חתם סופר/כתובות/פב/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
חתם סופר
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png פב TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

התם בידו הכא לאו בידו. לדעת התוס' משום שעדיין לא זכה בירושה דדלמא מיפסל מיני' בגיטא. ואין לומר עכ"פ ממ"נ יהי' החצי של האח השני או מטעם שהקנה לו. או מטעם חלק ירושתו המגיע. ז"א דעכ"פ הקנין שהוא עושה עתה אינו קונה בתורת קנין. וכשם העודר בנכסי הגר וקסבר שלו הוא לא קנה הואיל ולא עידר לשם קנין. ה"ה בהיפך המתכוון לקנות ונמצא שלו לא פעל הקנין כלום וה"נ כיון דעכ"פ בשעת הקנין לא הי' של מקנה אין בכחו להקנות שיועיל הקנין נמצא לכשייבם אח"כ והנכסי' שלו למפרע לא קנה האח באותו הקנין שנעשה על הספק. ומורי הגאון בהפלאה ז"ל הקשה על סברא זו הגע עצמך מי שקנה שדה מעכשיו ולאחר שלשים יום ובתוך שלשים מכרו לאחר. פשוט הוא דלאחר שכלו שלשים יום וקנה זה למפרע קנה גם השני למפרע. וה"נ דכוותי' הלא היבם לכשייבם יהי' יורש למפרע משעת מיתת האח וא"כ אמאי לא יועיל מה שנתן לשני. ולפע"ד שאני הכא כיון דעדיין תלוי ועומד דאי בעי פסיל האח מיני' בגיטא. א"כ אי ייבם אח"כ ולא פסל מיני' בגיטא. הא דאיגלאי מילתא למפרע דקנה משעת מיתה והקנין שבנתיי' תולה בהאי ספיקא. וא"כ אתאינן לפלוגתת ר' יוחנן ור"ל בחולץ למעוברת ביבמות ר"פ החולץ וקיי"ל כר"ל דאיגלאי מלתא למפרע לא אמרינן וע"ש בתוס' ד"ה תיגלי מילתא למפרע וכו' ועיי' משנה למלך פ"ו מגירושין ד"ה ודע שתוס' ר"פ החולץ ובשער המלך פ"ז מאישות הי"ב ד"ה ודע שלדעת תוס' וכו' ע"ש. אמנם אכתי יש לפקפק דעכ"פ ימכור החצי שלו מעכשיו ולכשייבם. ואם לא ייבם לא יהי' מכור. דהשתא ממ"נ החצי הוא של היבם דאפי' לא ייבם הרי יורש החצי וא"כ אותו החצי שהוא שלו הרי הוא נותן לאחיו על תנאי לכשייבם. ואם לא ייבם לא יהי' המכירה שלו מכירה ויחזיק זה בשלו וזה בשלו ועיי' בפ' י"נ גבי יש לבכור קודם חלוקה עיי' וק"ל:

חילק ואח"כ ייבם מיבעי'. הקשה בית שמואל דלמא לא מיבעי' קאמר לא מיבעי' ייבם תחלה ולא כ' לה כתובה משלו בשעת יבום הרי כבר קבל תקנת חכמי' בשעת יבום פשיטא דלא מועיל החלוקה. אלא אפי' חילק תחלה ה"א דיאמר א"א בתקנת חכמים ואכתוב לה כתובה משלי. אפ"ה לא עשה ולא כלום והטעם משום דלטובת שניהם נתקן. או משום שעדיין אין בידו כמ"ש לעיל. מ"מ מאי פריך הש"ס. והניח בקו' וקו' גדולה היא. ולפע"ד אי הוה קא מיבעי' לי' בהאי לישנא חילק קודם יבום מהו. הו"מ לתרוצי כנ"ל דהוה משמע שעדיין לפניו לייבם ולכתוב לה כתובה. אבל בעל האיבעי' קאמר חילק ואח"כ ייבם. משמע שעתה כבר יבם ולא כ' לה כתובה ולא קבל תקנת חכמי'. א"כ תיגלי מילתא למפרע שבשעת חלוקה לא הי' יכול למכור ולחלק. והא דלא קא מיבעי' לי' באמת בהאי לישנא חילק קודם יבום מהו. משום דלמסקנא עפ"י מעשה נשאלה שאלה ומעשה שהי' כך הי':

וקצת י"ל בזה דר"ל דאמר בין יבם ואח"כ חילק כו' ומשמע דלא על מעשה אמרה א"כ ק' קו' הש"ס השתא יבם ואח"כ חילק כו' ולהנ"ל י"ל ר"ל לטעמי' לית לי' סברת תיגלי מילתא למפרע בר"פ החולץ הנ"ל א"כ י"ל לא מיבעי' קאמר וכקו' הב"ש הנ"ל דלדידי' שפיר הוה אמינא כיון דקודם יבום חילק ובאותה שעה עדיין הי' בידו לומר א"א בתקנת חכמים ואיכתב לה כתובה משלי ה"א דמהני קנינו. ואע"ג דאח"כ ייבם סתם לא אמרי' איגלאי מילתא למפרע קמ"ל. אבל על עולא לא רצה לשנויי דס"ל כר"ל כיון דלא נשמע ממנו עדיין זה הדין עדיפא מיני' משני דהאמת דתרי מעשה הוה:

שמגרשה בגט ומחזירה. יל"ד דאין זה ענין למשנתינו במס' כתו' דה"ל למתני' ביבמות. נ"ל משום דבעי למיתני ובלבד שיהי' כתובה על נכסי בעלה הראשון. שכוונת המשנה דוקא אם כתובתה על נכסי בעלה הראשון והנכסי' מספיקי' לכך אבל אם אינם מספיקי' ולית לה מראשון צריך השני לכתוב לה שלא תהי' קלה בעיניו להוציאה כדמפרש תלמודא. משו"ה הוצרך להקדים שהרי היא כאשתו ומגרשה בגט ומחזירה. דאל"ה ה"א אסור להחזירה משום איסור אשת אח וא"כ בודאי שגם בלא גירושי' אינו ראוי לבוא עלי' ביאות הרבה נהי שהתורה לא הטילה עליו לגרשה אחר ביאה ראשונה ודרכי' דרכי נועם כמ"ש תוס' ד"ה מהו דתימא וכו' מ"מ ה"א אי מגרשה זכור לטוב. וא"כ אין לתקן כתובה משני שלא תהא קלה בעיניו להוציאה אדרבה יוציאה ויוציאה. על זה קמ"ל דמחזירה אפי' אחר גירושי' משום שהיא כאשתו לכל דבר ממש ומשו"ה צריכא כתובה טפי משני יותר משארי נשים משום דהכא שייך טפי שלא תהא קלה דיטעה היבם ויסבור מצוה קעביד בגירושי' ועיי' במס' שבת קי"ח ע"ב תוס' ד"ה אימא וכו' וק"ל:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף