אילת השחר/כתובות/פג/א
הכותב לאשתו
א"כ למה כתב לה דו"ד אין לי בנכסייך שאם מכרה ונתנה קיים. מבואר דיש זכות לבעל לענין שלא יכולה למכור, ולולא זכות המיוחד הזה היתה יכולה למכור והי' הבעל מפסיד הפירות, אע"פ שלבעל יש זכות בנכסיה לגבי פירות, כמבואר לעיל (דף פ') דהי' שייך שהבעל ימכור זכותו בפירות לאחר, ואם אין לו הנכסים לפירות רק פירות הא לא שייך למכור דהוי דבשלב"ל, וכן במהרש"א (על תוד"ה כדרב כהנא בד"ה דלא תקשי) כתב דסילוק מהפירות לא הוי כדבשלב"ל דיש לו זכות כדקל לפירותיו, וא"כ למה הוצרכה תקנה מיוחדת דאינה יכולה למכור, ובאמת מבואר לעיל (דף ע"ח) דס"ל להרבה תנאי דבנכסים שנפלו לה מן האירוסין יכולה למכור אפי' אחרי שנישאת, אע"פ שודאי זוכה הבעל באכילת פירות מהנכסים האלה ואיך יכולה להפקיע דינו, והא בודאי אם יקנה דקל לפירותיו ואח"ז ימכור את כל הדקל לא יועיל מכירתו להפקיע כחו של זה שקנה הדקל לפירות ולמה כאן מהני, וע"כ צ"ל דשאני קנין דבעל דאע"פ שיש לו זכות בהנכסים לגבי פירות, מ"מ זהו רק כ"ז שהיא אשתו דהא אם יגרשנה פקע זכותו, ה"נ זכותו רק כ"ז שזה נכסיה דאין לו זכות בהנכסים רק כשזה נכסיה, וכשמוכרת דאין זה נכסיה פקע זכותו לגבי אכילת פירות, ולכן הוצרכו לתקנה מיוחדת דאין לה למכור, ועמש"כ לעיל (דף ע"ח) להקשות מהא דבתוס' לעיל (דף נ') מבואר דאי קנין פירות כקנין הגוף דמי לא הוצרכו לתקנת אושא.
שם. דין ודברים אין לי. יל"ע אם צריך לומר דוקא גם דין וגם דברים, או סגי שיאמר דין לבד או דברים לבד.
וכן יש לעיין אם אמר או כתב ונתן לה ולמחר אמר אני חוזר, האם חל דין סילוק ואינו יכול כבר לזכות, או כל הזמן יכול מכאן ואילך לזכות אע"פ שאמר שמסתלק.
יל"ע איזה קנין זה סילוק דהא כל זמן שאינו רוצה לא קונה אבל איזה חלות דין חל ע"י סילוק, ולומר שזה הוי כהפקר, הא זה לא דומה, דהפקר צריך להיות לכל העולם, והפקר לישראל ולא לעכו"ם עי' בתוס' גיטין דף מ"ז, אבל סילוק מנ"ל דחל חלות דין עי"ז, וכי כל דבר שאדם אומר חל חלות דין, אם אומר אני אלך או אני לא אלך וכי חל איזה דין.
לעולם אוכל פירי פירות. וברמב"ם (פכ"ג מאישות) מבואר דיש לו זכות להכריח שתקנה מהפירות של קרקעה קרקע והוא יאכל פירות, והיינו דהפירות הוי כמו כסף שנפל לה בירושה. והרא"ש סובר דיש לה רשות לאכול כל הפירות ורק אם שיירה יקנה קרקע, ולהרמב"ם נמצא דדין זה יהי' אם הסתלק רק מפירות ולא הוסיף גם דו"ד אין לי בנכסיך, כיון דאם אומר דו"ד אין לי בנכסייך היא יכולה למכור את כל הקרקע, א"כ גם אם תקנה שדה בהמעות של הפירות הא יש לה רשות למכור השדה ולהשאיר מעות ואין לו זכות להכריחה לקנות קרקע בכסף שקיבלה בעד מכירת הקרקע, כמש"כ הריא"ז הובא בשלטי הגבורים, א"כ כשיש מעות מהפירות מה זה אחרת מאם קנתה קרקע ומכרה דאז אין יכול להכריחה לקנות קרקע, ולמה יוכל להכריחה לקנות קרקע ולתת לו מזה פירות, אלא דאם הרמב"ם יסבור דאין מועיל סילוק לקרקע שיפול לה אחרי הנישואין א"ש דלא תוכל למכור הקרקע שתקנה בעד הפירות שסילק עצמו מהם, או דהרמב"ם יסבור דגם אם מכרה ונתנה יש לו להכריחה לקנות קרקע שיהי' לו פירות ופליג על הריא"ז וא"ש, אבל בחזו"א (סי' ע"ז ס"ק י"ט) כתב דגם להרמב"ם יהי' דינא דהריא"ז וצע"ק.
