אילת השחר/כתובות/יג/א

אילת השחר כתובות יג א

דף י"ג ע"א

לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה. ובש"ש (שמעתתא ד' פ"ד) הוכיח מכאן כהני דס"ל בעובדא דשחטו ז' בהמות וא' נטרפה ונמכר חצי בהמה לפני שנודע הספק, דהסתפקו אם כיון דעל מה שנמכר אמרינן דכל דפריש מרובא פריש ממילא הותר גם החצי שלא נמכר, ויש שאמרו להיפך דגם זה שנמכר אסור מאחר שזה שבחנות הוי קבוע ואסור, והפר"ח פוסק שמה שנמכר מותר ומה שבחנות אסור, והש"ש הוכיח מכאן דהחזקה מכריעה להכשיר הבת אע"פ שלהולד אין חזקה [ויש שפירשו דהוי חזקה לאם שבתה תהי' כשרה, ולדבריהם אין בכלל חידוש כזה גם בחזקה]. ולדבריו נמצא דאם כבר קנו מכל בהמה קצת אז כולם יהיו מותרים כמו אם נמכרו כל הבהמות לגמרי לפני שנודע שיש אחד טריפה ביניהם, ואמנם גם לסברתו דאין חזקה שבתה תהיה כשרה יש לעיין, דהנה אם לא נקנה חלק מהבשר ע"י יהודי, אלא קצת מהבהמה נזרק לים או נקנה ע"י נכרי באופן שלא הי' נפק"מ אם זה כשר או לא, דאז כבר לא נוכל להכשיר מה שנשאר בחנות, א"כ הא מה שהתרנו משום דבמקרה קנה זה שהי' נוגע לו, נמצא דלא הי' מצד דין היתר על החפצא, אלא היתר להאיש שקנה הבשר כיון שהוא יהודי ונוגע לו אז לגביו הכשרנו, ואיך זה יועיל על הבשר לומר שזה כשר, משא"כ בחזקת האם דהיא בכל אופן עומדת בחזקתה אפי' שלא הי' נוגע לה למעשה להנשא לכהן, וע"כ דזה עושה דין עליה בלתי תלוי במקרים שנתחדשו דאז שייך לומר דדין זה גורם על הולד ג"כ.

מעלה עשו ביוחסין. והיינו אשת איש מותרת לבעלה אבל פנוי' לכהונה אסורה. יש לעיין לפי"ז באשת כהן אם נאסרת ע"י יחוד לבעלה כהן, וצד הספק הוא לפי מש"כ הגרעק"א (בשו"ת קמא תשו' קכ"ה) דבאשת כהן אע"ג דאם נאנסה אסורה משום זונה, מ"מ לבעלה הוי כדבר שבערוה דגם בזה טומאה כתיב בה כעריות, וא"כ אפשר דלגבי להחמיר עליה לאוסרה לבעלה לא החמירו כיון דענין זה הוא דבר שבערוה ובעי עדות גמורה, וה"נ בעי ספק גמור ולא עשו בו מעלה, אמנם נצטרך לומר לפי"ז דכעת תהי' מותרת לבעלה כהן ואחרי שימות תהי' אסורה לכהן מחמת אותו ספק שאז לא חששנו לאוסרה על בעלה הכהן, וברעק"א בריש מסכתין מבואר דהא דנאמן בפתח פתוח לא יועיל לאוסרה לכהן אחר מחמת דיבורו כיון דאינו נאמן אלא מדין שויא אנפשי', ולכאורה זה רק לאוסרה עליו מפני שזה כדבר שבערוה, אבל לגבי איסור לכהנים למה לא יהא נאמן מדין ע"א נאמן באיסורין.

תוד"ה ואין אוסרין. איירי כגון שמודה היא שנבעלה דאי אמרה לא נבעלתי א"כ הוי ס"ס. יש לעיין אם מה שאומרת נבעלתי אין לה נאמנות אלא מדין שויא אנפשה חתיכה דאיסורא, וכיון דלדבריה לא נאסרה למה תהא אסורה, וע"כ דנאמנת לגמרי, שו"ר בבית שמואל (סי' קט"ו ס"ק כ"ג) מהגהות מרדכי והג"א דבנתייחדה עם אחד נאמנת אפילו אשת איש לומר שזינתה עמו, ולפי"ז אפילו למסקנא דאינה נאסרת אלא משום מעלה ביוחסין מ"מ כשהיא מודה נאמנת מעיקר הדין.

בא"ד. דלעולם איירי דקאמרה לא נבעלה. יש לעיין למה לה לומר איש פלוני וכהן הוא כיון דלא נבעלה מאי נפק"מ מי הוא, ויש לומר דאורחא דמילתא דאומרת גם שהוא כשר.

בא"ד. דבספיקא חדא אסרינן לה והא יחוד אשת איש דספיקא חדא הוא ואין אוסרין על היחוד. יש לעיין לסברת המקשה דיחוד הוי ספק זנות ממש, א"כ תקשי לי' סתם דהא ספיקא דאורייתא לחומרא ולמה אין אוסרין על היחוד, וי"ל דכיון דהיא טוענת שלא נבעלה יש מקום לומר דנאמנת, והקושיא היא דא"כ גם כשטוענת לכשר נאמין לה בספיקא חדא, ואע"ג דלגבי ספק שמא נבעלה יש חזקה דחזקת צדיקת וגם חזקת היתר לכהונה, משא"כ בספק למי נבעלה יש רק חזקת היתר לכהונה, מ"מ אין נפק"מ בזה. ומסתבר דכל השקלא וטריא הוא לאסור מדרבנן, דאילו מה"ת הא רק בקינוי וסתירה נאסרת ולא בסתירה גרידא, וכ"ה בשטמ"ק.

בא"ד. וק"ק דלכאורה נראה דיחוד איחוד פריך מדפריך לזעירי ולא לרב אסי. אפשר דלקמן מבואר דהיכא דהפה שאסר הוא שהתיר יש לה הדין לגבי נאמנות כמו שלא אסרה, והנה כאן באומרת נבעלתי לכשר צריך להיות לה נאמנות כמו בלא נבעלתי, לכן לזעירי שפיר מקשה כיון דלא ידענו שנבעלה אלא על פיה אז לגבי ספק לכשר הי' לה להיות אותו גדר נאמנות כמו בלא נבעלתי, וכיון דאין אוסרין על היחוד צריכה להיות נאמנת גם בטענתה לכשר, משא"כ לר' אסי דמיירי דידענו דנבעלה לא על פי דיבורה, אז ודאי יש לחלק בין ספק של יחוד לספק אם נבעלה לכשר או לפסול.

תוד"ה מעלה. וי"ל דנואף שאני. הנה לא מצינו מה"ת חילוק בין נואף לשאר אדם, ומסתמא אינו אלא לחוש מדרבנן, ובהכי נמי ניחא דמהני להתירה משום דאמר להבעל דלא יאכל מזה משום דטעמינהו חויא, דבקינוי וסתירה דנאסרת מן התורה לא מסתבר דאם יאמר להבעל שלא יאכל מזה דטעמינהו חויא יועיל להתירה מאיסור תורה, רק כאן דאינו אסור אלא מחשש דרבנן מהני ע"ז ההוכחה דאם איתא דעבד איסורא ניחא לי' דלימות [וצ"ל דאע"ג דאמרינן בסוף נדרים דיש סברא דרוצה יותר באשת איש משום מים גנובים ימתקו, מ"מ הוא שונא לבעלה ורוצה שימות], ומשמע דלא חיישינן דאולי לא טעמינהו חויא דאז בין כך לא ימות הבעל ולכן אמר כן כדי שנחשוב דלא עבד איסורא, דע"ז לא חיישינן.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א