אילת השחר/כתובות/כד/א

אילת השחר כתובות כד א

דף כ"ד ע"א

עד שיהו ג' שנים מעידין על זה ושנים מעידים על זה. התוס' לעיל (דף כ"ב ע"ב ד"ה כגון שניסת) הוכיחו מכאן דחזינן דאפילו אי חיישינן לגומלין מ"מ תרי לא חשידי וה"נ לא חשידי תרי להעיד על אשה להתירה, ולכאורה יש לדחות דהא כשאנו חושדין דרוצה לקחתה נמצא דיש לו נגיעה שיתירוה, ואולי מפני חשש נגיעה כזאת פסלינן אפי' עדות של שנים כיון שא' מהם יש לו נגיעה שיתירו אותה, משא"כ כאן דאין לו נגיעה שחבירו יהי' כהן אלא דיש לו נגיעה להעיד עליו שהוא כהן דלכל היותר הו"ל כרוצה שכר להעיד, ואפי' נוטל שכר ממש להעיד הכריע בקצוה"ח (סי' ל"ד ס"ק ד') דאין פסולו מה"ת, לכן כאן דזה חשש בעלמא שמא רוצה שכר להעיד כה"ג אינו פסול כלל בשנים, משא"כ היכא דחשוד שרוצה לישאנה דאז הוא רוצה שיתירוה דבעד נגיעה כזאת יש לפוסלו מן התורה.

אלא דבקצוה"ח (סי' ל"ז ס"ק ה') ביאר דהיכא דמעיד למישהו אחר אלא דבזה יהי' לו ג"כ הנאה אינו אלא כנוטל שכר להעיד, דלפי"ז גם כשמעיד להתירה ג"כ אינו אלא כנוטל שכר להעיד וצע"ק.

יש לעיין לאלה דס"ל דחשש נוגע אינו משום דמשקר דלא חשוד לשקר אלא דהוי כבעל דבר, דהא כאן אין חשש אלא משום דחשיד לשקר, ובפרט דהא ע"א נאמן אפי' קרוב, וכל מה דרצינו לפסול הוא משום משקר, ולמה יהי' כאן חשש דחשוד לשקר יותר מכל נגיעה דאין חשד דמשקר, ואולי זה שכתבו דאין חשש משקר היינו בשתי עדים אבל ע"א יש חשד שקר מדרבנן, שו"ר בקוב"ש (אות ס"ו) דנגע קצת מענין זה.

למימרא דר' יהודה חייש לגומלין. לכאורה נאמין לו במיגו דהי' א' מעיד רק על חבירו בב"ד זה ובב"ד השני יעיד חבירו עליו, אלא דצ"ע באם יוודע שא' כבר העיד על השני אי אע"פ שהכשרנום יפסלום, דלפי"ז א"ש.

שלי אינו מתוקן ושל חבירי מתוקן אינו נאמן. יש לעיין לפי"מ דמפרש דהחשש משום גומלין דלולא זאת הי' להאמינו מדאמר על שלו שאינו מתוקן, ולכאורה איזה ענין יש לו לומר על שלו אינו מתוקן, דממ"נ אם רוצה למכור בודאי לא יאמר זה, וע"כ דאומר דאינו רוצה למכור, א"כ כשאינו רוצה למכור מה לו לומר על של עצמו דאינו מתוקן, דמה זה נוגע לנו מה שיש לו, כיון דאינו רוצה למכור, וע"כ דרוצה בזה כדי שיאמינוהו על חבירו ורוצה לעשות עצמו כאיש נאמן, ואיך זה יהי' סיבה להאמינו, דהא ודאי כיון דאינו נוגע לו למכור אומר כדי שיאמינוהו, ואיך זה מראה שהוא איש נאמן כיון דעושה בכונה להראות עצמו לאיש נאמן.

תוד"ה וכן שני אנשים. מבואר בדבריהם דלגבי תרומה דרבנן קל יותר ונאמן אפילו הוא עצמו במסיח לפי תומו ושבוי' יותר חמור מזה, אבל לגבי תרומה דאורייתא שבוי' יותר קל, ובחי' הגרעק"א הקשה דמ"מ הא חזינן דכשהוא קטן נאמן להעיד על שבוי' שלא נטמאת ואילו בתרומה דרבנן נאמן רק להעיד בגודלו מה שראה בקוטנו, הרי דתרומה דרבנן ג"כ חמיר טפי מבשבוי', ולענין מסל"ת מצינו להיפך דיותר קל תרומה דרבנן מבשבוי'.

ואפשר לומר דהנה יש ב' אופנים במה דחסר בנאמנות, או משום דאולי משקר, או דלא דייק כל כך וא"א לסמוך על דיוקו, והנה הא דאינו נאמן על עצמו או באופן דיש לחוש לגומלין בודאי אין החסרון דלא דייק אלא דחשוד לשקר, וע"ז אמרינן דבתרומה דרבנן הקילו יותר לגבי חשש משקר מאשר בשבוי', דזה נוגע לחשש שמא נטמאה דאז אסורה מן התורה, אבל מה דאינו נאמן כשהוא קטן אינו העיקר משום דחשוד יותר לשקר אלא דא"א לסמוך על דיוקו למסור הדברים כמו שהם, וא"כ אפשר דבשבוי' אין צריך כל כך דיוק, ויש להוסיף דאם רק הי' שם יש כבר פחות חשש שנטמאת, כמו שמצינו בגיטין (דף ע"ג) דאם רק הי' עוד א' יש פחות חשש שבא עליה, ולגבי זה אם הי' שם בודאי אי"צ כ"כ דיוק, ובזה יש לסמוך על הקטן וממילא כבר קל יותר להאמין גם על שלא נטמאת, משא"כ לענין תרומה אין לסמוך על דיוקו של הקטן דמנא לי' דמה שאכל הוי תרומה, ובזה הקילו רק כשמעיד בגדלותו על מה שראה בקטנותו. והתוס' בקושיתם הקשו מהא דנאמן במסיח לפי תומו יותר בתרומה מבשבוי', דלגבי מסיח לפי תומו אין לחלק בין להאמין ולא ניחוש למשקר ובין לגבי לא דייק, אבל כאן יש לחלק כמשנ"ת.

תוד"ה אבל אינו נאמן. וקשה דלהכי ליכא למיחש. והיינו כמש"כ תוס' ביבמות (דף מ"ז) דרוב הבאים בתורת יהדות ישראלים הם, וע"כ צ"ל ג"כ דרוב ישראל הם כשרים, ויש לעיין למה לא נימא הדר לניחותא כמו דאמרינן לגבי אשה לעיל (דף ט"ו) דכתבו שם התוס' (ד"ה דלמא) לחלק דדוקא בהא דפירש א' מהם ובעל דזה הא רק נוגע בשעת הביאה ואמרינן דהבועל הי' מהרוב הכשרים, אבל כאן הא זה נוגע תמיד והא יהי' הדר לניחותא, ובשלמא לגבי רוב הבאין בתורת יהדות ישראלים הן, אפשר דהוי כרוב דליתא קמן, אבל יש לעיין ברוב ישראל כשרים הן דלכאורה הוי כאיתא קמן ולמה ניזל בתרי' ולא נימא הדר לניחותא, והיינו דהא בתוס' בנזיר מבואר דהאשה שרוצה לקחת א"א להתירה מחמת שהיא מרוב נשים דאינם קרובות של המקודשת משום דאח"כ תהי' קבועה, וה"נ כאן האיש הזה דרוצים להשיאו האשה הוא הא יהי' הדר לניחותא, ועי' בש"ש (שמעתתא ד' פי"ז) ובשערי יושר (שער ד' פ"א ופ"ד).

בא"ד. ונראה לר"ת דלהשיאו אשה דקאמר היינו להשיאו בדוקה מד' אמהות וכו'. אין לומר דיהי' אסור מדרבנן לתת לו אשה בדוקה דהא לא הוזהרו כשרות לינשא לפסול, וע"כ דרק אמרינן דאם יקח אשה בדוקה לא יועיל להכשיר בנו לעבודה בלי בדיקה עליו, אבל מותר לתת לו אפי' לכתחילה אשה בדוקה, ועי' חזו"א סי' א' ס"ק כ"ג.

תוד"ה שלי. ועוד דלא מצינו בשום מקום שנחשדו עמי הארץ על החדש. יש לעיין איך נאמן כל אדם לומר שאינו חדש באופן דאין לומר שנזרע ונשרש ג' ימים לפני העומר, דודאי נשרש אח"כ אלא דהספק אם אחרי שקצר עבר העומר, וכיון דהתבואה הוחזקה באיסור ואומר דכבר עבר העומר, נמצא דע"א מעיד נגד אתחזק איסורא ואין בידו להתירו, ולהני דס"ל דחזקה העשוי' להשתנות כמו בקטן דעשוי להיות גדול לא הוי חזקה א"ש, אבל להחולקים צ"ע למה נאמן.

והראוני שבשב שמעתתא (ג' פי"ג) עמד בזה, ובחזו"א (אהע"ז סי' פ' ס"ק י"ז) כתב לחלק דבקטן יש חזקה דהי' אינו מחויב במצות או אינו בר ביאה אבל כאן לא שייך זה. וצ"ע דהא הי' על התבואה חזקת איסור ונאמר דעדיין היא באיסורה.

בא"ד. ורשב"א פירש דקאי אשביעית וקאמר שלי חדש וגדל בשביעית ואסור להשהותו לאחר הביעור. ולפי"ז אי מיירי בתבואה צ"ל דנשרשה לפני ראש השנה דאז אין איסור ספיחין ומ"מ יש בה קדושת שביעית.

בא"ד. ורשב"א פירש דקאי אשביעית וכו' וכי משני בדמאי הקילו בשביעית לא חש לתרץ דפשיטא לי' להש"ס דר' יהודה מיקל בשביעית משום דבאתרי' דר' יהודה חמירא להו שביעית. צ"ע דבשלמא התם דמיירי דא' נטע באיסור ס"ל דלא יעקור דאין לחשוש שיעשו כן עוד אנשים דחמירא להו שביעית, אבל כאן דס"ל להרשב"א דכל ע"ה חשוד על שביעית, דלכן אינו נאמן כל אדם על עצמו לומר שאינו חדש אלא דנאמן על של חבירו, ואיך שייך דחמירא להו שביעית כיון דסתם אנשים חשודים אשביעית הרי דלא חמירא להו.

וצ"ל דכיון דלהרשב"א ס"ל דגזרו וחששו דע"ה חשוד אשביעית אין להקל באתרי' דר' יהודה אע"ג דחמירא להו דאין להוציא אותם מכלל הגזירה, אבל מה דאינו נאמן לומר על של חבירו שזה אינו של שביעית לא היתה תקנה מיוחדת, אלא משום דחשוד על הדבר אינו נאמן, לכן באתרי' דר' יהודה דחמירא להו אמרינן דנאמן לומר על של חבירו דאינו של שביעית כיון דבמציאות אין חשודים שם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א