אילת השחר/נדרים/יג/א
ר"ן ד"ה מיבעי לי' למתפיס [הנמשך מעמוד הקודם]. משא"כ בבכור שהוא קדוש ממעי אמו ואין יכול להחליפו באחר. צע"ק מה זה נוגע כאן מה שאין יכול להחליפו באחר, דהא אפילו אם יכול להחליפו מ"מ כיון שקדוש ממעי אמו אינו דבר הנדור [וע"ע משנ"ת בזה לקמן בסמוך בסוף הענין].
ברמב"ם (פ"א מנדרים הל' י"ג) כתב דאם אמר הרי עלי כבכור הרי אלו מותרין שאין קדושתו בידי אדם ואינו יכול להתפיסו בנדר שנאמר לא יקדיש איש אותו. ובכס"מ הביא מה שתמהו דטעם זה לא מצינו ואדרבה מצוה להקדיש, ומקרא דלא יקדיש איש אותו ילפינן דאינו יכול לשנות מקדושה לקדושה ומיני' ילפינן לכל הקרבנות, וכתב דהר' אברהם בן הרמב"ם כתב דטעם דאינו יכול להתפיס בו הוא משום דאינו נידר ונידב, אלא דהוסיף לחזק דשמא תאמר דאע"פ שאין קדושתו בידי אדם יש בנדר בו מעלה כגון שישנה קדושתו לקדושת עולה וכיוצא בה והואיל וכן יהא אסור כדבר הנידב אינו כן אלא לעולם אין לנדר בו תפיסה ואינו יכול לשנותו כמ"ש בתמורה, והביא ראי' שנאמר לא יקדיש איש אותו וכו'. ואינו מובן דאפילו אם יכול לעשותו עולה, וכי בשביל זה הוא דבר הנדור משום שיכול לנדור אותו לעולה, וא"כ כל מתפיס בדבר היתר נימא דאסור משום דיכול להקדיש הדבר ההוא, וכן נבילה נימא כיון דיכול להקדישה מקרי דבר הנדור, ואיך ס"ד דזה יהי' טעם שיועיל התפסה בבכור.
ומחומר הקושיא נ"ל דהנה הא הרמב"ם סתר עצמו, דפסק דמתפיס בבכור הוי כמתפיס בדבר האסור, ולקמן בהל' ט"ו פסק דאם התפיס בבשר בכור לפני זריקה הרי זה אסור דהוי מתפיס בדבר נדור, וכבר הביא בכס"מ דברי ר' אברהם בן הרמב"ם דהמתפיס בבכור מתפיס בדבר האסור, אבל המתפיס בבשר בכור כיון דדינו כבשר שלמים שאינו ניתר לאוכלו אלא בזריקת הדם וקדושת שלמים אדם יכול לנדור הו"ל כמתפיס בקרבן, והביאור הא הוא, וכן אומרים בשם מרן רי"ז ז"ל, דכשמתפיס ואומר כבכור כונתו בדין המיוחד של בכור, וזה הוי דבר האסור כיון דאין לנדור בכור, אבל כיון שהוא קרבן ויש בו דין קרבן שלמים לכן כשמתפיס בבשר, ובבשר הא יש דין שלמים ג"כ [וה"ה מסתמא אם יתפיס בבכור חי העומד לפניו כיון דיש בו גם דין קדושה כשלמים], וחזינן דלא צריך דוקא שכעת חל קדושה שלו על ידי נדר, אלא כיון שבבכור יש קדושת שלמים וקדושת שלמים חל ע"י נדר, מקרי גם בשר הבכור דבר שנידר ונידב, והמתפיס בו חל קדושה כמתפיס בדבר הנדור.
והנה בהא דצריך פסוק דאין משנין מקדושה לקדושה, ואי לאו קרא הו"א דמשנין, יש להסתפק אם הביאור הוא דס"ד דכמו שיש להקדיש חולין ה"נ יש להקדיש קרבן, אשר מלבד דמתקשים בזה דהא אינו שלו, ואפילו ר' יוסי הגלילי דס"ל דקק"ל ממון בעלים, הא מודה בבכור בא"י בזמן שבהמ"ק קיים דהוא ממון גבוה כמבואר בב"ק (דף י"ג), ואיך ס"ד דיוכל להקדישו לקדושה אחרת, והא מיירי בזמן דראוי להקרבה, מלבד זה במה ירד הקדושה הקודמת, וע"כ צ"ל דלס"ד הו"א דבקדושת בכור, וכן בכל קרבן כלול גם קדושת סתם קרבן, וכשמקדיש את הבכור לעולה, היינו דבורר קדושה מיוחדת ממנו, ולא דמי למקדיש דבר חולין דשייך שיהי' שלו, דכאן כלול בקדושתו כל קדושת קרבן, וא"כ כמו דכשמתפיס בבכור העומד לפניו חל האיסור כיון דהוא גם קדושת שלמים שזה דבר הנדור, ה"נ גם עצם קדושת בכור כולל גם קדושת סתם קרבן, וא"כ יש בו בבכור גם דין קרבן של דבר הנדור, דכיון שיכול לנדור לקדושת קרבן אחר, הרי דכלול בו דין של סתם קרבן, וסתם קדושת קרבן הוי דבר הנדור, ולזה כתב דא"א להקדיש אותו לקרבן אחר, וע"כ דדין קרבן בכור הוא רק דין בכור לא של קרבן אחר, לכן הוי מתפיס רק בדבר האסור.
ולהנ"ל יש לבאר מה שכתב הר"ן [בדף י"ג א' הנמשך מדף י"ב ע"ב] לחלק דחטאת ואשם אע"פ שחייב להביאן מ"מ מקרי דבר הנדור טפי מבכור, דבחטאת ואשם מחמת נדרו הוא בורר בהמה זו, משא"כ בכור שהוא קדוש ממעי אמו ואינו יכול להחליפו באחר, ולכאורה מה זה שהוסיף שאינו יכול להחליפו, דהא אפי' אם יכול להחליפו מ"מ הא קדוש ממעי אמו ואינו נדור. ולהנתבאר יש לומר דאם הי' יכול להחליפו ע"כ משום דבקדושתו הא כלול גם קדושות אחרות כגון קדושת שלמים, וכל זמן שאינו מחליפו הו"ל כמסכים שיהי' בכור כיון ששייך להחליפו, אז הכל מכח קדושתו הכוללת כל קדושת קרבן, והוי שפיר דבר הנדור קדושת בכור, היינו קדושת הרבה מיני קרבנות והי' דינו כקדושת דבר הנדור, ולכן הדגיש הר"ן כיון דאין מחליפו הרי דרק הקדושה שמקבל מרחם עליו, ולא מעורב בו עוד מיני קדושת קרבן ולכן אין בו קדושת דבר הנדור.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |