אילת השחר/כתובות/לט/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


אילת השחר TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png לט TriangleArrow-Left.png ב

דף ל"ט ע"ב

שלי דאבוה נינהו. מכאן דענין המחילה במפותה הוא על כסף המגיע, ולא אמרינן דכיון דכל ענין הביאה היא מסכימה לכן לא שייך כבר חיוב על זה, דא"כ למה זה דאבוה, דנהי דזיכתה לו תורה הכסף עבור הצער, אבל עצם הצער הא אין לו זכות לצער אותה, ואפילו לפי"מ דס"ד דהצער הוא פיסוק רגלים וזה יש בכל ביאה, וכיון שהאב זכאי לקדש בתו בביאה הרי דיש לו לצערה בזה, מ"מ הא לגבי לצער אותה בביאה לא לשם קידושין הא אינו בעלים, וא"כ למה זה של אבוה, וע"כ דהנידון על הכסף היוצא מזה, וע"ז פריך דאבוה נינהו ואיך היא מוחלת. וצ"ע במש"כ לעיל (ל"ב א' ד"ה ביתומה ומפותה), ואפשר לדחות דאה"נ דענין המחילה הוא על עצם המעשה ביאה, אלא דאם עי"ז יוצא ריוח לאביה אין היא יכולה למחול זה, אע"פ שהענין הזה שייך לה מ"מ הא לאביה יוצא מזה ריוח ממון, ולכן פריך דאבוה היא ואין לה למחול כל הענין אע"פ שעצם הענין הוא שלה.

כי ריבדא דכוסילתא. היינו דזה צער שאין בו שו"פ כמבואר בשטמ"ק. ויש לעיין אם באמת חייב לשלם צער זה אלא דאין גובה זה כיון דאין בו שו"פ, או דכיון דצער הא באמת אין זה ממון אלא דחידשה תורה דעל צער משלם ממון, וכיון דהתורה לא מיירי בחיוב של פחות משו"פ, ממילא לא נתחדש חיוב זה כלל בתור חיוב ממון, ואינו מחויב כלל אפי' אם בא לצאת ידי שמים.

ולכאורה אע"ג דלא ניתן ליתבע פחות משו"פ, מ"מ ביחד עם שו"פ ניתן ליתבע וכיון דמגיע קנס ובושת א"כ ישלם גם צער זה של פחות משו"פ, וע"כ כיון דחיוב זה כשלעצמו אינו שו"פ והתורה לא מיירי מזה, לכן אינו חייב כלל ולכן אינו מצטרף לשאר החיובים.

אלא אביה מנלן אמר אביי שלא יהא חוטא נשכר וכו'. יש לעיין אם לפי שאלת הגמ' תוכל הבת להתקדש בלי אביה, אע"פ שנערה אינה יכולה להתקדש ע"י עצמה רק ע"י אביה לר' יוחנן בקידושין (דף מ"ד) דהלכתא כוותיה, מ"מ כאן תוכל להתקדש בלי הסכמת אביה, והיינו דנאמר דבזה דכתיב ולו תהי' לאשה יש גזה"כ דאי"צ דעת האב והוי כיתומה, או דס"ד דנכוף את האב שיאמר רוצה אני.

תוד"ה אין לי. מ"מ מועיל מיאונה לענין שישלם קנס. ולפי"ז נתנה תורה אפשרות לרמאין דכיון דמיאונה לא מעכב הקידושין יכולים האב והבת לעשות קנוניא, דיאמר להבת שתאמר שאינה רוצה אע"פ שבאמת היא רוצה, והוא יקדשנה להמפתה ויקח את הכסף שלא כדין.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א