ובכלל יש להבין סברת הריא"ז דלדבריו דאם מכרה אין לו להכריחה לקנות קרקע כדי שיהי' פירות, א"כ בכל אשה שיש לה כסף נכסי מלוג למה היא צריכה לקנות קרקע שיהי' לו פירות, ומה זה אחרת מהכסף שקיבלה ממכירת הקרקע, דנהי שחל המכירה דמכרה מחמת סילוקו, אבל מה שהכסף אינו שייך לו ע"כ אינו משום דהוי כסילק עצמו מהכסף הזה לגבי פירות, דא"כ גם אם קנתה קרקע למה אוכל הפירות, וכיון שלא סילק עצמו מזה למה זה שונה מכסף שקיבלה מירושה. (מהדו"ק)
בחייך ובמותך. לרשב"ג לא מהני סילוק מירושה דהו"ל מתנה עמש"כ בתורה, והק' הגרעק"א ז"ל דהו"ל כאת וחמור, ולא יועיל סילוקו כלל אף לענין הפירות, ואפשר דכאן דמהני סילוק בדיבור א"כ הו"ל כשני קנינים, ואם עשה קנין על את ואח"ז על חמור או להיפך, בודאי דמהני על מי שהוא בר קנין, וה"נ דכוותה דאמירת בחיי הוא קנין לחוד ומהני אע"פ דבמותך לא מהני, ואע"ג דצריך את מה שאמר דו"ד אין לי, זה הא צריך רק כדי לגלות מה כונתו במה שאמר אח"כ, אבל מה דעושה את הסילוק הוא כל דיבור בחייך לחוד. (מהדו"ק)
בכותב לה ועודה ארוסה. בתוס' רי"ד ביאר דהא דלא מצי למיהדר בי' כיון דכשנישאת נישאת ע"ד כן, לכן בדיבור בעלמא סגי דלא מצי לחזור. וצ"ע דלדבריו אם בשעת הנישואין תאמר שהיא מוחלת על מה שסילק עצמו ומסכימה שיהי' לו אע"פ שהבעל רוצה להסתלק לא יועיל הסילוק, ולכאורה הא אי"צ שהיא תזכה אלא דכיון דאומר א"א בתקנ"ח אז חכמים לא תיקנו לו, א"כ מאי איכפת לן מה דהיא מסכימה לתת לו, דהא בשסילק עצמו לא תיקנו לו חכמים, ואיך יהי' לו אותן הזכויות. וחזינן נמי דבמסלק מירושתה מהני, והתם ע"כ אין מי שיזכה עדיין ואין לומר דיורשיה זוכין כבר כעת, וע"כ דאינו כלל מחמת זכייתה אלא דכה"ג לא תיקנו חכמים כלל, וא"כ מה צריך לומר משום דהיא נשאת אדעתא דהכי. (מהדו"ק)
אי הכי אפילו נשואה נמי. לכאורה הא נהי דלא ידע המקשן דידו כידה, אבל הא ודאי דאחרי הנישואין כבר זכה בנכסים ומאי קשיא לי' אפילו נשואה נמי. והנה יש להסתפק האי סילוק אם הוא מהנכסים או מהדין שתיקנו לו רבנן, דלכאורה הי' משמע דזהו מהדין דלכן לא תיקנו את הדין לזכות, ואם נפרש דהסילוק הוא מהדין שתיקנו לו חכמים קשה דלא שייך סילוק אחרי הנישואין כלל כיון דדין זה כבר תיקנו לו חכמים. עוד יש לעיין דהנה בתוס' (ד"ה כדרב כהנא) כתבו דהא דהוצרך להביא מדרב כהנא הוא לבאר דמהני אע"פ שהוא דשלב"ל, דלכאורה באומר דלא יחול עליו דין חכמים אינו נקרא דבשלב"ל, וכן יש להעיר מהא דכתבו התוס' דבאומרת איני ניזונית ואיני עושה ג"כ הוי דבשלב"ל, והא דלא פשיט מהתם דמהני סילוק בדבשלב"ל, משום דאפשר לומר דבאמת לא חל הסילוק ותוכל לדרוש את המזונות אפילו כשאמרה איני ניזונית ואיני עושה, אלא דכ"ז שלא חזרה תוכל לעכב מעשה ידים לעצמה, ולכאורה למה זה דבשלב"ל כשאומרת איני ניזונית דהא התם היא נשואה ויש לה כבר התקנ"ח.
ע"כ נראה דהסילוק הוא מהממון ולכן אע"פ שסילקה עצמה מהמזונות, כ"ז שלא הגיע הזמן של המזונות לא שייך לומר דיש לה כבר, ואין הכונה משום דכל יום מתחדש התקנ"ח ליתן לה מזונות, אלא משום דנהי דיש כבר התקנה, אבל למעשה לא שייך כעת לומר דחייב מזונות על זמן דלא שייך, דהא היום לא שייך מזונות של מחר, ואם התקנה היתה לתת כסף שייך גם על מחר, אבל כיון דהתקנה היתה בשם חיוב מזונות ולא שייך לקרוא מזונות על מה שעדיין לא בא ולכן הוי דבשלב"ל, וה"נ כאן בדו"ד אין לי בנכסייך מה דהוי דשלב"ל הוא מפני דהסילוק מהנכסים הוא דבשלב"ל ולא סילוק שלא יהי' הדין, ולכן שפיר הוי ס"ל דאפי' בנשואה נהי דדין הכללי יש כבר אבל כיון דכ"ז שלא תלשם עדיין אינם שלו, דלכן אמרינן לעיל במשנה (דף ע"ט ע"ב) דס"ל לרבי שמעון דבמגרש אשתו וישנם פירות מחוברין לקרקע הרי הם שלה [ועי' ברא"ש דהכי הלכתא], וכן מה שאסור לו למוכרה (כמבואר לעיל דף פ') משום דאינם עדיין ממש שלו ולכן הי' סברא דשייך עדיין סילוק, וע"ז משני דידו כידה והוי כבר כבעלים על הנכסים.
והנה להאמור נמצא דגם בכותב ועודה ארוסה מה דמהני סילוק משום דבתקנ"ח יכול להסתלק מהנכסים, ומדוייק הלשון דקאמר דו"ד אין לי בנכסיך, ולא קאמר אין לי עמך, ולא מהני הסילוק לומר דבטל כל עיקר התקנה.
והנה ברא"ש הביא מהירושלמי דבנכסים שיפלו אחרי הנישואין אין מועיל סילוק. ולכאורה אם הסילוק היינו מהדין מאי נפק"מ, וע"כ דהסילוק הוא מהנכסים, אלא דמהני אף דעצם הסילוק הוי דבשלב"ל מ"מ כה"ג מהני שלא יזכה בנכסים, אבל אם זה דבשלב"ל מחמת דאין לה עדיין נכסים, לגבי זה הוי ככל דבשלב"ל דלא מהני ע"ז שום קנין או מחילה. והרמב"ן דס"ל דמהני סילוק גם ע"ז, מודה דאין הסילוק על הדין, אלא דכיון דבין כך הוי דבשלב"ל ובכ"ז מהני, אין נפק"מ אם יש עוד סיבה שזה דבשלב"ל, דכל שזה תקנ"ח מהני להסתלק מהנכסים שצריך לזכות מתקנ"ח.
והנה כתב הר"ן דבירושת אביו לא מהני סילוק כיון דכל זמן ראוי ליורשו כאילו כבר זכה בהם הוא. ולדבריו צ"ע מאי פריך אפילו נשואה נמי, דהא גם נשואה כל רגע יכול לזכות בפירות וכן בכל זכיותיה, והוי כמו ירושת אביו דלא מהני סילוק, וצריך לדחוק דס"ד דשאני מה שזוכה ע"י תקנ"ח, דהתקנ"ח היתה רק כשיגיע שעתו כגון פירות כשיתלשם וזכות לבטל המכירה כשמוכרת ולירש כשתמות, ולכן מתרץ דידו כידה והוי כבר כבעלים ע"ז.
וכן צ"ל גם למש"כ בתוס' (ד"ה כדרב כהנא) דלשון דו"ד הוא לשון גרוע, אלא דמתרץ דלפני שבאה לו הנחלה מהני גם לשון גרוע, וא"כ מה פריך א"ה אפי' נשואה נמי, וע"כ דס"ד דבכל תקנ"ח כל זמן שלא זכה ממש שייך עדיין עליהם להסתלק אפילו בלשון גרוע.
רש"י ד"ה שמתנה. רש"י האריך לפרש איך ידעינן זה מה"ת, וכבר עמד בפנ"י למה הוצרך כאן להאריך בזה, ואפשר דבא לבאר דמה שכתוב בתורה אינו דוקא אם כתוב בפירוש, אלא גם זה מקרי שכתוב בתורה.
רש"י ד"ה ממקום אחר. ע"י מעשה תבוא לידו. אין העיקר תלוי מה שצריך לעשות מעשה אלא במה שהוא מדרבנן, אלא דמה שזה ע"י מעשה הוא מדרבנן, ולכן פריך נשואה נמי, דגם התם כיון דהוי מדרבנן א"כ יועיל להסתלק אע"ג דלא חסר מעשה.
רש"י ד"ה כדרב הונא. אמצא לי מזונות. ק"ק למה הוצרך רש"י להוסיף את זה, משמע דאם לא הי' שייך שתמצא מזונות, לא אמרה כלום, דמאין תחיה.
תוד"ה ואין לי עסק בה. ונראה לרשב"א דאין לי עסק בך הוי כמו שאומר לו הרי את לעצמך. ויש לעי' הא בקצוה"ח (סי' ר') ביאר דענין גיטו וידו באין כאחד נאמר רק היכי שאינו צריך לזכות, כמו בגט אשה ושחרור דהעיקר שיגיע הגט לידה, אבל בדבר שצריך לזכות לא מהני, א"כ הרי את לעצמך דצריך שהעבד יזכה בעצמו, איך יכול להוציא עצמו מרשותו של אדונו, ויש לומר דמה שהאיש מוחזק בעצמו א"צ ענין זכי' רק דכל אדם תמיד הוי כמחזיק עצמו, רק כשיש עול אדונו לא מהני חזקתו, משא"כ כשכותב לו הרי את לעצמך, אז כאילו קונה עצמו בלי מעשה לפעולת קנין, ושפיר יועיל דאינו ככל זכיה.
בא"ד. הלכך גבי עבד שיכול לזכות בעצמו קני אבל שדה איך יזכה. מה שכתבו שלא שייך לומר כן בשדה, צע"ק וכי מדבר אל השדה, והא ע"כ לשותפו, וא"כ למה יזכה בה האיש ההוא, ויש לומר דהא צריך לומר לך חזק וקני, ולעבד דמחזיק בעצמו ל"צ, אבל בשדה לא מהני בלי שיאמר חזק וקני.
אלא דצ"ע במה דיש נידון בלשון דין ודברים אין לי על שדה זו, וכי מה שייך לומר דהוי כלך חזק וקני.
תוד"ה כדרב כהנא. דין ודברים שהוא לשון גרוע. יש לעי' מה זה גרוע הא העיקר מבינים שלא רוצה הדבר, ומה צריך יותר, וכן באומר לאשה הריני אישך, דאמרינן בקידושין (ה' ע"ב) דאינו מועיל משום דכתיב כי יקח ולא כי תקח, הרי הכונה ברורה שתהי' נשואה אליו, וצ"ל דהקידושין צריך להתחיל בזה שהיא נעשית אשתו וממילא הוא בעלה, אבל כשאומר הריני אישיך, הוא מתחיל עם זה שהוא בעלה, וזה לא נכון, והעיקר הוא שהחלות חל לפי איך שהוא מדבר, וכיון שהדיבור לא נכון לא מועיל.
בא"ד. דלא תיקשי למאי דאוקמה בכתב לה ועודה ארוסה היכי מצי מקנו לה והא קי"ל דאין אדם מקנה דשלב"ל. לכאורה אף אי מיירי בנשואה הא כל רגע שהיא נשואה שייך לזכות בזכות פירות, ונהי דלגבי מה שנתחייב כבר לא הוי כדשלב"ל, אבל איך זה יועיל שלא יתחדש כל רגע שוב מחדש דין פירות ולגבי זה הוי דבשלב"ל, ועי' בקובץ שעורים (ריש ב"ב) דכתב דמחילה הוי כאילו התקבלתי וכאן לא שייך לומר דהוי כאילו קיבל כל הפירות של כל ימי חייה, דזה שייך בחיוב של פעם א' כגון כתובה ולהשתתף בבניית הכותל, אבל פירות שזה מתחדש כל פעם שיש דין פירות לא שייך זה.
'[והנה חלוק האי דבשלב"ל מכל דבשלב"ל, דהתם מקנה מה שיגיע אליו דהיינו שיהי' בעולם, וכאן הא ע"י הסילוק הוא עושה שלא יבוא בעולם שלא יזכה לגמרי, ומ"מ מבואר דלמ"ד אדם מקנה דבשלב"ל גם כאן הי' פשוט לו שיועיל, וצ"ל דחלוק כאן מבאומר לכשאקחנה קנוי' לך דודאי אם לא יקחנה לא יקנה, דשאני התם דאם לא יקחנה לא יועיל לא מחמת דלא בא לעולם אלא דאינו שלו, משא"כ כאן דאין חסרון מחמת אינו שלו, לכן למאן דס"ל דאדם מקנה דבשלב"ל דכל מה שהי' יכול לעשות כשיבוא לעולם יכול לעשות כעת, וכיון דכשיבוא לעולם הי' יכול למחול ולוותר ע"ז, ה"נ דגם כעת יכול להסתלק מזה]. ועיין במש"כ בריש מס' בבא בתרא דבכותל דהחיוב כל רגע וכשמוחל כונתו על כל החיוב שיוצא להנצל מההיזק ראי', וכן בכתובה מחמת שהיא אשתו, וזה לא הוי דבשלב"ל כיון שאי"צ שום דבר שיתחדש כדי שיהי' החיוב, דהחיוב מתמיד והולך להנצל מהיזק ראי', וכן כתובה מחמת שהיא אשתו, ולכן שפיר מהני, וא"כ ה"נ כאן בנשואה לא מקרי דבשלב"ל לגבי החיוב שיהי' אח"כ כיון שלא צריך שום דבר כדי שיתחדש החיוב. (מהדו"ק)
בא"ד. ויש לומר דהכא מיירי באומר לה שלא דרך תנאי אלא אומר לה דין ודברים אין לי בנכסיך. משמע דהי' שייך לומר בדרך תנאי, ואז הי' מועיל כמו בשאר כסות דמהני למאן דס"ל דמתנה עמש"כ בתורה בדבר שבממון תנאו קיים, ולא הי' צריך לחידוש דרב כהנא. וצ"ע דמתי מתנה, אם אחרי האירוסין שלא בשעת נישואין, פשיטא דלא שייך לעשות תנאי גמור, דעל מה יהי' התנאי, ואם יעשה התנאי על הנישואין, הא ג"כ לא מהני תנאי בנישואין דמילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי.
בא"ד. והו"ל פטומי מילי בעלמא. אין להקשות לפי"ז למה בתור סילוק זה מועיל הא זה פטומי מילי בעלמא, דפטומי מילי בעלמא הוא רק משמעות התנאי דאם לא יהי' כהתנאתו אינו רוצה, כגון אם היא תאמר ע"מ שאין לי שאר כסות, זה פטומי מילי מה דמשמע דאם יתן שאר וכסות אינה רוצה להתקדש, דאמרינן דמסכימה להתקדש גם אם יתן, אבל בסילוק דאי"צ משמעות דאינו מסכים אחרת אלא שרוצה להסתלק, וזה בודאי נכון שרוצה להסתלק.
בא"ד. התוס' חילקו בין תנאי גמור דאז מהני בדאורייתא ובין סילוק בלי תנאי גמור. והנה נתקשו האחרונים איך מהני בתנאי גמור שלא יתחייב השאר וכסות כיון דקיימינן כעת דלא מהני סילוק דהוי דבר שלב"ל, ובחדושי הגר"ש הכהן (סי' מ"ט) כתב דכיון דאם יחול חיוב השאר וכסות יהי' מוכרח להתבטל הקידושין ממילא לא חל החיוב הזה, דכל חלות דין שאם יחול מוכרח להתבטל אז לא מתחיל לחול, וכ"ה בקובץ שעורים (ב"ב דף מ"ט). והנה אם שייך לעשות קידושין בלי שיתחייב, דהתורה כאילו חידשה ב' מיני קידושין, דיש קידושין המחייבין ויש קידושין שאין מחייבין, אז אפשר לומר דכאן ע"כ הוי קידושין שאינם מחייבין כיון שאם יחול החיוב יתבטל הקידושין, אבל אם אין בכלל קידושין שאין מחייבין בשאר וכסות, איך שייך לומר דלא יהי' החיוב, דנמצא דהוי קידושין שאינן מחייבין והא אין קידושין כאלו, ועוד צ"ב דלכאורה בהא דגיטין (דף פ"ג) דמשם הוכיח הגר"ש שקופ ז"ל את היסוד דחלות שאם יחול יהי' מוכרח להפקע אינו חל, מאומר ע"מ שלא תנשאי לפלוני, דאם נשאת לא חל הנישואין והגט הוא גט, והתם דהתנאי שאם תנשאי לפלוני יתבטל הגט אין כח ביד האיש לישאנה דלכן לא יתחיל לחול הנישואין, דשם הוא דבר שחל רק ע"י עשיית החלות מצד האדם שרוצה לישא אותה, אבל כאן הא חלות דשאר וכסות אין האדם עושה אלא דממילא הוא, והיכן מצינו שהאדם יכול למנוע חלות דין של התורה שצריך לחול ממילא, משום הסברא דיפקע כשיחול.
גם יש לעיין דשם בגיטין הא אם יחול יתבטל, היינו דמאותו טעם דאנו רוצים שלא יועיל מפני שהיא כא"א, ה"נ אמרינן דאם יחול נמצא דהוי אשת איש וא"א לישא אותה, אבל כאן אם יחול שאר וכסות אז לא תהי' מקודשת, אבל לא שלא יחול השאר וכסות, אלא דלא יהי' שייך על מה שיחול, משא"כ שם דאם יחול הנשואין הם יגרמו שלא תהי' מגורשת וא"א לישא אותה משום שיש באמת דבר הגורם שלא יחול, אבל כאן לא יהי' שום גורם דלא יחול אלא דלא יהי' שייך על מה שיחול, ומנ"ל דגם כה"ג לא יוכלו לחול החיוב דשאר וכסות, ועמש"כ בזה בגיטין (דף ע"ז) ובב"ב (דף מ"ט), ובתשו' הגרעק"א (סי' כ"ט) ביאר דכונתו שלא תנשא נישואין המועילים וכאן כיון שיתבטל הא אין זה נישואין המועילים ולזה הוא לא התכוין עי"ש, משמע דלא כיסוד של הגר"ש זצ"ל. (מהדו"ק)
ברא"ש דן אם מהני להסתלק מנכסים שהאשה תזכה אח"ז. וצ"ע דהא לר' יהודה דאם כתב להסתלק מפירות לא הוי סילוק על הפירי פירות, והיינו להרא"ש דאם לא אכלה כל הפירות ושיירה, ומזה קנתה קרקע אז הפירות של הקרקע שקנתה שייך להבעל, וצריך לכתוב דמסתלק גם מהפירי פירות דאז לא יהי' לו גם הפירות של הקרקע שקנתה ממה דשיירה. וצ"ע הא יכול לפשוט מזה, דהא הקרקע הזאת לא היתה בשעה שסילק עצמו, וגם הפירות שמהם קנתה הקרקע לא הי' עדיין בידה בשעה שהולך להסתלק מזה, הרי בהכרח דמהני סילוק גם על מה שאין עדיין בידה ותשיג אח"כ.
איבעיא להו קנו מידו מהו. מבואר ברש"י משום דחליפין עושין לקנות דבר שיש בו ממש כגון חפץ לכן מסתפק דאולי יש לומר יותר דכוונתו על הקרקע מלומר דכוונתו לקנות הדין ודברים. יש לעי' אם אותו שאלה תהי' ג"כ בנתן לו כסף, דיש יותר לומר דכונתו לקנות השדה דזה דבר שיש בו ממש מלומר דכונתו לקנות הדין ודברים, או דיש לומר דהתם ודאי אין לומר דכונתו על דין ודברים, דיתכן דאסור לקחת כסף כדי שלא יריב עמו, וע"כ כונתו לגוף השדה, משא"כ בחליפין דזה מעשה קנין בפחות משו"פ שייך לומר דעשה זה כדי שלא לריב עמו.
אמר רב יוסף מדין ודברים קנו מידו. מרש"י משמע דהיינו שלא נתכוין כלום במה שעשה, וקצת תמוה שאדם יעשה קנין ואין כונתו לעשות כלום, אטו בשופטני עסקינן, מיהו בתוס' משמע דכונת הגמ' דלא מהני כלום מה שעושה, רק לא ביארו תוס' מ"ט לא מועיל, ולמה לא נימא גם לרב יוסף דמגופה של קרקע קנו מידו.
ויל"ע לשיטת המחנה אפרים דמחילה זה סילוק, למה לא יוכל להסתלק גם מדבר שלו, וממילא יוכל להסתלק רק לגבי כמה אנשים, ויועיל הפקר גם לעניים לחוד, דנימא שמסתלק כלפיהם שיהי' להם זכות לקחת.
תוד"ה קנו מידו. ונראה לר"י דאנשואה קאי אי מהני לה שום קנין או לא. וביאר במהר"ם שיף (לקמן דף צ"ה) דהא דשאני מבאומר לחבירו דהתם אף אם מסלק מחלקו נשאר הפקר אבל בנשואה אם מסלק נשארו הנכסים שלה, ובקובץ שעורים הוסיף דשייך קנין על זה אע"ג דאז היא תזכה ממילא, היינו דהקנין הא לא יעשה שהיא תקנה ממנו ע"י שהוא מקנה לה, אלא משום דכשמסלק עצמו נהי' ממילא שלה, מ"מ שייך קנין בזה. ובאמת זה חידוש דיש מין קנין לא ע"י שמקנה ולא שהיא קונה, אלא דע"י הקנין מועיל שיסתלק כחו והיא נשארת בשלה, מה דאינו כלל כמו ענין קנין, ואע"ג דמצינו כעין זה במש"כ הר"ן נדרים (דף ל') בקידושי כסף דאשה, דאין האשה מקנה עצמה להבעל, אלא דמתוך שהיא מפקירה עצמה הוא קונה אותה, מ"מ הא התם בזה הוא קונה אותה, אבל כאן גם היא לא קונה אלא נשארת בשלה, וגם אפילו אם מצינו זה בקנין כסף אינו ברור אם בקנין סודר שייך כזה ענין קנין. ואולי מדאמרינן בקידושין (דף ג') דהוי ס"ד דיועיל קנין חליפין באשה, אלא משום דאין ללמוד קנין כזה מעפרון לכן לא מהני כמש"כ תוס' שם, משמע דהי' שייך גם בחליפין קנין בסוג זה, דהא לסברת הר"ן מוכרח בקידושין להיות אופן הקנין כן, דאם היא מקנה עצמה הוי כי תלקח.
ואפשר לומר דחלוק מהאומר לחבירו, דהתם אף אם הי' חל הפקר ממש לא הי' חבירו קונה, ממילא הקנין לא יוסיף, דע"י הקנין ג"כ אין משמעות שרוצה שיגיע לחבירו, דהא לשון סילוק אף אם מסתלק יהי' רק הפקר אבל לא יזכה לכן לא שייך שחבירו יקנה, אבל בנשואה הא כיון שאם יהי' הפקר יהי' הכל לאשה, הרי דאנו יודעים דבמעשה הקנין הוא רוצה שיהי' לה, ואז אמרינן דמועיל ממש מדין קנין שמקנה לה ממש זכויותיו.
בא"ד. ונראה לר"י דאנשואה קאי וכו'. לדבריהם דמיירי בנשואה שקנו, הנה אם יחול הרי אין עדיין דבר מסוים ששייך, והקנין צריך להיות על דבר שיהי' בעתיד. והנה בתוס' קידושין (דף ס"ג) מבואר דקנין שייך להועיל רק אם כעת קונה, דאילו על אח"כ לא מהני כיון דהדר סודר למרי', ואיך יועיל כאן קנין מהבעל על הפירות שעדיין אינם, וקנין התחייבות שייך כשהקנין הוא על ההתחייבות, משא"כ כאן קנין על הפירות שיצאו ובפועל יקנה אותן אח"כ, וכבר הדר סודר למרי', וצריך לומר דלגבי אותם דאתו מעלמא הוא שייך לאשה, ונמצא דאין הולד שייך להאשה, אלא לגבי מילתא דאתי מעלמא.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |