קרן אורה/נדרים/לח/ב

קרן אורה נדרים לח ב

דף ל"ח ע"ב

ר"ן בד"ה שאם ירצה כו' כתב דהא דשרי ר"א בבהמה טמאה היינו מזונות יתירים אבל כדי חייו ודאי אסור דמהנהו בזה וכן כתב לקמן גבי עבדיו ושפחותיו הכנענים דוקא מזונות יתירין אבל כדי חייו אסור וכן כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו וכבר כתבתי לעיל דהא דזן את אשתו ע"כ מיירי אפילו במזון כדי חייו מדתנן אע"פ שהוא חייב וכן מצאתי להרשב"א ז"ל שדחה מטעם זה דברי המפרשים במזונות יתירין וא"כ כה"ג מיירי נמי מזונות בהמתו אפילו כדי חייו ובעבדיו ושפחותיו יותר קשה כיון דקצת מצוה לפרנסם א"כ הוי דומיא דמזונות אשתו ובניו דיכול לזון בכל גוונא משום דאדעתא דנפשיה קעביד ואיהו ממילא מתהני אלא דבגמרא משמע דהא דזן את עבדיו הוא משום דאין לו הנאה מזה דלמנחרותא עבידן ולא שייכא מצוה בהא אלא די"ל דכדי חייו מותר משום מצוה:

ובגמרא איירי במזונות יתירין דלא שייכא מצוה ואפ"ה מותר משום דלמנחרותא עבידן ואין לו הנאה מזה ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דאפילו מזונות כדי חייו מותר בעבד שכתב לעבד ושפחה בהדי אשתו ובניו,. אלא דמש"כ בכולהו אע"פ שהוא חייב במזונותיהן משמע דקאי אפילו אעבד ושפחה צ"ע דהא הוא ז"ל פסק דיכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ועיין רש"י ז"ל לקמן:

שם בד"ה ובבתו בוגרת כו' אי נמי כי קאמר מדעתה למעוטי דעתו דחתן כו' משמע דס"ל להר"ן ז"ל דשליחות אסור אפילו בדבר שאין צריך שליחות דלמאן דס"ל דשליחות לא אסור אלא בדבר הצריך שליחות א"כ אפילו לדעתו דחתן מותר וכן כתב הרשב"א ז"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף