אילת השחר/כתובות/ס/א

אילת השחר כתובות ס א

פרק חמישי
אף על פי דף ס' ע"א

תניא רבי מרינוס אומר גונח יונק חלב בשבת מ"ט יונק מפרק כלאחר יד ובמקום צערא לא גזרו רבנן. פרש"י מפרק כלאחר יד שאין דרך בני אדם לינק אלא לחלוב ביד. ולפי"ז תינוקות שהרי דרכן לינק בפה הוי שפיר כדרך, והקשו האחרונים א"כ איך מותר לתינוק לינק בשבת [באופן שאין בזה פיקוח נפש] הרי הוא מפרק, עי' באור שמח פ"א מהל' שבת הל' י', ובספר הערות הגריש"א.

והקושיא מתחלקת לשנים א' קשה דספינן ליה בידים איסור, ועל זה מצינו ביומא (ע"ח ב') דתינוקות מותר להאכילן ביום כפור ואין בזה משום ספיי' דהיינו רביתייהו, והיינו דאפי' שאין פיקוח נפש בכל משהו ומשהו, מ"מ כיון שבדרך כלל אכילתן הוא דבר של פיקוח נפש ממילא לא אסרה תורה לגמרי להאכילם ביום כפור, דלא הגבילה תורה שיצמצמו בדיוק כפי מה שמוכרח לחיותם [ולכן לגבי שאר עינויין הק' הר"ן בר"פ יוה"כ על הרמב"ם שסובר דאסורין מה"ת למה מותר לספותן בידים, כיון דאין בזה פיקו"נ כלל].

אמנם עוד קושיא הק' האחרונים לפמ"ש המג"א ואבן העוזר (בסו"ס שכ"ח) דהמעמיד עלוקה למצוץ דם חייב משום מפרק, וא"כ גם כשמעמיד תינוק לינק יהא אסור.

ועל קושיא זו א"א לתרץ דשרי רחמנא משום דהיינו רביתייהו, דדוקא בלא תאכילום שייך לומר דלא אסרה התורה כלל לגבי תינוק שבזה הוא דרך גידולו, אבל לגבי איסור מפרק של המעמידו הרי האיסור מפרק הוא בכל אופן, ולא שייך לומר דפרט זה של מפרק כשצריך להאכיל לתינוק לא נאסר כלל.

אלא י"ל באופן אחר דאמנם במעמיד עלוקה להוציא דם הוי מפרק, כיון שכל מטרתו היא להוציא את הדם מהגוף ולא איכפת ליה לאן ילך הדם, ובזה כיון שהעמיד עלוקה המוציאה דם חשיב שהוא מפרק, משא"כ ביניקת חלב הרי מה שרוצה לפרק את החלב כדי להשתמש בו, והוא שיהא לתינוק חלב, ומפרק במה שמוציאו מהדד, ובזה יש סברא דכיון שמיד כשיוצא החלב מהדד בולעו התינוק לא חשיב שהוא מפרק את החלב, שהרי לא יצא חלב בעין לפניו שיחשב שפירקו מהדד, ואף דכשגדול יונק מהדד אמרי' דהוי מפרק, התם שבולע בעצמו הרי משתמש בחלב ומפרקו לעצמו, משא"כ כשגדול מעמיד קטן לינק כיון שלא הוציא חלב בעין אין כאן איזה דבר שפירקו.

ואין להקשות דהא זה דרצונו שיכנס בפי התינוק ליהוי כעושה מלאכה, דהא כמו בחולב ע"ג קרקע לא מקרי מלאכה ולא אמרינן דהוי מלאכה דזה רצונו שישפך על הקרקע, ה"נ שישפך בפי התינוק אינו מלאכה לגבי מי שמעמידו לינק, אמנם התינוק עצמו יתכן שכן נקרא עושה מלאכה, אבל הקטן אינו בר מצוות, ואיסור ספי' אינו בכה"ג.

והנה שם בעלוקה אין ראי' שכונת המג"א משום מפרק, דיתכן דאסור משום נטילת נשמה, אבל בין אם נפרש משום נטילת נשמה בין אם נפרש משום מפרק, היינו משום דהעלוקה אין תלוי אם רוצה למצוץ הדם או לא דממילא נמצץ הדם, והוי כתוחב סכין שיצא דם, משא"כ תינוק הרי תלוי בידו, וכשלא רוצה אינו אוכל נמצא דהפעולה התינוק עושה ברצונו.

והנה באבן העוזר כתב דהמעמיד בהמה לאכול לולא דזה לא נייח לה במה שאינה אוכלת, הי' חייב כעושה מלאכה ממש, לכן בעלוקה שאין לה צער שפיר הוי חייב כמעמיד בהמה על הקמה דחייב משום מזיק. ולכאורה אין העיקר משום דהבהמה מצטערת, אלא דאין נהנית ממה ששובתת ולא אוכלת, וזה גם בעלוקה אין לה הנאה ממה שלא תשאב הדם, וזה לא נקרא שנכלל באיסור שביתת בהמה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א