רש"ש/כתובות/יג/א

רש"ש כתובות יג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

במשנה והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את ר"ג ור"א אומרים נאמנת. וכ' הרע"ב ומ"מ אם אשת כהן היא כו' שויתה אנפשיה חדא"ס כו'. וכ"ע התוי"ט וה"נ באשת ישראל וקבל בה אביה קדושין בפחות מבת ג' שנים. אבל הרע"ב נראה דדק שפיר במה שלא כתב בכגון זה דהא ע"כ מתניתין לא איירי בגוון זה. דא"כ ע"כ תחתיו נאנסה ומאי טענתיה הרי נסתחפה שדהו:

גמרא בשלמא לר"א כו' וחדא לאפוקי מדרחב"א א"ר ששת. אין להקשות דהא ממתניתין שלפנינו דהיא אומרת מ"ע נמי שמעינן לה דאל"כ מאי איכא בין טענה דידיה לטענה דידה. די"ל דאתיא כר"מ וכדאוקמה ריו"ח. אבל מ"מ ק"ק דליתני הכא והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את והיה מקחי מק"ט ולא יצטרך למשנה שלפניה וי"ל:

רש"י ד"ה סבר לה. דאילו ריו"ח לא שביק רבנן כו'. לכאורה י"ל כיון דלדידיה ע"כ אתיא כר"מ הוא נמי ס"ל כוותיה דמחלוקת ואח"כ סתם היא. ואולי לא חשיב לה סתם דאיכא למימר דרק הני תנאי ס"ל כוותיה:

גמרא בשלמא לזעירי כו' אלא לר"א כו' לישנא מעליא. מוכח להדיא דלזעירי לא נצרך לומר לישנא מעליא. ונ"ל משום דמדברת יוכל להתפרש מלשון וידבר עמים תחתי (תהלים יח) דהוא ענין הנהגה לל"א שבפרש"י. והכא נמי ר"ל שמתנהגת עמו לבדו. או מדברת ר"ל דברי תפלות וזנות דמסתמא הוא בסתר. עי' לשון מהרי"ק שהעתיקו הח"מ והב"ש בסי' ז' סי"א על הגהת רמ"א. אבל בתוס' סוטה (ה ב) ד"ה הא משמע דגם לזעירי הוא לשון נקי וכ"מ בירושלמי שהביאו התוס' שם. ונ"ל לחלק בין לשון נקי לבין לישנא מעליא דהראשון הוא כגון שאומר לא טהור תחת טמא דהלשון מבורר וכן דבור תחת סתירה דיש במשמעותו ג"כ לשון סתירה כנ"ל. אבל לישנא מעליא הוא לדבר בלשון שהוא רחוק מן המכוון כמו הכא לרב אסי. ולפעמים הוא הפך המכוון כמו בריש פסחים דתני אור תחת ליל. ולכן קאמר הכא בשלמא לזעירי כו' משום דבלשון נקי אף במילי דעלמא דרך לדבר בו כדאיתא שם בפסחים. ובזה מדויק שם דאהא דתני אור תחת ליל משני לישנא מעליא נקט. ובתני דבר"י תני לעולם יספר אדם בלשון נקיה. ובברכות (יא ב) אהא דתקנו הכל תחת רע אמרינן משום לישנא מעליא הוא דמפני דמשמעות הכל שם היינו כל הטובות דומיא דשלום דקדים ליה. ולפ"ז לא דקו התוס' כאן שפיר בד"ה לדברי בהא דנקטי לישנא מעליא:

גמ' שם אלא למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה מא"ל. ק"ל הא כתבו התוס' ביבמות (מז) בד"ה ואין אתה. דאין סברא לומר שיהיו בניו פסולים ובני בניו כשרים ע"ש. וא"כ הכא נמי נאמר דאין סברא להכשיר אותה ולפסול את בתה ואין לומר דהכא שאני דלא מיחזי כ"כ כחוכא דיתלו שבתה נפסלה אח"כ בביאת עצמה לפסול לה דא"כ הא איצטריך טובא ומאי פריך:

גמ' שם האמר רב מלקין על היחוד ואין אוסרין כו'. ק"ל לפרש"י ותוס' דמיירי בא"א מאי פירכא דלמא שאני א"א דחמירא דאית בה מיתת ב"ד לא חיישינן דבא עליה. אבל בנתין וממזר דאין בהם אלא איסור לאו חיישינן. וביותר לדעת הרמב"ם בפי"ב מהל' א"ב הל"ב ובפט"ו ה"ב דבביאה שלא בדרך אישות אין בה איסור תורה. וחילוק זה איתא בסוטה (ז) ועי' לעיל (ד' ב). לכן הנכון יותר דרב איירי בפנוייה. ופריך כיון דביחוד גרידא לא מיתסרא ה"ל להאמינה במיגו דלא נבעלתי (ולא נצטרך ג"כ למה שנדחקו התד"ה ואין ולבסוף העלו בקושיא) ומשני מעלה כו' דלא להאמינה במיגו וכפי' הת"י:

תד"ה רב אסי. וא"ת כו'. לכאורה בפשוט י"ל דהתם איכא חזקת ממון נגד המיגו וס"ל דמיגו להוציא ל"א ועי' לקמן (עה ב). אבל תירוצם דהכא הוא תירוץ הגמרא לקמן (טז) הכא אין שור שחוט כו' לפי פירושם שם. והא דלא מחלק הגמרא מטעם חזקה הוא משום דגם בשדה זו של אביך כו' לפי דבריו היתה מוחזקת ביד אביו ואפ"ה מודה ר"י דאמרינן מיגו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף