אילת השחר/יבמות/כט/ב

אילת השחר יבמות כט ב

דף כ"ט ע"ב

ואי ס"ד מאמר לב"ש קונה קנין גמור זה יעשה מאמר ויקנה וזה יעשה וכו' ואי ס"ד מאמר לב"ש דוחה דחייה גמורה זה יעשה מאמר וידחה וזה יעשה מאמר וידחה. וכת' תוס' (בד"ה יעשה מאמר ויקנה) דמשום ביטול מצות יבמין ליכא למיחש כדפרישית לעיל, ושם פירשו תוס' דיכולים לעשות המאמר ע"י שליח בבת אחת דליכא ביטול מצות יבמין. והק' האור שמח (בקונטרס זיקה אות י"ז) דהתינח אי מאמר קונה לב"ש קנין גמור, אבל אם אינו קונה אלא לדחות בצרה, למה אין בזה ביטול מצות יבמין, הרי עכשיו ע"י המאמר אינם יכולים לייבם את השני', ואם ימות אחד מהם קודם שייבמה תתבטל מצות יבום.

ובאמת קושיא זו תקשה גם למ"ד דמאמר לב"ש קונה קנין גמור, אם נימא דאינם מקיימין עי"ז מצות יבום, כמ"ש החזו"א. דאכתי איכא למיחש שימות א' מהם קודם שייבם ותתבטל ממנו מצות יבום, והערנו בזה לעיל (י"ח ב' בתוס' שם).

ואפשר ליישב כל זה עפ"י מה שדנו האחרונים אם יש מצוה לחלוץ כשאינה מבקשת שיחלוץ לה וכמו בזקנה וכדו'. וא"כ הרי כיון שכל אחת מהם יש לה אחד שמייבמה עכשיו, ממילא אינה מבקשת מהשני לחלוץ לה, ואין בזה ביטול מצות חליצה כיון שבאופן זה אין מצוה לחלוץ.

מאמר דהתירא קני דאיסורא לא קני. יש לפרש הטעם בזה משום דכל מה דמאמר מהני ביבמה הוא מתקנת חכמים שרצו שכשבא לייבמה יקדשה קודם ואח"כ ייבם, ולכן תקנה זו היא רק במקום שראויה ליבום, אבל כשאינה ראויה להתייבם אין המאמר מועיל כלום.

ומה דמ"מ מועיל המאמר לפוסלה על שאר אחיו גם כשאינה ראויה ליבום, וכן צריכה ממנו גט, י"ל דהא בכל קידושין יש ב' חלקים, א' מה שאוסרה על כל העולם, ב' מה שהיא קנויה לו, ובמקום שאינה ראוי' ליבום אמנם לא תיקנו שיועיל המאמר לזה שתהי' קנוי' לו, ומ"מ לגבי זה שתיאסר ע"י המאמר תיקנו בכל אופן גם כשאינה ראוי' לו ליבום.

א"ר אבין. הריטב"א הק' דר' אבין הוא תלמיד של ר' יוחנן ולר' יוחנן כל שנאסרה שעה אחת אסורה לעולם ומ"ט יקיימו. והק' הישרש יעקב כיון דמצות יבום הוא לקדש וליבם יכולים שניהם לעשות מאמר ונמצא דראויות לשניהם ולא הוי נאסרה, וי"ל דלמ"ד דמאמר מהני רק מדעתה אין בידו לעשות מאמר דאולי לא תסכים, לכן זה מקרי נאסרה.

יבמה דחזיא לכולהו חזיא למקצתה. פרש"י חזיא לכולהו מילי דיבמה להתייבם ולחלוץ חזיא למקצתייהו למאמר. משמע מזה דמאמר זה ג"כ חלק מדין יבום, ואי"ז סתם קידושין, דאם מאמר לא שייך ליבום למה זה נקרא חזיא למקצתייהו דיבום.

ואלא לענין מסירה לחופה מאי נישואין עושה וכו'. יל"ע לדעת רבינו נסים גאון המובא בתוס' בקידושין (דף י' א') דביאה שאחר קידושין עושה נישואין, א"כ מה הנידון כאן אם צריכה מסירה לחופה, וצ"ל משום דגם לרבינו נסים גאון צריך לעשות לכתחילה חופה קודם ביאה, וע"ז מיבעיא לן אם בעשה מאמר א"צ כבר לעשות חופה, אבל מה שהקשו תוס' (בד"ה אלא) ישאר קשה עליו.

יבמה יבא עליה בעל כרחה. ק"ק דבנדרים (דף כ' ב') איתא דא' מבני תשע מדות הם בני אנוסה, וקשה שכאן התורה תתיר בפירוש לעשות כן.

רש"י ד"ה ואי מאמר. דהא אין איסור במאמר. והיינו משום שבכל העריות אין איסור במעשה הקידושין למסקנת הגמ' קידושין (ס"ח ב'), ורק בחייבי לאוין דכהונה יש איסור, ומש"כ בקרן אורה דיש מקצת איסור גם בקידושין צ"ב.

רש"י ד"ה ולא מיטמאת. ולי נראה ולא מיטמאה כגון ברגל שישראלים מוזהרים על הטומאה. משמע דס"ל דגם נשים מוזהרות על זה, ובשאגת ארי' (סי' ס"ו) הביא מחלוקת ראשונים בזה.

רש"י ד"ה לתרי אין זיקה. דלא ידעינן להי מינייהו וכו' דקלישא זיקתן. הלשון קצת סותר, דפתח משום דלא ידיע להי מינייהו רמיא, ומסיים דלא מהני הפרתן משום דקלישא זיקתן.

בא"ד. ואפי' שניהם כאחד. לכאו' לאו דוקא כאחד. ואפשר דהנה מבואר בנדרים (דף ס"ז א') דבאופן שהאב והבעל צריכין להפר, אז אם בינתיים א' הקים ואח"כ שאל על ההקמה דבטלה הקמה למפרע, מ"מ כיון שבינתיים הי' זמן שלא היה ראוי להפרה אז לא מהני הפרתו של זה שבטלה הקמתו להצטרף עם זה שהפר שיתבטל הנדר, עי"ש בר"ן וברש"י, הרי דיש לפעמים היכא דצריך הפרה משותפת יש עדיפות בהפרה שלא הי' בינתיים מצב שלא הי' יכול להפר. וכאן בשני אחין אינו ספק כמו אם הי' ספק מי האח שצריך לייבם כמו שהובא בדברינו לעיל (דף י"ז ע"ב רש"י ד"ה הני מילי), ולכן הי' סברא כאן שתועיל הפרת שניהם באם אין הפסק באמצע, לזה הדגיש רש"י דכאן ג"ז לא יועיל, וזה מש"כ כאחד, היינו אפי' בלי שהפסיק בינתיים בזמן שאין ראוי להפר, והטעם משום דאין לומר דהוי כלשניהם רמיא, אלא כאילו לשניהם לא רמיא, לכן לא מהני כלל.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א