אילת השחר/כתובות/צד/א
חיישינן שמא תכסיף. דידעה דיחזרו עליה משא"כ כשנשביענה, וצ"ע דנמצא דעושין עצה להטעותה ע"י שנשביענה, ובודאי אם תשאל לב"ד או לחכם אחד איך הדין אם ימצא שמהקרקעות הקודמות א' מהן גזולה, בודאי יאמרו לה האמת שיגבו ממנה, וכי אז תגבה בלי שבועה, ונצטרך לומר דמ"מ לא פלוג, וצ"ע איך מצינו שנעשה דבר להטעותה בדין, ובסברא דכמו שלא נימא לה דין שאינו אמת ה"נ לא נעשה דבר להטעותה בדין, ושו"ר שכבר הקשה זה בשטמ"ק ובשם הריב"ש ז"ל.
ובהא דתחוש להשביח שמא תגבה בעלת כתובה הקודמת, צ"ל דתחוש שמא כתובתה של הקודמת הוא כשיעור ארעא ושבחא, דאל"כ הא צריך לשלם לה דמי השבח כמבואר בב"מ (דף ט"ו) ומה תפסיד, וכן מה שהקשו התוס' דגם היתומים יכסיפוה הם ג"כ משום דגובה אפילו משבח יתומים כמבואר שם בתוס' ד"ה בעל חוב, דאע"ג דאין להם על מי לחזור מ"מ גובה מהם השבח ומבעלת כתובה האחרונה, אע"פ שכעת אם יגבו ממנה אין לה ממה לגבות, מ"מ הא יש לה שיעבוד לגבות ודינה כמו לוקח באחריות דגובה ממנו השבח.
ולפי"ז צ"ע מש"כ דהיתומים לא יכסיפוה כיון דיסלקו בזוזי, דהא אם זאת שנמצאת שאינה שלהם כתובתה כנגד שדה האחרונה יחד עם השבח הא יגבו מהם הכל, ואם רוצים לסלק בזוזי צריכים לשלם גם כנגד השבח ומה ירויחו, ואם אינו רק כנגד הקרן בלי שהושבח, הא גם אם הרביעית תטרוף ותשביח ג"כ לא תפסיד מה שהשביחה שיצטרכו לשלם לה כנגד השבח אם ירצו לקחת ממנה הקרקע שהושבחה.
שם. חיישינן שמא תכסיף. הנה כל שבועה היא כשחבירו רוצה לקחת ממונו, אבל שמא יזיק לא מצינו שבועה, וכאן נמצא דכל השבועה הוא שמא תזיק לי השדה.
עוד יש לעיין דהנה המזיק שיעבודו של חבירו חיובו מדינא דגרמי כמבואר בב"ק (דף ל"ג ע"ב), וכאן יכול להשביעו משום שמא יזיק השדה המיוחדת לו, והא המאוחר שקדם וגבה אינו עושה איסור בזה שגובה, גם אין לחייבו רק מדינא דגרמי, דאם דינא דגרמי פטור אין שייך כלל לחייבו בתשלומין על מה שגרם שלא יהי' לו ממה לגבות, ולמה נחייבו שבועה אפילו אם נאסור זה משום הפסד ממון, וע"כ ס"ל דדינא דגרמי חייב מיהת לכל הפחות.
וא"כ כשטרחינן בב"ק (דף ק') להביא מאן דמחייב דינא דגרמי ולא מצאנו אלא ברייתא דקאי על המשנה, דלכן מוכח דזה ר"מ דדאין דינא דגרמי, הא עדיף הי' להביא ממשנתינו דע"כ ס"ל דינא דגרמי חייב, דאל"ה איך בכלל שייך להשביע אם זה לא חייב על הפסד ממון.
ת"ק לית לי' דאביי קשישא. ולדידי' כשבאין לגבות מיתומים גדולים אי"צ שבועה, ומ"מ הראשונה נשבעת להשני', וצריך טעם למה לגבי האשה השני' נשבעת בטענת שמא התפיסו לה צררי, וכן לגבי לקוחות צריך לישבע אע"פ שהם גדולים, ולמה לענין יתומים גדולים אי"צ לישבע, ואולי יש לומר דתלינן דאם התפיס צררי הי' מודיע שלא יפסידו יורשיו, אבל שפיר חיישינן דהתפיס צררי לאשה אחת ולא חש להודיע ליתר נשיו שהתפיס לאחת מהן, וכן לא חש להודיע לגבי הלקוחות וצ"ע.
תוד"ה שנמצאת. וקשה לרבי דמסתמא כשמשביעין הרביעית משמע שעדיין לא גבתה וכו' והואיל וכן הקודמת לה למה אינה לוקחת. הנה להמבואר לעיל (דף צ"ג) דיכולין לומר אחוי טירפך ואשלם לך, ה"נ למה תוכל לגבות את הרביעית, תאמר לה אחוי טירפך ותקבלי כיון דהשלישית הא כבר גבתה, וכבר העיר בהפלאה בזה. ומ"מ מבואר דאם לא ידוע איזה קרקע אינה שלו לא יכולים לעכב הגביה לרביעית, דיכולה לומר לכל א' לאו בעל דברים דידי את.
בא"ד. על כן נראה כפי' ר"ח דאפילו לא נמצאת פליגי דקאמר בן ננס שנשבעת הרביעית משום חשש שמא תמצא א' מהם שדה שאינה שלו ולא יוכלו אח"כ לחזור עליה דמה שגבתה גבתה. יש לעיין למה לא תוכל הרביעית לומר שאם ימצא א' מהן שאינה שלו אז אני מחויבת להשבע שלא קיבלתי צררי ולמה אני חייבת כבר כעת לישבע משום חשש כזה כ"ז שאינו נוגע לכם גבייתי הקרקע הרביעית, אם זה משום דס"ל כהפוסקים דאם מחויב שבועה דרבנן ותפס בלי שנשבע לא מפקינן מיני', א"כ לא שייך כלל אז לחייבה שבועה, כיון דאפי' אם כעת יצוייר שתגבה בלי שתשבע לא יוכלו לאפוקי מינה ולחייבה שבועה, או דאפי' אם באופן שתפסה יוציא ממנה כ"ז שלא נשבעה כאן דיגבוה לא שייך לתקן שבועה, אז כדי להוציא ממנה אם לא תשבע ולכן ע"כ החיוב שבועה לפני שתגבה.
בא"ד. דהואיל ומה שגבתה לא גבתה אינה יכולה לסלקה בזוזי. בקובץ שעורים (לעיל אות שכ"ה) הוכיח מזה דהגביה לא חלה כלל, ולפי"ז גם הפירות שאכלה תצטרך לשלם, וקשה לומר כן, וגם א"כ למה תגבה בכלל את השדה כיון דתחשוש להשתמש בקרקע דתצטרך להחזיר הכל, וע"כ החילוק הוא דכל לוקח דנחית אדעתא דארעא לכן יכול לסלק להבע"ח דהבע"ח נחית לקבל מעותיו, אבל כאן האשה שגבתה הא גם היא הי' יכולין לסלקה בזוזי ומה היא עדיפא מזאת שקדמה לה לגבי שיגיע לה דוקא הקרקע ולא להקודמת.
בא"ד. וי"ל דהוי מוקי לה בב"ח עכו"ם דשייכא ביה שבועה כמו שרגיל ר"ת לומר שמותר לקבל שבועה מהעכו"ם. והיינו דאינו עובר משום לאו דלא ישמע על פיך כמבואר בע"ז (דף ב' ע"ב), ויש לעיין הא בישראל שעובר עבירות הוי כגזלן דאינו יכול לישבע, כדפסקינן בחו"מ (סי' צ"ב סעיף ג'), וגוי שאינו גר תושב הרי הוא לא עדיף מישראל עבריין והוא בחזקת רשע דא"א להשביעו, וא"כ אע"פ שלא איכפת לן מה שנשבע בשם ע"ז הא מ"מ אין שבועתו כלום דהוי רשע.
ובריטב"א (ב"מ דף ה') מבואר דהא דחשוד פסול לשבועה משום דבזה שמשביעין אותו עובר בלפני עור לא תתן מכשול כיון דעלול שישבע לשקר, ולפי"ז א"ש דבגוי שנשבע לא בשם ה' אלא בע"ז הא אין כאן איסור של לפני עור לא תתן מכשול.
בא"ד. כמו שרגיל ר"ת לפרש שמותר לקבל שבועה מעכו"ם. עמש"כ בזה בגיטין דף נ' ע"ב.
מאי טעמא לאו משום דשליחותה עבדה. הנה אף אם בשותפין יש סברא דשליחותי' עבד, מ"מ בהא דכתובה הא אין שום שייכות לא' עם השני' דכ"א הא תובעת רק לעצמה, וע"כ קושית הגמ' היא מכח כל שכן, דאם בכתובתה שכ"א תובעת לעצמה מ"מ מה שנשבעה לא' מהני להפטר להשבע לחברתה, כ"ש בשותפין.
לאו משום דשליחותה עבדה. צ"ע הא מיירי דבמציאות לא שלחה לדון במקומה, א"כ איך שייך לומר שליחותה עבדה כיון דלא אמרה לה להתדיין בשמה, משמע דכיון דלא ידענו דשייך לומר טעיננא טפי הוי זכות שתטעון בשבילה.
מי דמי התם שבועה לאחד ושבועה למאה. ואין להקשות דנטעון אילו היתה צריכה לישבע בנוכחותי היתה נמנעת ולא היתה מעיזה לישבע, וכמו דמצינו לעיל (דף פ"ה) דיוכל לטעון שתשבע במאתין דשם תתבייש לישבע לשקר כמבואר בשטמ"ק שם, דמבואר בחו"מ (סי' פ"ז סעיף כ"ג) דמה דיכול לטעון תשבע במאתין זה לכתחילה אבל אם כבר נשבעה לא תוכל לטעון שתשבע במאתין, ולפי"ז א"ש נמי כאן דאחרי שנשבעה מהני השבועה. ואין להקשות דנמתין על השני' כדי שתשבע בנוכחותה, דהא רק אם תובעת שתשבע בנוכחותה צריך להשביעה בנוכחותה, אבל אין צריך להמתין לחוש בשביל זה.
שבועה לאחד ושבועה למאה. הנה זאת שנשבעה לה בודאי יכולה לגלגל עליה אז על שבועה אחרת שתתבע, אם מגלגלין משבועת שמא, א"כ יש לעיין אם כיון דזאת שלא נשבעה לה אינה יכולה כבר להשביעה מחדש ממילא לא תוכל לגלגל עליה עוד שבועה, או דכיון דהוי כאילו נשבעה לה נמצא דיש עדיין לזאת שבאה כעת לגבות להשביעה שבועת גלגול, אע"ג שלא היתה אז הגורמת את השבועה שנשבעה.
אבל איתי' במתא איבעי לי' למיתי. עי' ברא"ש דאם יש לו הוכחות יכול לבוא ולטעון אע"פ שהראשון כבר טען.
תוד"ה לימא. מבואר מדבריהם דצריך מוכח מתוכו מתוך עדים שבשטר למי נמכר קודם. ויש לעיין אם הך הוכחה צריך שיהי' בגדר עדים מעידים ממש, או דסגי אם מתוך עדותם יהי' לנו הוכחה בעלמא. ויש לעיין בהא דאמרינן דמסתמא כיון שנחתם נמסר באותו זמן החתימה, אם זה בגדר עדות ממש, ואם לא הרי גם כשאין זמנם שוה לא הוי מוכח מתוכו שנמסר באותו יום להראשון, ואיך זה מועיל לקנות זה שזמן חתימתו קודם, אמנם למ"ד עדיו בחתומיו זכין לו א"ש. (מהדו"ק)
בא"ד. ונראה לרבי דמיירי הכא במתנה או במכר במקום שכותבין את השטר וכו'. מבואר דס"ל דבמקום שכותבין לא אמרינן דהשטר הוי רק תנאי דהכסף קונה אלא דאינו סומך דעתי' עד שיכתוב השטר, וכשכותב השטר חל למפרע משעת נתינת הכסף, וא"כ שוב הא יש לומר דא' נתן הכסף קודם לשני וזכה כבר משעת נתינת הכסף, וע"כ דהקנין נעשה בהשטר, ועי' בב"י (סי' ק"צ ד"ה בד"א) דהביא לחלק אם הדרך לכתוב שטר קנין או בלשון הודאה, דאם הדרך לכתוב שטר קנין אז באמת לא קנה רק ע"י השטר.
בא"ד (הנמשך לעמוד ב'). ואין דעתו כלל כשמוסר להם אפי' בזאח"ז שיקנה האחד יותר מחבירו אלא דעתו שיקנה זה כמו זה. יש לעיין להמבואר בחו"מ (סי' ק"צ סעי ט"ז בהג"ה) דבמוכר או נותן מתנה ורוצה להקנות רק חצי ממה שכתוב בשטר לא קנה כלל והוי חספא בעלמא, א"כ איך מהני בכלל לקנות [עי' אילת השחר גיטין דף מ"ב א' ד"ה הא דאמר כולו].
בא"ד. ואי נמי העדים שוים בשני השטרות [היינו שאותם העדים חתמו בשני שטרות] אימא בשעה שעסוקין באותו ענין חתמו דקנין יכול לחזור בו. והיינו כיון דחתימתן עושה דין לגבי הקנין אז כמו דכל מקנה יכול לחזור בעסוקין באותו ענין כמבואר בב"ב (דף קי"ד), ה"נ יכולין העדים לחזור מכח חתימתן כל זמן שעסוקין באותו ענין, ולכך אף שע"כ מסרו בינתיים השטר להלוקח, דאל"ה הא סתם יכולים לחזור, דהא יקנה משעת חתימה באותו יום אפי' למ"ד עדיו בחתומיו זכין לו, כמבואר בתוס' לקמן (ד"ה כתב), מ"מ כיון שהועילה חתימתן שיקנה אח"כ ועבור זה הם יכולים לבטל כח חתימתן כ"ז שעסוקין באותו ענין.
בא"ד. דחשו רבנן להפסד בעלי חובין משום נעילת דלת ולכתובת אשה משום חינא. עי' בר"ן דביאר דכיון דאין מוכח מהשטר לכן אפילו מבני חורין שניהם שוין כיון דלגבי זה הוי כמלוה ע"פ דאין דין קדימה, והתוס' יתכן דהוצרכו לטעם דנעילת דלת וחינא, דסברי דהי' צריך להיות דין קדימה גם במלוה ע"פ, לכן הוצרכו לומר דמשום נעילת דלת או חינא תקנו שיהא לכולם זכות שוה.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |