מבואר דהוי כאילו זה אינו בעין או אינו בעולם דלא שייך עליו מעשה הכנסה לרשותו ואז קונה מעות. ויש לומר דכאן בהמה או חי' גדולה הא בעצם הוי חפצא ששייך בו משיכה והגבהה וכל קנינים שהם מתורת יד, אלא דקשה להגביה וכן אין רגילין למשוך, ובזה לא נאמר החידוש דמהני מעות, ורק אם לא שייך הכנסה דהוי כאינו דבר מציאותי לגבי הכנסה לרשותו, אולם בקצוה"ח סי' ר"ט סק"י דעתו דלא כמש"כ.
אי נמי בשוכר את מקומו. ברשב"א הוכיח דשכירות מקום אינו קונה מדין משיכה, וע"כ אין כונתו להוכיח דאינו מועיל לקנות גם מדין משיכה, דאפשר דיש בזה גם משום קנין משיכה, אלא דיש בזה גם עוד מעשה קנין מלבד משיכה, ולכן מהני אפי' בחפץ שמשיכה לא מועילה בו לקנותו, וכונתו דהיה מקום לומר דיועיל רק מדין משיכה, וע"ז הוכיח דאינו כן דאם זה רק משום משיכה למה מהני שכירת מקום בחפץ שלא מועיל בו קנין משיכה, וצ"ע איך הוה סלקא דעתיה דלא יועיל מדין קנין חצר.
ואפשר דהנה מצינו כמה שיטות דלדידהו לא מהני מדין חצר, א' שיטת השטמ"ק ב"מ דף כ"ו בשם תוספות חיצוניות הביאו בקצוה"ח סי' קצ"ח, וכן פי' הקצוה"ח את שיטת הש"ך שם ובסי' ר"ב דחצר לא מהני לקנות דברים שבאו לתוכו לפני שקנה את החצר, הב' שיטת העיטור (הובא בש"ך סי' ר"ג) והסבירו בספר בית הלוי (ח"ג סי' מ"ו אות ג') דפיל א"א שיועיל לקנותו בשכירת מקום מטעם חצר אלא מטעם אגב, וביאר בשם עטרת חכמים דרק משום שזה שייך להמקנה לכן לא מהני חצר שכורה לקנות חפצים שבתוכה, משא"כ בהא דב"ב דף פ"ה דמהני לשכור מקום של הנפקד ועי"ז לזכות הפירות שבאותו מקום, משום דהתם אינו רשות של המקנה לכן מהני לקנות, ולפי"ז אפשר דהרשב"א בא לאפוקי משיטת העיטור, והרשב"א לא רצה לפרש מטעם אגב דא"כ למה שוכר דוקא את מקומו דהא פסקינן דלא בעי צבורין, ובשלמא בהא דר"ג לקמן דף כ"ז דחינן משום אטרוחי, אבל כאן לא שייך זה כיון דאינו עושה אלא כדי לעשות מעשה קנין, ולכן הוצרך לפרש שלא נימא דמטעם משיכה קונה אבל מטעם חצר לא מהני, או משום סברת התוס' חיצוניות או משום סברת העיטור.
עוד יש לומר כיון דאינו משכירו לזמן מסוים א"כ אין זה אלא למעשה קנין, והיה סברא לומר דאין זה מתורת קנין חצר דאין לו באמת רשות להשתמש בו כלל ותיכף אחרי גמר הקנין נגמר השכירות, ובזה ס"ד דהוא רק מתורת משיכה, לכן הוצרך להוכיח מכאן דאינו כן אלא דמהני בו גם לקנות בתורת חצר, והי' יכול להוכיח מהא דגיטין דף ע"ז ע"ב בזורק גט למקום דמשאיל לה דמגורשת אע"ג דגט הוא מהדברים הקלים שאין דרכן במשיכה כדאמרינן ב"ב דף פ"ו.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |