חתם סופר/כתובות/יג/א

חתם סופר כתובות יג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בעזהי"ת חי' פ"ק דכתובות סוגיא ראוה מדברת

ראוה מדברת במהרי"ק כ' דכולה שמעתין מיירי שדברה עמו דברי ליצנות ותפלות ואח"כ הלכו לבית הסתר ומשו"ה מחמיר זעירי אליבא דר' יהושע. והא דפריך הש"ס מאין אוסרי' על היחוד משום דמשמע לי' מדכפל למילתי' מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד והוה סגי באומרו מלקין על היחוד אבל אין אוסרין. אע"כ הכי קאמר מלקין על כל שום יחוד אפי' בלא דברי ניבול. ואין אוסרין על שום יחוד אפי' בדברי ניבול:

ונ"ל למאי דמסקינן מעלה עשו ביוחסי' ולאותה מסקנא מיירי סיפא באשת איש ורישא בפנוי' דוקא. א"כ לדינא י"ל דמדברת אוסרי' אשת איש על היחוד. והא דלא כללינהו בחדא מחתא משום דלא מיירי בחד גוונא. והנה לדבריו יוצדק הא דקאמר בשלמא לזעירי היינו דקתני מדברת רצה שדברה דברי ליצנות אלא לר' אסי מאי מדברת. ויוצדק שיטת הסוברים דזעירי מיירי בלא טוענת נבעלתי ור' אסי מיירי בטוענת נבעלתי ולא בראוה שנבעלה. ואפ"ה פריך מה מדברת דהרי לא צריכה שתדבר דברי תפלות אלא באינה מודית שנבעלה. אבל במודית שנבעלה אסורה אפי' אינה מדברת ומשני לישנא מעליא. ויוצדק יותר מה דמייתי על זה קרא ואמרה לא פעלתי און. עפ"ח מ"ש תה"ד במכחשת שלא נבעלה כלל ואח"כ באו עדים או הרתה חזרה ואמרה לכשר נבעלתי שלא אבדה נאמנות שלה כי כך יפה לה להכחיש דלא חצופה להודות שנבעלה. ויראה מה"ט אית לה מגו בשמעתי' לומר לא נבעלתי אע"ג דיראה לומר כן שמא תתעבר ותתבדה ותאחז מ"מ כיון שכך יפה לה הי' לה לומר כן ומשו"ה מייתי עלה הך קרא ואמרה לא פעלתי און שכן דרכה וא"כ קמ"ל אע"ג דאית לה מגו לא מהימנת לר' יהושע:

מדברת עם א' בשוק כך היא גירסת הרי"ף ובמשניות. ונראה הואיל דפלוגתא מיירי ברוב למר פוסל אפי' רוב כשרי' ולמר מכשיר אפי' רוב פסולי'. וזה לא שייך בבית דה"ל קבוע. ע"כ נקט בשוק דה"ל פירש עי' לקמן סוגי' דתינוקת:

מה טיבו של איש זה. פי' רמב"ם במשנה מה סיבה של איש זה. ועתוי"ט בשם הרשב"א. ולא יכולתי להלום כוונת הרמב"ם בזה דסיבה היינו טעמא וסבתו איך נסבב הדבר שבא איש זה לכאן או שדברת עמו והיא משיבה הואיל והוא איש פלוני וכהן. וצריך לומר שהיא משיבה משום כן נסתרתי עמו. ולרב אסי משום כן נבעלתי לו הואיל ומיוחס הוא. כי לא הייתי שומע אל מי שאינו מיוחס. והנה לפ"ז העידה על עצמה שלא הפקירה נפשה לאחריני שאינם כשרי' לעולם. ומשמע שאלולי שאמרה שזה הוא סיבת סתירתה או בעילתה אעפ"י שאמרה שזה הוא כהן מ"מ עדיין היינו מסופקים דלמא אפקרא נפשה לאחריני. אך הואיל והיא אמרה על עצמה שהיא בודקת ומזנה מועיל ברי שלה לר"ג ור"א. מיהו לזעירי י"ל להך פוסקים דס"ל דמיירי באומרת לא נבעלתי א"כ י"ל כך פירושא דמתני' שאומרת משום כן נסתרתי עמו הואיל והוא מיוחס והייתי בטוח שלא יאנסני לזנות דזנות רצה אחר הפסולים כדאיתא בירושלמי והמעיין בלשון פי' המשנה לרמב"ם יראה להדי' דס"ל בדעת ר' יהושע אפי' מייתא ראי' דהאי גברא מיוחס הוא מ"מ היא בחזקת בעולה לנתין וממזר משום דכיון דכבר עבדא איסורא להבעל בעילת זנות חיישי' שמא אפקרא נפשה לאחריני ג"כ עיי' בפנים. וצריך לומר הא דאמר ר' יהושע עד שתבי' ראי' לדברי' הוא אשגירת לישנא דאינך משניות. אבל הכא קשה להביא ראי' שלא אפקרא נפשה. מיהו בסיפא גבי מעוברת מועיל הראי' להכשיר הבת עכ"פ דכיון דמייתא עדים דעכ"פ נבעלה לכשר ספק שמא לא נבעלה לשום פסול בעולם דאפי' נימא אפקרא לאחריני דלמא לכשרים והיא והבת כשרים לכהונה ואת"ל אפקרא נמי לפסולים דלמא אחר שנבעלה לזה הכשר וכבר נתעברה הימנו. שוב אפקרא נפשה לפסולים ג"כ וא"כ היא פסולה והבת כשרה. וס"ס מעלי' הוא דכל אחד מתיר יותר מחבירו. ואע"ג שאינו יכול להתהפך הכא אינו צריך להתהפך דאע"ג דאפקרה נפשה להכשר מה"ת להתחיל לומר דאפקרה לפסול קודם שנתעברה מזה. בתחלה צריך אתה לדון אם אפקרה לפסול כלל. שוב הראני בפני יהושע שמדבר מס"ס כזה ולא נזהר בשם אונס חד וביכול להתהפך עיי' וק"ל:

איש פלוני.. וכהן הוא פירש"י דמשום פסול נתין וממזר מיתני מתניתין. ומהתימא שלא הניח הדבר בסתם משום פסולי' ויהי' גם ספק עכו"ם בכלל דרובא דעלמא נינהו בשלמא ר"י נקט בחזקת בעולה לנתין לרבותא חדא אע"ג דלענין זה רוב כשרי' ועוד דאפי' בקהל פסול מספק נתין וממזר משא"כ בעכו"ם דהולד כשר בקהל מיהת. אבל רש"י ה"ל להניח הדבר בסתם דהרי ר"ג מכשיר אפי' ברוב פסולי' ואינו חושש אפי' ברוב עכו"ם. וכן דקדק רש"י ביותר מזה בקידושין ע"ד ע"א ד"ה דאי מהתם וכו' ע"ש בלשונו היטב. מזה נ"ל עוד ראי' למ"ש בתשובה דע"כ לא חייש ר' יהושע אלא לפסולי ישראל דלית לי' בודקת ומזנה. אבל מודה הוא אי ליכא פסולי ישראל כלל. לא ניחש לעכו"ם. דמודה בהא דבודקת שלא תזנה עם העכו"ם דחרפה היא לנו לזנות עם איש אשר לו ערלה. והבאתי ראיות לדבר וכבר כתבתי מזה לעיל בסוגי' פתח פתוח ומהם יבוארו לפנינו אי"ה. ונפקא מיני' אע"ג דהלכה כר"ג דאפי' לכתחלה נעביד עובדא אפי' בלא רוב ישראל כיון דליכא השתא נתין וממזר שכיח בינינו כלל לא נחוש לעכו"ם. ויבואר עוד לקמן אי"ה:

עוד פירש"י בשמעתין וכיון שנבעלה לפסול לה פסלה מן הכהונה. משמע להנשא לכהן. ובקידושי' פירש"י לאכילת תרומה ע"ש. והנה עיין ביבמות מ"ז ע"א תוס' ד"ה ואין אתה נאמן וכו' מבואר דזה א"א שיהי' בני בניו כשרים ובניו פסולים ומשו"ה מכשירי' גם בניו אם יש לו בני בנים ועיי' עוד בתוס' ספ"ב דיבמות ד"ה לימא רב יוסף לפי גי' מהרש"א דלא כהמרש"ל ע"ש. וא"כ צ"ע לכאורה למאן דמכשיר בה ופוסל בבתה היאך אפשר זה ונימא מדהא כשרה הא נמי כשרה או בהיפך. ונ"ל בשלמא התם ביבמות מסברא שניהם כשרי' הבנים ובני בנים (ועל עצמו נמי לא מהימן בתורת נאמנות אלא משום חתיכה דאיסורא ע"ש בתוס') ורק גזירת הכתוב הוא יכיר שנתנה תורה רשות לאב להכיר. א"כ אין לך בו אלא חדושו דוקא כשאין לו בני בנים אבל כשיש לו בני בנים לא נתנה לו התורה רשות לומר על בניו נגד החזקה. כל זה התם דיכיר חדוש הוא. אבל בשמעתין דינא הוא מי שיש לו חזקה כשר ומי שאין לו נשאר בפסולו. ולא נכשיר זה משום זה ולא נפסול זה משום זה. והנה זה יתכן להכשיר האם לאכול בתרומה ולפסול הבת. אבל איך נתיר לכתחלה שתנשא לכהן ותלד בנים ממנו ומשמשים על גבי המזבח. ויהי' ב' אחי' זה פסול וזה כשר שהרי הבת הראשונה שנולדה ממנו קודם לזו פסולה לכהונה והבן שתלד אחרי' משמש ע"ג מזבח. ואי תימא אה"נ שפוסלי' א"כ איך תנשא לכהן שיחלל זרעו ע"כ הוה ס"ל לרש"י להך מ"ד דס"ל פוסל בבתה הה"נ שפוסל הבנים שתלד אח"כ וא"כ ממילא לא תנשא לכהן ואינו מכשיר בה אלא להאכילה בתרומה. כל זה בקידושי' דקאי הסוגי' למ"ד פוסל בבתה. משא"כ בשמעתין פירש"י כהלכתא דגם הבת כשירה א"כ ממילא תנשא האם לכהונה לכן פירש"י לענין נישואי' לכהן:

היתה מעוברת. ברמב"ם בתר דמייתי רישא בראוה שנבעלה לרבותא אפי' נבעלה דהרי קיי"ל כר"ג. הדר מייתי ולא עוד אפי' . וצ"ע מאי רבותא דמעוברת טפי מנבעלה ולא קאי שם להכשיר בתה כמבואר בדבריו שם:

וי"ל דסד"א בנבעלה ולא נתעברה שאין כוונתה אלא להכשיר עצמה להנשא לכהן ואדם נאמן על עצמו שלא יאכל דבר האסור לו. משא"כ במעוברת אפשר שעיקר כוונתה הי' על הולד ולא תאומן כלל. וסברא זו למדתי מדברי תוס' חגיגה י"ד ע"ב ד"ה בתולה שעיברה וכו'. והנה נלאו כל חכמי לב ליישב דבריהם דמשמע דפסולה לכהן לא עבדי איסורא והוא נגד ש"ס ערוך והלכה רווחת. וכבר הקשו כן תוס' סוף נדרים על שיטת רבינו אלעזר דהתם קאי אמתני' טמאה אני לך אינה נאמנת והקשו תוס' הא היא שוי' נפשה חתיכה דאיסורא לכהן ותי' הר"א הנ"ל דהיא אינה מצווה להבעל לכהן ותמהו תוס' עליו מש"ס ערוך ע"ש. ולפע"ד דברי ר"א נכוני' וס"ל מדאפקי' רחמנא בלשון לא יקח לומר שגם היא מוזהרת. א"כ אינה מוזהרת אלא מפני שמביאת הבעל לידי עבירה ולאו זה הוא נוסף על לפני עור דעלמא. וכן כ' תוס' להדי' פ' איזהו נשך ופסקוהו כל הפוסקי'. דאין הלוה עובר על לאו דלא תשיך אלא משום דמייתי המלוה לידי איסור מדאפקי' רחמנא בלשון לא תשיך ומשו"ה כל היכא שאין המלוה מוזהר גם הלוה אינו עובר. וא"כ ה"נ דכוותי' אם הבעל אינו מוזהר כגון באומרת טמאה אני לך דאין הבעל צריך להאמין לה ולא עביד איסורא כלל. ממילא היא לא מוזהרת אפי' יודעת בנפשה שטמאה לו ולק"מ אדרבינו אלעזר:

אך דברי תוס' בחגיגה תמוהים בודאי. ומריש הוה אמינא סברת תוס' דנהי דגם היא עבדא איסורא אם נבעלה לנתין וממזר אך היא מוריא התירא וסוברת כשר הוא כי מרובא פירש או אפי' מספיקא סברה דלא עבדא איסורא. משא"כ בתולה שעיברה שיודעת בעצמה בלי ספק דעבדא איסורא מהימנת אפי' לר' יהושע. ומזה ג"כ ראי' למאי שכתבתי לעיל דלא נחשדה שנבעלת לעכו"ם כי אפי' אם נבעלת לו מ"מ יודעת ומבחנת כי עכו"ם הוא ופסול הוא ולא תעביד איסורא להבעל לכהן:

וכעת נ"ל עוד בשנדקדק לשון התוס' בקושייתם שם בחגיגה שהקשו מסיפא בבא דהית' מעוברת ולא הקשו מרישא מדברת. וכן הרגיש בטורי אבן. והנראה דמרישא פשיטא להתוס' כיון שראינו אותה מסתתרת ברצונה עם א' הרי חשודה לזנות וממילא לא נאמין לה אע"ג דעבדא איסורא דהרי קמן דעבדא איסורא וזינתה. משא"כ בתולה שעיברה אפי' לא עיברה באמבטי מ"מ אפשר שנאנסה ומעולם לא עבדא איסורא א"כ מוקמי' לה בחזקת צדקתה ונאמין לה שעדיין בתולה היא. משו"ה הקשו ממעוברת שגם זו לא ראינו שנבעלה ואפשר שנאנסה ואפ"ה לא מהימנת לר' יהושע ושפיר הקשו תוס':

והיות כן נוכל לומר מה שתי' תוס' דבתולה לכה"ג היא עבדא איסורא לא באו למעט דזונה לכהן לא עבדא איסורא. אלא משום דכל קושייתם אינה אלא אבבא דמעוברת וי"ל דסוגיא דחגיגה ס"ל דמיירי דלא באתה להעיד על עצמה כלל רק על הבת מה טיבו של עובר זה. והיא לא עבדא איסורא אלא הבת ומשו"ה לא מהימנת לר' יהושע. נמצא ברישא דראינו נסתרה או נבעלה לרצונה אינה נאמנת אפי' על עצמה כיון דעבדא איסורא בבעילת זנות, ובמעוברת אע"ג שנוכל לתלות באונס מ"מ כיון שמעידה על הבת והיא לא תעביד איסורא לא מהימנת לר' יהושע. אבל אה"נ אם לא ראינו שנבעלת ברצון ונוכל לתלות באונס ובאתה להעיד על עצמה אפשר דמהימנת גם לר' יהושע כן נ"ל שיטת תוס' דחגיגה לפי סוגי' דהתם. ומ"מ לקמן בסוגי' דתינוקת שנאנסה לחד תי' בתוס' מבואר דמיירי בטוענת ברי ואפ"ה לא מהימנת על עצמה אעפ"י שנאנסה עיין וק"ל:

ובסברא זו נ"ל ליישב פסקי הרמב"ם דפסק בארוס וארוסתו לא חיישי' כי היכי דאפקרא נפשה וכו' וכלישנא קמא דרבא וכן פסק בהלכות תרומות דאוכלת בתרומה ולא חיישי' דאפקרה נפשה. ואמנם בהלכות יבום פסק פנוי' שעיברה ואומרת מפלוני הוא אין אשת פלוני פטורה מחליצה דלמא אפקרא נפשה גבי אחריני. וכן אם אמרה מפלוני ממזר אפ"ה אין הולד מותר בממזרת אע"ג דספק ממזר דרבנן בעלמא מ"מ חיישי' שמא אפקרה נפשה. וקשי' פסקי הרמב"ם אהדדי והאריך בבית שמואל וכל האחרונים. ודברי נודע ביהודה בכרך שני בזה תמוהים שכ' לעצמה נאמנת ולא לאחרים דא"כ מאי פריך ביבמות מולדה תאכל בתרומה. ועוד אטו תרומה לאו לאחרים היא להאכיל עבדי' ושפחותי' ובני' ובני בני' עד סוף כל הדורות. אבל לפי הנ"ל א"ש דס"ל לרמב"ם ע"כ לא שמעי' לרבא ביבמות דלא חייש לדלמא אפקרה לאחריני אלא היכי דגם היא עבדא איסורא כגון בארוס וארוסתו דאי אפקרה נפשה לאחריני ברצון נאסרה לבעלה והרי היא כל ימי' באיסור עמו. לכן מהימנת אפי' לגבי אחריני דהיינו להתיר הבן בקהל. וה"ה אכילת תרומה כיון דהיא אכלה באיסור מהימנת גם לכל דאתי' מחמתה והה"נ אם מת הארוס בלא בנים והיא וצרתה מותרות לשוק בלא חליצה מפני הבן הזה. משא"כ רמב"ם בהלכות יבום מיירי מפנוי' שעיברה ולפטור עי"ז אשת פלוני מחליצה וכיון שאין הדבר נוגע לדידה כלל שהרי פנוי' היא. לא יועיל עדותה לאחריני היכי דהיא לא עבדא איסורא כלל. וכן נמי באמרה בני זה מפלוני ממזר לא תאומן להתיר הבן בממזרת ודאי. כיון דהיא לא עבדא איסורא בזה כלל וכן כל כיוצא בזה:

וחדא להכשיר בבתה פירש"י תרוויי' לר"ג ודברי מהרש"א וגם מהר"מ שי"ף דחוקי' בזה. ואולי נ"ל דבבא דמעוברת ה"א דלא באה להכשיר עצמה כלל רק הבת ומשו"ה מהימנא שהרי מעידה עלי' שלא אפקרה לאחריני שבכלל מה שאמרה שהיא מעוברת לפלוני מבואר שלא אפקרה לאחריני קודם עיברה עכ"פ. משא"כ ברישא שלא אמרה אלא על האיש הזה שהוא מיוחס אבל לא אמרה שלא אפקרה נפשה גם לאחריני. וקמ"ל דלא חיישי' לזה:

האמר רב מלקין על היחוד כ' תוס' ד"ה ואין אוסרי' דשמעתי' מיירי מאמרה לא נבעלתי ואפ"ה לא הוה ס"ס דאין אפטרופוס לעריות. והקשה פנ"י הא ע"כ לאו רוב דאוריי' הוא דא"כ איך משקין את הסוטות כיון שקינא לה ונסתרה הרי אפי' היכי דאיכא לברורי אזלי' בתר רובא אע"כ לאו רוב דאוריי' הוא וא"כ הדר ה"ל ס"ס. ודבריו מאוד תמוהים אי ס"ד דאין אפטרופוס לעריות לאו סברא דאוריי' היכי בעי למילף מיני' דמכה אביו ואמו דאזלינן בתר רובא מן התורה ועיקר סמיכת הש"ס התם אסברא אין אפטרופוס לעריות ע"ש ויבואר עוד לקמן אי"ה. אע"כ דאוריי' ואפי' ר"ג מודה בה כאשר יבואר לקמן אי"ה. ומה שכתב איך משקין הסוטות הא אפילו היכי דאיכא לברורי אזלינן בתר רובא. לא הבנתי זה דודאי אי להקל אזלי' בתר רובא כגון לאכול מרוב בהמות כשרות לא נצטרך לברורי לבדוק אחר י"ח טריפות. משא"כ סוטה דמיד שנסתרה אסורה לבעלה באמת. וכדי לברר ההיתר משקין אותה שאם לא יבדקוה המים תהי' מותרת לבעלה ונדע שהיתה מהמיעוט שלא זינתה בבית הסתר א"כ מדוע לא נשקה הסוטות:

ואין אוסרי' על היחוד הקשו תוס' דלפרוך גם לרב אסי מספק אספק. ולכאורה י"ל לפמ"ש בירושלמי סברא דזנות רצה אחר הפסולים. וא"כ מרב אסי לק"מ כיון דחזינן דזינתה נימא מסתמא פסול הי' דזנות רצה אחר הפסולים משא"כ יחוד בעלמא נימא כשר הי' ואין כשר מזנה. מיהו ש"ס דילן לא ס"ל הכי ובפלפול הארכתי בזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף