חידושי הרי"מ/כתובות/צד/א

חידושי הרי"מ כתובות צד א

דף צ"ד ע"א

שני שטרות כו' ביום א' כו' חולקין כו' שודא כו'. כ' תוס' החלוק דבמשנ' יוצאת ביום א' חולקין משום דשיעבוד אינו מתחיל אלא מסוף היום דמוכח מתוכו ע"ש. ואינו מובן דהא תוס' גטין ג' כ' לר"א גובה מנ' משועבדים קאי אמלוה בשטר שא"ע עדים רק עידי מסירה כו'. וא"כ גם שיעבוד חל כשנמסר. ודוחק שכ' רק בשטת ר"ח שם דלא מסקי כן. וי"ל דכאן לרב ושמואל דלטעמייהו דסברי שיעבודא לאו דאורייתא רק משום נ"ד ובאותו יום שאינו מוכח לא שייך התקנה דעדיין לא יוכל להוציא מלקוחות מספק ממילא אף שבאמת נמסר בעדים וא"ל קול לא שייך נ"ד כמ"ש ב"ב בסוף לענין יורשים כיון דלא חשש לענין לקוחות לא שייך נ"ד וגם מיורשים לא גבי ע"ש גם י"ל אף למ"ד ש"ד למ"ש תוס' דבמטלטלין לכ"ע של"ד דלא סמיך עלייהו שיוכל להבריחן. וכ' רשב"ם ב"ב דבעבדים אף דקי"ל בדאורייתא עבדו כקרקע מ"מ לענין שיעבוד כיון שיכול להבריחן של"ד בהם כמטלטלין ע"ש. א"כ באותו יום שאינו מוכיח שלא יוכל לגבות כשימכור ויכול להבריח של"ד ורק משום נ"ד ולא שייך כנ"ל:

אך ז"א דהא מ"מ סבר ר' אלעזר דגבי בע"מ ממשעבדי וע"כ משום שיוכל לברר בעידי מסירה ולא יוכל להבריח משעבדי מה"ת. וכן ע"כ אף לרו"ש דשל"ד שייך נ"ד מה"ט דיוכל לברר כנ"ל:

וי"ל דהא לרי"ף דגם ע"ח מהני לר"א דכורתין בשעתן כיון דע"כ בא לידו מיד לוה כיון שיש ע"ח הוי כע"מ ע"ש בר"ן. א"כ י"ל דוקא שם שיש באמת ע"מ יכול לברר ומשועבד ושייך גם נ"ד כנ"ל. משא"כ כאן שאין ע"מ לפנינו דאי יש באמת גבי א"כ אנו אומרין שלא היה כלל ע"מ רק ע"ח כורתין בשעתן כשנמסר כנ"ל והא לא יוכל לברר רק מסוף היום ויכול להבריח ולא משעבדי כנ"ל וליכא נ"ד ג"כ ואף שהי' יכול להראות לב"ד או לעדים כשמראה באמת משועבד מאז והלאה שמשעה שמראה א"י להבריח וגם חשש שיגבה ואיכא נ"ד כו'. ולכך גם שטר שאין בו זמן גובה משעה שמביא עדים שראו השטר בידו כמבואר בש"ע (ר"ס מ"ג) בש"ך שם מהא דאייתי ראי' אימת מ"ל כו' משא"כ כשלא הראהו שיכול להבריח אינו משועבד כלל כנ"ל וגם נ"ד לא שייך כנ"ל. וגם לתוס' דצריך ע"מ דוקא מ"מ בשטר מודה ר"א דסגי בע"ח דכיון דהודאת בע"ד כעדים הוי כיש עדים ע"ש תוס' גטין (י' ע"ב) ד"ה חספא כו'. א"כ שייך כנ"ל. אך עדיין קשה דמדברי תוס' שם מבואר שגם בשטרי מכר ומתנה כשר לר"א בע"ח לחוד משום דהודאת בע"ד כעדים כו'. א"כ גם כאן ב' שטרי מכר שייך ג"כ כיון שאין ע"מ אומרים שלא היה כלל רק ע"ח וממילא אינו מוכח מתוכו עד סוף היום. וי"ל דתוס' ס"ל דמ"מ כיון דע"מ כרתי ומשום הודאת בע"ד חשוב כע"מ בשעת מסירה שוב קנה בשעתו אף שאינו מוכח מתוכו ממילא מי שקדם הוי שלו ואמרינן שודא משא"כ שטרי חוב ושיעבוד אם לא היה ע"מ רק משום הודאה מ"מ לא היה יכול לברר ולא לטרוף כל שאינו מראה שוב יכול להבריח ואינו משועבד מה"ת או דליכא נ"ד כנ"ל:

אך מ"מ אי שיעבודא דאורייתא כיון שגם ע"פ מה"ת גבי רק משום פסידא וכיון שבאמת היה לו שטר אית ליה קלא ולקוחות שקנו אותו יום אח"כ ידעו. וצ"ל דכל שלא הראהו שייך פסידא שלא ידעו ואף דגם מוכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי רק מאן דיזיף בצנעה יזיף כשבלא שטר משא"כ זה שנתן שטר דלא שייך בצנעה שוב מיד יש לו קול. אך כיון שלא הי' עדי מסירה כלל ובלא עדים ל"ל קלא. וע"י הע"ח אינו מוכח רק מסוף היום כנ"ל:

עוד י"ל כמו במאוחר דאמרינן (ע"ז ד' י' ע"א) דעד דמטי זימנא לא טריף ואף שמברר שנמסר לו קודם דמחל השיעבוד עד זמן הכתוב ע"ש. וא"כ ע"כ הא דבאין בו זמן כלל גובה כשמברר שראו בידו ולא אמרינן דמחל לגמרי כמו מאוחר קודם הזמן. ע"כ משום דכמו דקי"ל אחריות ט"ס משום לא שדי אינש זוזי בכדי. כן באין בו זמן שלגמרי לא יגבה חזקה לא שדי כו' ולא מחל. רק במאוחר דעכ"פ יגבה מזמן הכתוב שייך שמחל. א"כ כאן לענין אותו יום לחוד שמסוף היום שפיר מוכח שוב אמרינן שמחל עד סוף היום כמאוחר כנ"ל כיון שלא יוכל לגבות בלא בירור כמאוחר כנ"ל. משא"כ שטרי מכר כיון שקנה הוא שלו ולא שייך שמחל עד סוף היום כנ"ל. והגם שיש לחלק בין מאוחר דחזינן ששינה ולא כ' זמן הראוי. משא"כ כאן במקום שאין כ' שעות כנ"ל. מ"מ עכ"פ מועיל טעם רש"י ז"ל שאין מקפידין כו' לענין שיעבוד דחשוב שמוחלים עד סוף היום כנ"ל. כיון שלא יוכל לגבות מלוקח מספק כנ"ל. גם דלא חשש כמ"ש לעיל. ולע"ד נראה טעם החלוק בין שיעבוד דהא תוס' ריש ב"מ וב"ב פ' ח"ה כ' דבשניהם מוחזקין ואוחזין לכ"ע יחלוקו ולא אמרינן כל דאלים גבר או שודא. וגם כ' שגם במנה שלישית דמה שהנפקד תופס בחזקת שניהם מספק חשוב כשניהם אוחזין ולכך רק משום ודאי רמאי ע"ש. וא"כ בשלמא ב' שטרי מכר ומתנה בקרקע אין שום א' מוחזק והוי כארבא כו' ואמרינן שודא בספק מי קדים כנ"ל משא"כ בשטרי חוב ושיעבוד דעדיין נכסים דלוה הן כל שלא גבו. וא"כ חשוב הלוה תופס בחזקת שניהם מספק אף בקרקע והוי כשניהם אוחזין ומוחזקין מספק דלכ"ע חולקין ולא אמרינן שודא כנ"ל:

הרי"ף ז"ל מחלק משום דררא דממונא ע"ש. דנראה דרי"ף אינו מפרש דררא דממונא לא כרש"י הפסד ממון ולא כתוס' שבלא טענותיהם ס' לב"ד דזה שייך גם בב' שטרי מכר דבלא טענותיהם ספק כנ"ל. רק מפרש כלשון גמ' דב"ב שם כפשטי' אי דמר לאו דמר ע"ש. דבמחליף עד עכשיו הי' פרה דמוכר ומן הקנין ואילך דלוקח חשובים בולד דררא ממונא לשניהם וחולקין על ספק הולד משא"כ ארבא או ב' שטרי מכר אי דמר לאו דמר שלהב' אין שום זכות אם הוא של האחר אמרינן שודא. אבל שיעבוד משועבד גם למאוחר כשנסתלק המוקדם ואינו גובה אף שכותב רק דו"ד כו' גובה הב' רק שהמוקדם קודם לגבות חשוב דררא דממונא לשניהם וחולקין כנ"ל:

רב כר"מ כו' ע"ח כרתי כו' ופי' תוס' דכיון דאינו מוכח מתוכו לא קנה עד סוף היום שמוכח כמו גבי כ' לגרש הגדולה כו' ע"ש. ותמוה א' דשם אינו מוכח גוף הקנין אם גרשה או לא ולא חשיב שטר וגט משא"כ בזה דגוף הקנין מוכח מתוכו רק אינו מוכח הזמן מתי קני עד סוף היום חשוב כאין בו זמן. והא ודאי דגם אין בו זמן כשר וקני לוקח דהא גם בגט מוקי כר"מ ג"כ דכ' בכ"י כו' ואין בו זמן ג' גטין כו' והולד כשר. וא"כ כיון שעכ"פ מסר לו קנה משעת מסירה דהי' מוכח הקנין רק הזמן לא מוכח באותו יום וזה אינו מפסיד הקנין ושייך שודא כנ"ל. וכפי סברת הר"ן דאינו קונה אלא מה שמוכח ואף דלענין חזרה מוכח שא"י לחזור באותו יום דממ"נ אי החזרה קדמה הא אח"כ נתן לו השטר ואי אח"כ א"י לחזור בו וקנוי לענין שא"י לחזור אבל לקדום למכירת השני אינו מוכח ושוב לא קני לענין זה ע"ש. אינו מובן דכיון שקנה נגדו וא"י לחזור הוי אינו שלו ואינו ברשותו וא"י להקנות ממילא לשני אף שאינו מוכח לענין זה. וצ"ל להר"ן דהוי כאם שייר בפירוש מהיום אם לא אמכור עד אחר ל' דאמר פ"ג דקדושין (ד' ס') כשרגא דליבנא מהיום ולאחר ל' דחשוב שיור וממילא מהני כשמוכר לאחר דלענין זה שייר לעצמו שיוכל לחול קנין השני ע"ש ממילא כיון דעל מה שאין השטר מוכיח אינו שטר וע"ז הקנין שלא יוכל לחול קנין הב' אותו יום אינו מוכיח א"כ נשאר לו ממילא זכות ושיור זה שבמכר ששלו לענין להקנות לשני וחשיב ברשותו ג"כ כמו קני ע"מ להקנות דמהני דחשיב זכות וקנין לענין זה כנ"ל וכיון שלענין שיור זה אינו שטר לא קנה לוקח ונשאר שיור זה למוכר כנ"ל:

אמנם זה שפיר לר' יוחנן שם אבל רו"ש דסברי דלא שייך כלל שיור רק ספק אי תנאי או חזרה ע"ש. א"כ הא קי"ל תנאי מילתא אחריתי ולא חשיב שיור כלל בגוף הקנין דקי"ל חוץ לפלוני בגט בטל וע"מ שלא תנשא לפלוני כשר דחשיב שגמר הקנין לגמרי ותנאי דבר אחר ומה"ט מהני מחילת התנאי כנ"ל. וא"כ נהי דאם הי' מתנה ע"מ שכשאמכור לאחר באותו יום יהי קיים הי' מהני דהוי כמהיום ולאחר ל' כשלא אחזור בי ע"ש. כן כאן אף דלחזרה סתם א"י מ"מ כשמתנה אם לא אחזור בי חזרה זו למכור לאחר יהי' למפרע הקנין. ושפיר הי' מהני כשמוכר באותו היום לב' כנ"ל מ"מ כשאינו מתנה ונגמר השטר לגמרי נגדו שא"י לחזור שוב אף שאין זה מוכיח מתוכו לענין שלא תועיל מכירה לב' באותו יום. מ"מ מה בכך כיון שקנאו לוקח לגמרי ממילא א"י למכרו לב' ומה צורך שיהי' זה מוכיח דכל שלא התנה אינו נעשה תנאי ממילא ע"י שלא מוכח שאין תנאי כיון דאין תנאי שייכות לקנין שיחשב שיור כנ"ל. וצ"ל דר"ן ס"ל דרו"ש מודים במפרש שיור כר"י רק דס"ל סתם מהיום ולאחר ל' לא משמע שיור רק תנאי או חזרה ע"ש. וכאן הוי כפירש שיור כנ"ל:

ומדברי תוס' משמע דלא קני עד סוף היום דלא כר"ן ז"ל רק שגם לענין חזרה מהני כנ"ל. ובאמת גם לר"ן קשה דא"כ שטר מכר שאין בו זמן יועיל כשמוכר לאחר אף שמברר שבא לידו קודם. ועוד דא"כ גט שאין בו זמן יופסל מה"ת למאן דבעי חוץ ממעשה ידיך (גיטין ד' פ"ה ע"א) [אך שם לא נזכר חוץ ממ"י ופירות רק חוץ מירושתך וכן בש"ע ס' קל"ז ע"ש] או פירות דחשיב שיור בגט ואינו כריתות ונשאר בתיקו. וכאן לענין שיוכל לגבות מ"י ופירות ונכסים שמכרה אינו מוכח והוי שיור שלא נתגרשה לענין זה ובטל. וי"ל דבגט לא אמרינן זה כיון שיהי' בטל לגמרי מש"ה כמו דלא אמרינן יד בעה"ש עה"ת כשבטל לגמרי כנ"ל ורק בשטר מכר כנ"ל:

ולע"ד נראה הטעם דהא קי"ל באתרי דכ' שטרא לא קנה עד שיכתוב השטר דלא סמכה דעתי' דלוקח שמא לא יתן לו ואף שמחויב אינו רוצה ויוכל לחזור בו ע"ש פ"ק דקדושין (ד' כ"ו ע"א). וא"כ כאן שאין לו שטר שיחשב ברור עד סוף היום שוב הוי זה כלא כ' לו השטר עד סוף היום דלא קני עד שיכתוב לו היינו עד סוף היום. דאף שכבר יש לו שטר זה שלאחר סוף היום לא שייך שלא יתן לו ז"א דאם ימכור לאחר באותו יום לא יוכל לברר ויהי' יחלוקו או שודא א"כ שפיר לא סמכה דעתי' עד סוף היום ואינו רוצה שנגדו יוגמר המקח שלא יוכל לחזור והמוכר יוכל לבטלו ע"י המכירה לאחר. ושפיר אינו רוצה שיגמור עד סוף היום. ובשלמא אין בו זמן כלל א"כ ע"כ נתרצה כנ"ל משא"כ בזה שפיר אינו רוצה עד שיהי' מבורר ויהי' חשוב שטר ויכולין לחזור בהם שניהם עד סוף היום כנ"ל:

אך לכאורה קשה דגם אי ע"מ כרתי שייך כנ"ל. אך לא קשה למ"ש הר"ן קדושין שם דדוקא באתרי דכ' שטרי היינו שטרי קנין וכיון דאיכא תרוייהו קנין וראי' אינו רוצה עד שיהי' שטר כנ"ל. אבל כשאין כותבין אלא לראי' קנה מיד ע"ש. א"כ א"ש כאן החלוק דאי ע"ח כרתי א"כ סוף היום יהי' השטר קנין וראי' תרוייהו כנ"ל שפיר אין דעתו לקנות עד שיהי' השטר כנ"ל. משא"כ אי ע"מ כרתי דאין סוף היום קנין עדיף יותר כלל דאין שייכות לקנין מה שמוכח מתוכו א"כ הוי רק כמקום שכ' שטר ראי' לחוד ושפיר קנה מיד כשמסר לו ואמרינן שודא כנ"ל וא"ש. אולם לשון התוס' שכ' אח"כ באתרי דכ' שטרי לאפוקי מקנין כסף וחזקה. ולמ"ש אף מקנין שטר עצמו שייך כנ"ל. וברש"י ז"ל י"ל כן שכ' דמקום שאין כ' שעות גלו דעתייהו שאין מקפידין כו' שאינו מובן כיון שקנה למה נאמר שאין מקפידין כאין בו זמן עכ"פ כנ"ל. ולמ"ש י"ל דטעם רש"י כמ"ש דלא קני עד שיכתוב שטר. רק דלכאורה באותו יום הוי כאתרא דלא כ' שטרי דהא אין כ' שעות ותמיד אינו מבורר באותו יום שעה שקנה. ע"ז כ' רש"י דאין זה דלא כ' שטרי שנאמר שרוצה לקנות מיד רק להיפך משום דאין מקפידין שיחול הקנין רק מסוף היום ואילך דבשלמא מקום שאין כותבין כלל ע"כ דעתו לקנות מיד דא"ל מתי יקנה משא"כ על יום זה עצמו לא חשיב כמקום שאין כותבין דאדרבה משום דאין מקפידין כו' רק שמסוף היום שיהי' השטר מבורר כנ"ל יחול כנ"ל. וכמו דק"ל זמנו של שטר מוכיח כו':

עוד י"ל כיון דקי"ל (ש"ע ח"מ ס' רכ"ה) אחריות ט"ס גם בשטר מכירה וגבי ממשעבדי בשטר מכירה כשטרפוה דחשיב שטר גם לענין חיוב האחריות ושייך גם ע"ז לא שדי אינש זוזי בכדי שלא יוכל לגבות חיוב האחריות ולקוחות. ולענין חיוב האחריות הוא שטר שיעבוד שלא יוכל לגבות רק מסוף היום. ממילא גם הקנין אינו רוצה עד סוף היום משעה שחל שיעבוד שלו מהאחריות כנ"ל דלא שדי כו' אך לשמואל דסבר לאו ט"ס י"ל דלא שייך זה כנ"ל:

בב"ב פ' ח"ה פריך אהא דארבא דכל דאלים גבר מהא דב' שטרות כו' ומשני הכא ליכא למיקם כו'. ותמוה לפי' תוס' שם דהקושיא היה רק משמואל דאמר שודא או לרב ללישנא דסבר עמ"כ רק חלוקה עדיפא ע"ש. למה חשיב לי' ליכא למיקם הא יוכל להתברר למי נמסר קודם דקני. ונהי שאינו עומד להתברר כמו בארבא מ"מ כמו בהמחליף עומד להתברר דגם התם רק על רגע הקנין מתי נולד כנ"ל. ולרשב"א שם הטעם במחליף לא שייך שודא משא"כ לתוס' דשודא למי שירצה שייך גם שם. ודררא דממונא יש גם כאן ע"י השטרות ממילא ספק לב"ד. ואי דשודא לא שייך רק בקרקע כמ"ש תוס' בשם ר"ח א"כ מה פריך מארבא אהך דב' שטרות לפי' התוס'. ולע"ד הי' נראה דפריך גם ארב דמשום דסבר ע"ח כרתי. ונהי שכ' תוס' מהא דקטנה מצי מגרש דכשאינו מוכח מתוכו לא מהני לר"מ היינו בגט דצריך כריתות ממילא מה שמוכח ספק אינו גט כלל דאין כאן כריתות דהוי שיור. משא"כ ממון עכ"פ מוכח מתוכו שהוא ספק דעכ"פ מוכיח שנמסר יום זה וא"י מתי באיזה שעה ולמה לא יועיל הקנין משעת מסירה עכ"פ שהוא, ספק וממילא הדין יחלוקו לרב דגם השני כן. אבל אם הי' הדין כל דאלים גבר פריך שפיר דגם לרב יהי' כדא"ג בב' שטרות כו' דאף דלענין ודאי מוכח רק מסוף היום דחלו בב"א מ"מ למי שנמסר תחלה קנה מספק כנ"ל ומשני שפיר דספק זה שמוכיח מתוכו ליכא למיקם עלה כו' שלעולם רק ספק מחמת השטר אף שיתברר ושפיר יחלוקו כנ"ל. ולשמואל שודא לא פריך כלל דמטלטלין ל"ש שודא כנ"ל. ותוס' ס"ל דמה שמוכיח ספק לא מיקרי מוכיח. וי"ל לר' אסי דלא מחית איניש נפשי' לספיקא י"ל מה"ט גופי' דדעתו רק על סוף היום שיהי' ודאי כנ"ל. ואינו מוכרח:

גם י"ל לתוס' להש"ך ז"ל (ס' ל"ב) דכשא"י החקירות בטל העדות גם לדידן בממון רק דאין שואלין וסתמא יודעין. וא"כ שטר שאין בו זמן ע"כ לש"ך דהוי כאין שואלין דהא אין מעידין על הזמן בשטר. ואין אנו דנין כלל על הזמן רק דעכ"פ עכשיו חייב או קנה כנ"ל אבל כשדנין שיהי' חשוב מוכיח מתוכו על אותו יום שהוא ספק עכ"פ באיזה שעה שיהי' הדין עי"ז שודא או כל דאלים גבר לא יחלוקו שוב בטל לגמרי דא"י באיזה שעה הוי חקירות דבטל דלענין זה הוי כאין יודעין לפנינו כיון שבאנו לדין על החקירות לפסוק ע"י עדותן שבשטר דחשיב מוכח שמעידין שהוא ספק איזה שעה עדות זה בטל לגמרי ואין כאן עדות בשטר כלל כנ"ל ושפיר לא מהני אלא מסוף היום שמוכח חשיב שטר כנ"ל:

עוד נראה טעם התוס' דלא מהני ע"י שאינו מוכיח אף דגוף הקנין מוכח כנ"ל. דתוס' גטין הנ"ל כתבו דתמיד אמרינן מסתמא ביום שנכתב נמסר בליכא ריעותא. והנה מה שמוכיח הקנין ע"י ע"ח ואף דהא כותבין שטר למוכר כו' וא"י כלל מהמסירה ובמה מוכח שנמסר וע"כ דסגי במה שביד לוקח וע"י ע"ח שבציוי מוכר ממילא בא לידו חשיב זה מוכיח מתוכו ע"י שנראה השטר ביד הלוקח כנ"ל. וא"כ הכריתות ומה שנעשה שטר ע"י הע"ח הוא ג"כ רק בשעה שנמסר כנ"ל דעי"ז מוכח מתוכו כנ"ל. והנה במגרש בלא עדים דקי"ל לא מהני דג"כ משום חב לאחריני. ואף דהא בעל שאמר גרשתי נאמן נראה הטעם דנאמן רק מכאן ולהבא א"כ עדיין אין עדים בשעת גרושין דבשלמא עדים אף שיצטרכו להעיד בב"ד מ"מ יהי' נאמנים על למפרע חשיב עדים בשעת הגט משא"כ הודאתו דמכאן ולהבא אף שבידו להודות מיד יועיל מאז ואילך וממילא אין עדים ולא מהני כנ"ל. וא"כ גם כאן לענין שיחשב שטר ע"י ע"ח ואף שיגמר מה שמוכיח ע"י המסירה מ"מ הא יכול להראות השטר ויועיל ע"י ע"ח מהני גם שאינו מראה. וזה שפיר מהזמן הכתוב היינו מסוף היום ולהלן שיועיל כשיראה השטר למפרע שעכ"פ בסוף היום כבר הי' בידו דיום שנכתב נמסר חשיב שפיר עח"כ ומוכח אף שאינו מראה כנ"ל. אבל ביום זה עצמו דגם שיראה אותו לא יהי' ראי' רק משעה שמראה אותו ולהבא לא למפרע אין שום ראי' א"כ שוב באותו יום לא חשיב כלל מוכח ע"י ע"ח ואין כאן ע"ח לגמרי שיחול הקנין כנ"ל ושפיר כ' תוס' דלא חל עד סוף היום ויחלוקו כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף