אילת השחר/כתובות/עא/א

אילת השחר כתובות עא א

דף ע"א ע"א

כהנת אתא לאשמועינן. הלשון כהנת הוא לאו דוקא, דהא תלוי רק בו אם הוא כהן דאינו יכול להחזירה [ועי' בפיה"מ להרמב"ם].

תוד"ה שלא תטעום אחד מכל הפירות. לאו בכל פירות מדיר לה דא"כ לא הוה חייל דאי אפשר לה לקיים. הנה בנשבע שלא יישן ג' ימים אמרינן בנדרים דף ט"ז ב' דמלקין אותו וישן לאלתר, כיון שאי אפשר ג' ימים בלי שינה ונמצא שנשבע לשוא. וכתב הרמב"ם דה"ה בנשבע שלא יאכל, כיון שאי אפשר בלא אכילה מלקין אותו ואוכל לאלתר. אבל הר"ן בשבועות (דף י' מדפי הספר) כתב דדוקא בנשבע שלא יישן נחשב שבועה בדבר שאי אפשר לקיים, אבל בנשבע שלא יאכל ז' ימים שייך לקיים השבועה שלא לאכול, רק שיהא מסוכן ויהא צריך לאכול משום פיקוח נפש, והוי נשבע לעבור על המצוה, וממילא בנדר שחל על המצוה חייל שפיר.

ומהתוס' כאן מבואר לא כסברת הר"ן, דהא בנודרת שלא תטעום מכל הפירות לפי הר"ן חייל שפיר כיון שבידה שלא לאכול [ורק אם יהא פיקוח נפש תצטרך לעבור על הנדר].

בא"ד. דכי אמר קונם עיני בשינה סתם לא חייל נדר למיסר שינה. יל"ע למה בקונם עיני בשינה לא יחול עד כמה שיכול, דהא אם הי' אומר קונם עיני בשינה יום אחד ואח"כ עוד יום ואח"כ עוד יום, הי' חל ב' הראשונים מה ששייך לקיים, וה"נ באוסר עצמו שלא יישן ג' ימים נימא דעד כמה ששייך חייל נדרי', חזינן דכיון שנדר בנדר או שבועה אחת על כל הג' ימים וזה לא שייך לקיים, ממילא לא חל כלום [ועי' נדרים דף כ"ו ע"ב ובר"ן שם לענין אי אמרי' בזה נדר שבטל מקצתו בטל כולו].

בא"ד. כי ההיא דשלהי נדרים. צ"ב מה הוצרכו לראי' דיכולים להדיר מתשמיש בתנאי של אכילת פירות העולם, דמה לי אם תלתה בתשמיש או בירידת גשם או בהנאות העולם וכדו' כיון דיכול להדירה מתשמיש בלי כל תנאי, ובההיא דנדרים זה להיפך שע"י שישא אשה נאסר בכל הנאות שבעולם, וזה באמת תמוה למה חל הנדר, כיון שדבר זה שלא ליהנות מהעולם הוא דבר שאי אפשר לקיים, ומה מועיל מה שהיה על ידי תנאי, ועי' תוס' גיטין דף ל"ה ע"א ד"ה ונודרת בסוה"ד.

ויל"ע שם במעשה דשלהי נדרים בההוא דנדר בכל הנאות שבעולם אם ישא אשה עד דגמיר כל הש"ס, ואחר שנשא שרקי' רב אחא טינא כדי שלא יהנה מן הבגדים כמבואר שם בראשונים, מה הועיל רב אחא בזה הא אכתי נהנה מן העולם במה שנושם את האויר ומה שעומד ע"ג קרקע [ואין לומר דלא נאסר מאויר העולם כיון שאין בו ממש, דהא כת' הראשונים דכשאוסר גופו מהדבר, נאסר גם דבר שאין בו ממש, וכאן ע"כ שאסר גופו מהנאות העולם ולא אסר את ההנאות, דהא אין דבר מסויים שאסרו בקונם, וממילא צריך שיאסר מכל דבר, ואיך מותר לו לנשום], רק אם נאמר דמה שמוכרח לקיומו לא חל ע"ז הנדר, אך א"כ למה בנשבע שלא יישן ג' ימים לא אמרי' דחל מיהא מה ששייך, ורק על מה שאי אפשר לקיים לא חל [והעירו דאולי נדרו שהוא לא יעשה דבר ליהנות, אבל מה שנהנה ממילא אינו בכלל נדרו].

תוד"ה א"נ. אע"ג דכבר אצרכינהו וכו' מ"מ כן דרך הש"ס שעושה ב' צריכותות לב' האמוראים כשיש לו. והיינו דבלי זה היינו אומרים דנקט רק בשביל חידוש לאמורא אחד. וצ"ל לפי"ז דמה שהזכיר ג"כ דברי האמורא השני אע"פ שאין בו שום חידוש, הוא כדי שנדע שסברת האמורא הראשון אינו מילתא דפשיטא כ"כ.

וקסבר ר"מ הוא נתן אצבע בין שיניה. יל"ע בדברי ר"מ שהוא נתן אצבע בין שיניה, הרי עדיין יכולה לישאל אצל חכם על נדרה. אמנם הראשונים נחלקו אם אחר הקמת הבעל יכולה האשה להישאל לחכם, הובא ביו"ד סי' רל"ד, ובאמת בביאור הגר"א (שם ס"ק נ"ה) הוכיח מהא דשמעתין דאינה יכולה להישאל, דאל"כ למה נתן לה אצבע הרי כולה להתיר עפ"י חכם, וליישב דעת הראשונים דס"ל שיכולה להתיר, י"ל דכמו שאמרו דאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד, כך אי"ז עצה מה שיכולה לילך ולהתיר הנדר בפני שלשה.

וצ"ב מה דנקטו משל זה דאצבע בין שיניה ולא אמרו פשוט דהוא גרם או היא גרמה.

ואם אמר אי אפשי באשה נדרנית. ואע"פ שהדבר תלוי בו דיכול להפר לה תמיד, מ"מ כיון שנודרת בכל שעה אינו רוצה באשה כזו>ENG<.

'>HEB<והא דקרי לה הכא אשה נדרנית יש כאן חידוש דאפילו בפעם אחת נקראת נדרנית, מיהו אפשר דדוקא בנדרה נזירות, שזה ל' יום יש טענה גם בנדרה רק פעם אחת, אבל לנדר של יום אחד אין לנו ראיה [אמנם העירו דברמב"ם הל' אישות פי"ב הכ"ד מביא דוגמא נוספת מאסרה אחד מכל פירות, הרי דלאו דוקא בנדרה נזירות].

והנה יש אופן דראוי לנדור נזירות [עי' תוס' בב"ק דף צ"א ע"ב], ויל"ע האם גם בכהאי גוונא שייך הטענה אי אפשי באשה נדרנית.

אם ארחץ אם לא ארחץ וכו' אמר רבי יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש ואלו הן נדרי עינוי נפש שלא אוכל בשר וכו'. צ"ב למה לר' יוסי נדר שלא לאכול בשר יום אחד הוי עינוי נפש, ושלא לרחוץ לעולם אי"ז עינוי נפש, והרי דרך בני אדם ליהנות מרחיצה.

רש"י ד"ה אלמא בעל מצי מיפר. מדקניס ליה כתובה על שקיימו. לשון רש"י משמע שזה קנס, וצ"ב דהא מה שצריך ליתן כתובה זה מעיקר חיוב כתובה, רק באופן שהיא נתנה אצבע הוא פטור מחיוב כתובה, אבל אם הוא נותן אצבע בין שיניה הרי חייב בכתובה.

תוד"ה בעניות. בנדרה היא וכו'. והקשה הרש"ש מאי נפק"מ בין אדרה איהו או נדרה היא, ולמה לא תצטרך להמתין שמא תמצא פתח לנדרה, דהא להתוס' עדיין לא ידענו דבנדרה היא לא צריכה להמתין. ולפי קושיתו יש בכלל להקשות דלר' יוסי למה בלא נתן קצבה יוציא לאלתר, וע"כ דתלתה בתשמיש, ובגמ' משמע דהא דמוקמינן לר' יוסי בתלתה בתשמיש הוא רק משום דקשיא לן דהא לר' יוסי אין זה עינוי נפש ולא יכול להתקיים מה שהוא נתן אצבע בין שיניה.

והנה בעצם הדבר אין הכרח מהמשנה דלא צריכה להמתין י"ב חודש, דלפי מה דס"ד דמיירי בנדרה מקישוט, לפי התוס' אה"נ כמו במזונות ובתשמיש וכן באכילת פירות לר' יהודה דהוא יום אחד, אין חילוק בין מפורש דאז ממתינה, ה"נ בנדר סתם ממתין שמא ימצא פתח, אלא דבמדירה מפירות דע"כ מיירי דתלתה בתשמיש ולא נזכר במשנה שום זמן, משמע דיוציא תיכף, וכן לקמן בעמוד ב' דפרכינן ותתקשט ותיאסר שבוע א', היינו דבמשנה במדיר מקישוט לא נזכר שיעור המתנה דשבת א' או שתי שבתות, אבל על השיעור דמזה איירינן דהיינו בעניות קצבה ובעשירות ל' יום נוכל לומר דלשמואל לפי מה דס"ד אה"נ דנמתין, ובתוס' בעמוד ב' ד"ה כגון מבואר דגם בנדרה איסור פירות סתם נמתין יום א' דשמא תמצא פתח.

אלא דבסוף הסוגיא דפרכינן ותתקשט ותיאסר, ומשמע דהקושיא רק דנמתין שבת או שתי שבתות, ולא פרכינן דנמתין שנה ושבוע לבית הלל ושבועיים לבית שמאי, וכן משמע מרש"י, נראה דהתם לא שייך להמתין שנה, דכיון דחכם אינו מתיר הנדר לפני שנתקיים התנאי כמבואר בנדרים דף צ', א"כ אם לא תוכל לתבוע גט וכתובה לפני שנה מפני שעליה לסבול שנה מקישוט, א"כ לא תוכל לעבור על התנאי, דהא אם תעבור לא תוכל לבקש גט דהיא פשעה במה שנאסרה מתשמיש אם לא תמצא פתח לנדרה דתשמיש, דהי' עליה להמתין, נמצא דיהי' עליה להמתין שנה ואח"ז להתקשט ותשאל על נדרה, א"כ מה נרויח בהמתנה של כל השנה כיון שאם נצריכה להישאל לא תוכל לשאול, וכל מה שחכמים חייבו להמתין הוא רק על הזמן ששייך בו לשאול על הנדר, אבל להמתין שנה מפני שאחרי שנה תתקשט ותוכל לשאול, אין שום תועלת בזה, כי אותו הדבר שלא נצריכה להמתין ותתקשט תיכף ויהי' לה אפשרות לשאול, בדיוק אותו הזמן שיהי' לה אם יצריכנה להמתין שנה.

ואע"ג דבתוס' (דף ע' ע"א ד"ה הכא נמי) מבואר דבמדירה מתשמיש אם יזונה צריכה לשמואל להמתין ל' יום ותיאסר לב"ה שבת אחת ולב"ש שתי שבתות וכדפריך לקמן עמוד ב', אמנם שם יש לו כל רגע אפשרות לומר איני רוצה לפרנסה ע"י פרנס רק בעצמי ותיאסר וישאל על נדרו, נמצא דכל הזמן יוכל להתיר גם בתוך הל' יום, ולכן שייך לומר דמה שאפשר לו לסבול דהיינו המזונות תמתין ע"י פרנס ואח"כ שבוע ובמשך כל הזמן יש לו אפשרות לשאול על הנדר, משא"כ כאן הא אם תצטרך להמתין י"ב חודש אם תתקשט תפסיד זכותה לתבוע גט וכתובה, וא"כ עי"ז לא תוכל בינתיים לשאול ולא נרויח כלום כל הזמן לענין אפשרות לשאול, ולכן למסקנא שם פרכינן ותתקשט תיכף ותיאסר, אבל בסוגיין דפריך וסבר ר' יוסי היא נתנה, דפירשנו לפי התוס' דמיירי דעצם הנדר הוא הקישוט דהיא יכולה תיכף לשאול על הנדר, שפיר ס"ד דתצטרך להמתין שנה בעני' וחודש בעשירה לר' יוסי.

ומה שמשמע בתוס' לקמן (עמוד ב' ד"ה ותתקשט) דאין לה להמנע מקישוט, היינו דלס"ד דקישוט זה עינוי ומיירי המשנה בנדרה מקישוט ולא תלתה בדבר אחר, לכן לרבנן יוציא לאלתר ולר' יוסי תמתין שנה בעני' ול' יום בעשירה, אבל השתא דהעמדנו בתלתה, א"כ בין לר' יוסי ובין לרבנן קשה דתמתין שבוע או שבועיים, ואה"נ דלר' יוסי לא הי' ס"ד דלא תמתין שנה בנדרה סתם מקישוט.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א