אילת השחר/נדרים/יז/א
חד קרא למיפטריה מקרבן שבועה וחד למיפטרי' מן לאו דשבועה. הקשה בקרן אורה דהא כיון דנתמעט לאו ממילא לא שייך שיתחייב קרבן, ולפי מש"כ הרמב"ן (במלחמות בשבועות פ"ג) דבכולל חל שבועה להיות אסור בלאו ולא בקרבן, א"ש דצריך קרא למיפטריה מקרבן בכה"ג דנשבע לאסור עצמו בסוכה בכולל עם אופן שאינה מצוה, אבל מהרמב"ם משמע דבכולל חייב גם בקרבן, וא"כ קרא דפטרו מקרבן אזיל רק בנשבע שלא בכולל דאז פטור גם מלאו ולמאי איצטריך קרא למפטרי' מקרבן עכתו"ד. ואולי יש לומר דהנה קרבן הא לא צריך אזהרה כמבואר במכות (דף י"ג ב'), ומש"כ תוס' בב"ק (דף ק"ה ע"ב) דצריך לאו, כבר תמה הגרעק"א שם מהא דפ"ג דמכות, והתורה יכולה לחייב קרבן בלי שתכתוב איסור, אלא דממילא נבין שכלול בזה שעבר איסור, אלא כיון דבכל חיובי קרבן שבתורה יש לימוד דעל כל שזדונו כרת חייב קרבן, לא יצוייר שיהי' חייב קרבן בלי שיהי' קודם פסוק המלמדנו שחייב כרת, אבל בשבועה שחייב קרבן בעד השבועת שקר יכול להיות כלול גם היכא שלא עבר לאו, דמ"מ עבור שבועת שקר גילתה תורה דחייב קרבן שממילא משמע מזה דעבר איסור אע"פ דלאו דלא יחל דברו לא קאי עליה, לכן אע"ג דלא מצינו לאו, מ"מ ס"ד דיהי' כלול חיוב קרבן גם באופן שאין לאו, וצריך פסוק למעט מקרבן בנשבע לעבור על המצוה.
הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל חייב על כל א' ואחת. משמע דבשביל כזית א' חייב שתי נזירות, אמנם ממש"כ הר"ן לפרש לפי הגירסא הכתובה במקצת נוסחאות דפריך דכי מתרין בי' על כל כזית חייב על כל כזית נזירות, ולמה צריך לומר פעמיים הריני נזיר אם אוכל, ומאי קושיא הא אם לא יאמר פעמיים יהי' חייב רק אם יאכל שתי זיתים ויתרו בו בין כל כזית וכזית דרק אז חייב שתי נזירויות, משא"כ אם אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל דיהי' חייב על כזית א' ב' נזירות, משמע דס"ל להר"ן דגם באמר פעמיים אם אוכל אינו חייב על כזית א' שתי נזירות, ויש לומר דעיקר חידוש של המשנה הא זה דחל נדר על נדר, וחידוש זה נדע גם באומר פעם א' אם אוכל ואכל שתי זיתים, דבאכילת הזית השני יתחייב נזירות אע"ג דכבר חייב נזירות בעד אכילת זית הראשון.
ובהא דכתב הר"ן דצריך להתרות בין זית וזית, כבר נתקשו דמה זה דומה להא דצריך התראה בין זית וזית לחייבו מלקות להא דיצטרך להיות נזיר על אכילת כל כזית, ויש להוסיף בקושיא דהא התראה היא על איסור שלא יעשה, אבל זה שאומרים אם תאכל תתחייב נזירות הא אין עובר איסור, אלא מזכירים לו שבאכילת הכזית יתחייב בנזירות, ולא מצאנו דמהני התראה כזאת, וגם בשלמא מלקות דגם על הכזית הראשון אינו חייב בלי התראה לכן גם על השני כן, אבל כאן דבאוכל כזית הראשון חייב נזירות בלי התראה למה יצטרך התראה על הכזית השני.
הריני נזיר היום הריני נזיר היום. ברמב"ם (פ"ג מנזירות הל' י') כתב דאם מנה ראשונה והפריש קרבן ואח"כ נשאל על הראשונה והתיר נדרו עלתה לו ראשונה בשני' ומביא זה הקרבן ונפטר ואפילו הביא כפרתו ואפי' גילח שערו ואח"כ נשאל עלתה לו ראשונה בשני' שהרי אין השני' חלה אלא לאחר הראשונה והראשונה כיון שהתירה כאילו אינה מעיקרה.
והנה מה דהדגיש שהרי אין השני' חלה אלא לאחר הראשונה, אע"פ דאילו חלה ביחד עם הראשונה הי' ג"כ עולה לשני' כשנשאל על הראשונה. אלא דמבואר בשבועות (דף כ"ח) דמטעם זה יכול לישאל על נזירותו הראשונה אע"פ שכבר נתכפר דנמצא דאין נוגע כבר נזירותו הראשונה, מ"מ כיון שעי"ז תחול השני' מקרי דעדיין יהי' תוצאות מכח נזירות הראשונה, וצ"ע שם על הכס"מ דכתב מקור הרמב"ם לזה מהירושלמי, והא זה מפורש בגמ' דילן שבועות דף כ"ח הנ"ל.
ר"ן ד"ה כיון. בעינן שיהו התראות מחלקות. מה דאמרינן דהתראות מחלקות נראה דזה דוקא כשאומר אם אוכל דאז תלוי מה דהדין קורא לזה אכילה וצריך לחלק האכילות ע"י ההתראה, אבל באומר אכילת כל זית או כל חצי זית בנזירות, נמצא דאף אי אין בה שם אכילה מ"מ תחייבו בנזירות, דמ"ש באם חלה בפעולות אחרות או באכילה.
בא"ד. יש לעיין להר"ן דהתראות מחלקות אע"ג דודאי לא מיירי דיקבל עליו לומר אעפ"כ [וכפי שנצרך בהתראה לעונשין], דכאן ודאי לא צריך שיתיר עצמו למיתה, ואם זה מחלק, הרי דגם בחלב ג"כ יחלק אע"פ שלא יתיר עצמו בין אכילה לאכילה, דמצד התראה בעצם מספיק התראה על הכזית השני אלא צריך התראה נוספת רק לחלק, ולזה יספיק גם התראה בלי לקבל התראה, והנה להסוברין דמהני גם אם יאמר קודם דע שעל כל כזית תתחייב מלקות, וכן משמע ברע"ב (פ"ג דמכות), ג"כ יבואר לפי"ז כיון דאין זה מחמת ידיעת העבירה אלא דצריך לחלק, ולזה מספיק גם התראה כזאת, וגם כאן מסתבר דיועיל התראה שיאמרו לו קודם דכל כזית יחייב אותך.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |